זו תקופה מרגשת בחייו של עומר גונן-האלה מפרדס חנה. לאחר שבחודש יוני יצא אלבום הבכורה שלו, "חלון בזמן", שכולל 12 שירים אישיים שכתב בשבע השנים האחרונות ועוסקים בהתבוננות על החיים, אהבה וטבע, בסוף החודש יחל להופיע בפאבים ומועדונים ברחבי הארץ.
גונן-האלה, יליד נתניה, בן 38, נשוי ואב לתאומים בני ארבעה חודשים, הוא זמר יוצר שמנגן בחליל, גיטרה אקוסטית וכלי הקשה. על האלבום, שאותו הוא מגדיר, כ"מוזיקה ישראלית שורשית עם נגיעות של פולק, רוק ומוזיקת עולם", עבד במשך שלוש שנים עם המפיק המוזיקלי לירן קהת ויותר מ~20 נגנים שונים משתפים איתו פעולה באלבום.
המוזיקה תמיד הייתה נוכחת בחייו של גונן-האלה, אך קיבלה כיוון מקצועי כשהחל ללמוד מוזיקה קלאסית בתיכון תלמה ילין וניגן בחליל צד. בהמשך ניגן בתזמורת צה"ל וכיום הוא מנגן בין השאר במחזות זמר בתיאטרון הקאמרי, אך עיקר אופי היצירה שלו נולד כשטייל בעולם ולמד על מוזיקה מהיבטים שונים שלה. הוא נדד במקומות רבים ברחבי העולם ואת ההשכלה המוזיקלית רכש בברקלי שבבוסטון. "למדתי עולמות מוזיקליים שונים, מוזיקה הודית ותורכית, ובברזיל התחברתי להרכב המוזיקלי 'קריוקה טריו', שאיתו הופעתי בעולם וניגנתי באלבומים שהוציא. הושפעתי מאוד מהמוזיקה האפרו-ברזילאית". את חותמה של אותה תקופה ניתן לראות במיוחד באלבום "חלון בזמן", בשיר ברזילאי שגונן~האלה לעברית ובעיבודים בעלי אופי ברזילאי בשיר "אלייך" ובשיר "מתנה" שכתבה מרינה מקסימיליאן בלומין ללחן של שלמה עוז וסנגיט סגל. השיר נכתב לזכרו של חבר משותף, שי מיבר, נגן צ'לו שניגן עם גונן~האלה ונהרג בטיול בברזיל.
הנגינה הספונטנית במסעות פתחה אותו לחוויה מוזיקלית שתורמת בצורה שונה לנפש. "אחרי שנים רבות שבהן הייתי בתוך מסגרות מוזיקליות מאוד מוגדרות וברורות, התחלתי להסתובב בעולם, ושם גיליתי את המוזיקה כמקור לחיבור ותקשורת בין אנשים. בסיטואציות רבות שבהן יושבים ומנגנים ביחד, אפשר לראות איך עצם עשיית המוזיקה בצוותא משחרר את האנשים מכאבים פיזיים ונפשיים ומיטיב איתם. הבנתי שזה הרבה יותר גדול ממני, המוזיקאי, והתחלתי לחפש דרכים לחבר גם אנשים שאינם מוזיקאים ליהנות מהדבר הזה, כי כשאתה פעיל – שר, רוקד, מוחא כפיים – אתה חווה את המוזיקה בצורה הרבה יותר חזקה. ראיתי שמוזיקה זה לא רק לבמה, להופעות ולתחרויות. המשכתי לחקור מה קורה לאנשים שנפגשים במוזיקה ומאפשרים לעצמם להשתחרר. הם מרגישים שהם מביעים משהו גדול ושהם גם חלק מאותו דבר גדול מהם".
הכתבה המלאה מחר בעיתון "כל זכרון" ובמהדורה הדיגיטלית
