בלי שום גינונים של כוכבת, טופז מרום מספרת בגילוי לב על החיים באור הזרקורים, על הקשיים החברתיים שליוו אותה בבית הספר היסודי, על המשפחה התומכת ועל החלומות הכי כמוסים שלה. רק בגיל 16, הנערה הזו לא שוכחת מה הכי חשוב בחיים (רמז: זה ממש לא האינסטוש) ומפזרת כמה פניני חוכמה שכולנו יכולים לאמץ.
על טופז, כך מספרת אמה ענבר, ראו את האהבה למשחק מגיל מאד צעיר. "קראנו לה הבימה עוד כשהיא הייתה בת שנתיים, היא הייתה מושיבה אותנו בסלון ומופיעה מולנו, היה לה עולם משלה והיא הייתה מציגה אותו". בגיל שמונה הוריה רשמו אותה לחוג תיאטרון בסטודיו במה וסיפור האהבה של טופז והמשחק החל באופן רשמי. "אהבתי את התיאטרון מהרגע הראשון. ברגע שאת עולה על הבמה את משחקת דמות, את יכולה להיות כל דבר שאת רוצה, ללבוש תחפושת ולרגע להיות דמות אחרת. לפעמים זו יכולה להיות דמות שהיא הכי רחוקה ממי שאת", מספרת טופז.
החוג השבועי בסטודיו במה פתח את הדרך עבור טופז, שבגיל 9 נבחרה לגלם את דמותה של נועם טולדנו בסדרת המתח הישראלית "בתולות". את יום הולדתה העשירי חגגה על הסט. אופיר רוזן, מקים ומנהל סטודיו במה, מספר: "היא עברה, ועדיין עוברת, תהליך מדהים עם אישיות יוצאת דופן, שקט פנימי ובגרות, וניתן לראות את זה גם בעומק המשחק בתפקידים ובדמויות אותן היא משחקת, ובצניעות עליה היא שומרת למרות התגובות הנלהבות סביבה"
אודישן ראשון שלך, לתפקיד מורכב בסדרת מתח עם עלילה מסתורית ואפילו קצת אפלה. איך היה?
"בחלק הראשון של האודישן הייתי צריכה ללמוד טקסט ולשחק אותו מול מצלמה. לא הלך לי הכי טוב כי הייתי קצת לחוצה, אבל אחרי חודשיים הודיעו לי שיש עוד שלב שאני צריכה לעבור. רצו לראות שיש לי קשר טוב עם הדמות הראשית (מגי אזרזר, בתפקיד שלי, אמה של נועם). איך שסיימנו ויצאתי וסגרתי את הדלת, אמרתי להורים שלי, שחיכו לי בחוץ, שהתפקיד הזה שלי".
למה בעצם?
"פשוט הייתה לי תחושה. היה לי חיבור מדהים עם מגי ולא הרגשתי שאני משחקת, ממש הרגשתי שאלה החיים שלי. באותו הרגע, בסצנה הקטנה הזאת, בחדר קטן כשמולנו המלהקת והבמאי, הרגשתי שרק אני ומגי שם, באמצע רגע הכי אמיתי בעולם".
מה את חושבת על נועם טולדנו?
"נועם מודעת לדברים שאחרים לא שמים אליהם לב, היא תמיד יודעת מה לעשות ומתי. היא מופנמת ורגישה, בזה אנחנו דומות, אבל היו גם הרבה פעמים שהיא הייתה אפאתית, הרגישה בפנים אבל לא נתנה שייראו את זה. לעומת נועם, כשמשהו מפריע לי, אני מדברת עליו".
הצלחת להבין את העלילה?
"היו אנשים שעזרו לי להיכנס לדמות ולהרגיש באמת חלק ממשהו, לכוון ולהדגיש את הדברים."
אל ימי הצילומים בדרום הארץ ליווה אותה באופן קבוע אחד מהוריה, שעד מהרה הבינו שבתם הצעירה היא שחקנית במלוא מובן המילה וראו אותה מתבגרת לנגד עיניהם. "רק קיווינו שזו תהיה חוויה טובה ושהיא לא תתאכזב. כל הזמן גם הזכרנו לה שהיא לא חייבת להיות שם, אלא רק אם טוב לה והיא נהנית", הם מספרים. "אבל לא רק שהיא לא התלוננה, ראינו איך היא נכנסה לזה עם המון סבלנות ואחריות אישית. ילדה בסך הכל בת 9 שיודעת שהיא צריכה ללמוד טקסטים, שמארגנת לעצמה תיק ודואגת להגיע בזמן ולהקפיד על כל פרט ופרט. זה היה מדהים ומרגש לראות כמה היא גדלה והתבגרה בתקופה הזאת".
טופז, היו אתגרים?
"מלא אתגרים. הקושי העיקרי שלי היה לנסות להסתדר לשחק תוך כדי לימודים. זה אחד מהקשיים שיש לי עד היום. הלימודים מאד חשובים לי ואני לא רואה את עצמי עוזבת את בית הספר ושמה את המשחק במקום הראשון. חשוב לי להגיע לכל השיעורים, גם לתגבורים ולפרטני, אני לא מפספסת כלום."
הצלחת לשלב בין הלימודים למשחק בסופו של דבר?
"ביסודי היה לי קצת קשה, אני מרגישה שלא האמינו בי. זו לא הייתה חוויה לימודית או חברתית טובה אבל לא עשיתי לעצמי הנחות או לקחתי חופש, תמיד הגעתי לבית הספר והשתדלתי לתת את מאת האחוזים. בתקופה של הצילומים הייתי קמה מוקדם בבוקר ללימודים, משם היו אוספים אותי לצילומים בים המלח. לא היה לי זמן לכלום. הייתי חוזרת הביתה בשמונה בערב ואז הייתי צריכה להכין שיעורי בית וללמוד למבחנים".
