חוה אבייב, 52, תושבת חדרה, למדה את אמנות הבישול הקווקזי מאימה רוזה. כיום בת 84. והבישול, הוא אהבתה הגדולה. "כל יום שישי", היא מספרת בגאווה, "מתארחים אצלי כ-30 אנשים לארוחה. ועל ההכנות, אני טורחת כבר מיום חמישי בערב".
אלא שכיום, בימות הסגר, חמש בנותיה הנשואות של חוה אבייב אינן מגיעות לארוחה. ואף לא יתר קרובי המשפחה. ולשולחן יושבים היא ובעלה, ביחד עם בת הזקונים שלהם. "אז אני מכינה סירים ושולחת לבנות", היא אומרת. ומזמינה את הנציגות של חדשות חדרה לארוחת טעימות. קצת לפני כניסת השבת, כשהסירים עדיין רוחשים על הכיריים. אז איך אפשר לסרב?
"תבואי על בטן ריקה"
חוה אבייב מטלפנת להזמין אותי לטעימות ביום חמישי. בשישי שאחריו, בעודי במטבח, היא מסמסת: "תבואי על בטן ריקה". זה לא בדיוק קורה. אני בין הפשטידה ללזניה. הידיים בוחשות בסיר המרק, ועל הפרק דגים ועוגת שוקולד חמה. וגם שניצלים ופירה, כי איך אפשר בלי. אבל מכיוון שגם אי אפשר בלי אתגרים קולינאריים, אני מגיעה עם דרייב של בליסה.
השולחן כבר ערוך לשניים. חוה אבייב מגישה חויגושט: פשטידה של בשר בקר עם ביצים וכוסברה. וגם דולומה: עלי גפן ממולאים בנוסבח קווקזי עם שזיפים צהובים, ודושפרה: כיסונים מבושלים, ממולאים בשר. על השולחן יש גם ויניגרט. לא, לא הרוטב. זהו שמו של סלט קווקזי. שיש בו שעועית לבנה, סלק, גזר, תפוחי אדמה וחמיצות מעודנת. מעוררת תיאבון. ויש גם טרה: תבשיל חובזה ובשר קצוץ בשזיפים צהובים. ואיך אפשר בלי צ'יבורקי: מאפה מטוגן הממולא בבשר וכוסברה. וגולת הכותרת: פלוף. תבשיל אורז עם בשר כבש וגזר, המתבשלים יחד לכדי ארומה נפלאה, עם קורטוב של שום. ויש גם ירקות חיים וצרור של כוסברה ליד.
סלטים אאוט, בשר אין
"אצלינו אין סלטים", מחייכת חוה אבייב. "יש בעיקר בשר. ואת הירקות, אנחנו מגישים לשולחן כשהם שלמים".
אז אני אוכלת. והרבה. יותר ממה שתכננתי מראש, זה בטוח. כי זאת יש לדעת: אצל מארחים קווקזים, פשוט אי אפשר שלא לאכול. האוכל מפתה מידי. ודבר נוסף: אם לא תאכל, מייד יתנו בך מבט נוזף. מהסוג של פגיעה עמוקה.
אי אפשר בלי מתוק
מי שמכיר אוכל קווקזי, יודע שהוא מבוסס על השילוש הקדוש: כוסברה, בשר ושזיפים חמוצים. הנותנים טעם וארומה למאכלי בשר רבים.
אבל יש גם מתוקים. וזה כבר סיפור לגמרי אחר: לחם קווקזי מגולגל, שאת השם שלו אי אפשר לכתוב, כי הוא פשוט מסובך מידי. וגם ריבות נהדרות של חבושים ודובדבנים. והספציאליטה: חלבה. ולא מדובר בחלבה הידועה והמוכרת. אלה במן עוגה מבושלת, חומה כהה. העשויה שמן וקמח, המתבשלים להם בנחת, תוך ערבוב תמידי, על אש נמוכה. אליהם מוסיפים סוכר. וכשכל העסק הזה מתקרר, משטחים וחותכים לריבועים. ואוכלים ביחד עם הלחם. וזה טעים, בערבות. במיוחד ביחד עם כוס תה חם, לפי הנוהל המקובל.
"עוד מעט אסיים לבשל," אומרת חוה אבייב. "אבל אחרי כל ארוחה, אני לא מוותרת על שטיפת הכלים. למרות שכולם תמיד מתנדבים לעזור. ואחרי כל העבודה הזאת, אני גמורה. אבל זה בסדר. ככה אני מתנהלת כבר שנים. ואני מאוד אוהבת לבשל ולארח. ואת כל הבישולים, אני עושה בעצמי. אני לא קונה שום דבר".
הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
