כאשר מעוניין אדם לטעון כנגד נפקות מתנה או צוואה, כלומר לטעון כי המתנה איננה כשרה, או להתנגד למתן צו קיום הצוואה, הוא מסוגל לתקוף את התהליך בשני אופנים עיקריים. הראשון, לטעון כנגד צלילות הדעת של נותן המתנה או המצווה; והשני, באמצעות העלאת טענה מסוג "השפעה בלתי הוגנת".
לכאורה, יש דמיון רב בין הטענות, היות ששתיהן מכוונות לשלילה מלאה או חלקית של רצון האדם.
טענה לחוסר צלילות הדעת, מכוונת למצב רפואי שבו המצווה או נותן המתנה לא היה מסוגל להבין את טיב ותוצאות פעולתו, או שהבנתו הייתה מוגבלת, משלל סיבות רפואיות (כגון מצב פסיכיאטרי, דמנציה, או נטילת תרופות מטשטשות המגבילות את שיקול הדעת).
בחינת טענת חוסר צלילות הדעת, נערכת לרוב במישור הרפואי.
בשונה מטענת חוסר צלילות הדעת, טענת השפעה בלתי הוגנת הינה טענה כללית שנבחנת במישור כלל העובדות הנוגעות לאדם.
כידוע, עיקרון מנחה בדיני צוואות הוא הגשמת רצונו החופשי של המצווה. לפי הפסיקה, מטרת סעיף 30 לחוק הירושה, כמו מטרת כל דיני הצוואות, היא כיבוד רצונו של המת. קיומה של השפעה בלתי הוגנת מטילה ספק בכך שהצוואה או המתנה, תואמות את רצון האדם.
יחד עם זאת, לא כל השפעה על האדם מהווה בהכרח השפעה בלתי הוגנת. הפסיקה הרלוונטית בתחום, הבהירה שלא כל השפעה תביא לבטלות הצוואה או המתנה. עצם קיומה של השפעה ברמה העובדתית, אין משמעותו שהצוואה בטלה, זאת משום שאנו חיים בסביבה מרובת השפעות, ומטבע הדברים במקרים מסוימים יחסינו עם אחרים ישפיעו על החלטותינו בדבר צוואות ומתנות.
לפי הפסיקה, נדרש אם כן להוכיח, בנוסף לקיום השפעה, גם קיומו של מרכיב "אי הגינות", כלומר אותו חלק שמעיד על היעדר מוסריות בהשפעה כלפי האדם.
על מנת לבחון כל מקרה, ולהתמודד עם הקשיים שבאבחנה בין השפעה רגילה להשפעה בלתי הוגנת, נקבעו בפסיקה מבחנים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת והם: מבחן תלות ועצמאות; מבחן תלות וסיוע; מבחן קשרי המצווה עם אחרים; ונסיבות עריכת הצוואה. הדגש במבחנים הללו, הוא מערכת היחסים בין המשפיע (היורש/מקבל המתנה) למושפע (המצווה/נותן המתנה) ובפרט, קיומה או העדרה של תלות של האחד באחר, תוך התייחסות למצבו הפיסי והנפשי של האדם.
באופן טבעי, ככל שנותן המתנה או המצווה היה מבודד, תלוי באחרים (במיוחד במקבל המתנה או הנהנה מהצוואה), ובלתי עצמאי, וככל שנסיבות מתן המתנה או עריכת הצוואה היו חשודות, כן ייטה בית המשפט להכיר בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, במקרה שלפניו.
כל אחד מארבעת המבחנים הנזכרים לעיל, עשוי לסייע לבית המשפט בגיבוש הכרעתו לעניין קיומה של תלות בין הנותן למקבל. כמובן, שבית המשפט רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים. כמו כן עשוי בית המשפט להתרשם, בדבר קיומה או העדרה של תלות, גם מנסיבותיו של מקרה נתון, שלא ניתן לגזור מהן כלל שניתן להיעזר בו לצורך ההכרעה במקרים אחרים.
חשוב לציין, כי השימוש בכל אחד מהמבחנים האמורים מחייב זהירות רבה. אכן, השימוש בכל אחד מהמבחנים עשוי לסייע לבית המשפט לקבוע אם, בעת כתיבת צוואתו או מתן המתנה, היה האדם במצב של תלות; וההכרעה בשאלת התלות עשויה לסייע לו לקבוע אם האדם היה נתון להשפעה בלתי הוגנת. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי בתלות, כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה.
גיא אופיר משרד עורכי דין | דיני משפחה וירושה
שד' ירושלים 18, קרית ביאליק
טל': 04-8706111
פקס: 04-8706112
guyofir.law@gmail.com
לעדכונים נוספים לחצו כאן