כיום טופז תלמידת תיכון שצלחה את שלוש שנות הלימוד בחטיבת הביניים של הרב תחומי בהצטיינות, וזכתה למנהלת ולמורים שיראו אותה ואת ההשקעה שלה בלימודים למרות הלו"ז המטורף שלה באותם ימים, ולחברים שיתמכו ויפרגנו. "עכשיו יש לי קבוצת חברים טובים שטוב לי בה, יש לי חבורה שעוזרת לי להתמודד, לאהוב ולהעריך את עצמי. חברים שמרימים אותי ולא מורידים, שמתייחסים אליי כאל טופז, מפרגנים, אבל גם לא עושים מזה סיפור".
במהלך הצילומים של העונה השנייה של "בתולות" טופז עברה אודישן לתפקיד של רומי ב"ילדי בית העץ", סדרת ילדים ישראלית בכיכובם של קובי פרג' ורוני הדר. את האודישן ערכה לה בימאית וכותבת הסדרה שירילי דשא, בסלון ביתה בחדרה. את הצילומים לסדרה עשו במהלך החופש הגדול. בעונה הראשונה של ילדי בית העץ, טופז הייתה בת עשר ומאז, היא הספיקה להשתתף גם בעונה השנייה וגם בעונה השלישית, כאחת מהילדים הגדולים של בית העץ, שהעבירו את השרביט (וגם את הבית) לחבורה הצעירה.
החוויה על הסט ב"ילדי בית העץ" הייתה שונה מהסט של "בתולות"?
"'בתולות' היה כמו משפחה וילדי בית העץ' זה חברים. נהיינו ממש חברים טובים ועד היום יש בינינו קשר טוב".
מה את אוהבת ברומי, הדמות שלך ב"ילדי בית העץ"?
"היא חיננית וצנועה, חיובית ומלאה באנרגיה ובטוב לב ועוזרת לכולם. יש לה סגנון משלה, היא מתלבשת שונה, הרבה פעמים אומרים לי שהיא דומה לי בהרבה מאד דברים וזו מחמאה ענקית בעיניי."
גילמת גם דמויות שהיו שונות מאד ממך? זה קשה?
"ב'בת אל הבתולה' שיחקתי בשני פרקים כדמות שהיא די רעה ודווקא נהניתי מזה, זה כיף לשחק מישהי שהיא ההיפך הגמור ממני. יצא לי גם להופיע בפרק בתוכנית "צפוף" בתור מישהי עם פתיל קצר שדי עפה על עצמה, זה היה כיף, במיוחד בגלל שעל הסט פגשתי את הילדים ששיחקו איתי ב'ילדי בית העץ', מסתבר שכולנו התקבלנו להופיע בפרק הזה ולא ידענו".
מה עכשיו? יש איזה פרויקט מעניין בקנה?
"אני מתחילה עוד מעט עם הבגרויות וזה מאד קשה לשלב כרגע בין המשחק ללימודים, לכן אני פחות הולכת לאודישנים עכשיו".
אי אפשר למצוא אותך ברשתות החברתיות, לא בפייסבוק, או באינסטוש או אפילו בתיק תוק. יש לזה סיבה מיוחדת?
"בעבר לא תמיד פרגנו לי וקיבלו אותי וזה פגע בי מאד וגרם לי פחות להראות את עצמי. לא כל כך אהבתי את עצמי והייתי בטוחה שיש בי משהו לא בסדר, שאם אנשים בגילי מתנהגים אלי ככה, הבעיה חייבת להיות בי. היום אני מבינה וסולחת לילדים שאולי קינאו והיה להם קשה לפרגן, אני יותר שלמה עם עצמי, גדלתי והתבגרתי ואני עובדת על עצמי ולומדת לחיות עם עצמי בשלום, אבל עדיין, אני לא כל היום בטלפון, זה מאד לא פרטי בעיניי. כולם יודעים כל הזמן איפה את, מה עשית, מה אכלת, איך את מרגישה או על מה את חושבת, אבל בתכלס לא באמת יודעים עלייך כלום. זה מה שאת מראה, זה לא באמת מי שאת. העליתי פעם אחת בטעות סרטון ליפ סינק בתיק תוק והוא הגיע מהר מאד ל-40 אלף צפיות. זה היה מסוג הסרטונים שאת שומרת לעצמך. הוא קיבל אמנם מלא תגובות מקסימות, אבל הייתי נבוכה ומחקתי אותו באותו היום".
אז מה את עושה בזמנך הפנוי?
"אני אוהבת לראות סדרות בבינג', במיוחד את 'חברים'. לכל סיטואציה בחיים יש ציטוט מתאים מ'חברים'".
מה חשוב לך?
"אם יש משהו שחשוב לי באמת זה לראות את האחר. בגלל שאני יודעת מה זה להיות קצת בצד, אני לא מסוגלת אפילו לחשוב שאני אתנהג בחוסר רגישות כלפי מישהו בסביבתי, או אפגע בו, גם אם זה בטעות. מבחינתי אני אמורה לשמש סוג של תיקון, להשתדל תמיד להיות הגרסה הכי טובה של עצמי".
מה את מאחלת לעצמך?
"שאני לא אדפוק חשבון ואעשה מה שבא לי. אני לגמרי בדרך לשם, אני מתחילה להתלבש כמו שאני אוהבת בלי לחשוב מה יגידו, אני מתחילה לגבש לעצמי טעם משלי ולהבין מה אני רוצה, מה חשוב לי, להיות מי שאני ולאהוב את עצמי".
