אנסמבל תיאטרון התיבה מציג את שתי ההצגות האחרונות של ההצגה Stars, במוצ"ש הקרוב, 12.1, ב-20:30 בבית התרבות גבעת עדה. ההצגה תמשיך בדרכה לפסטיבל הארצי "כל הארץ במה" שיתקיים בספטמבר בצוותא. כרטיסים להצגות השבוע ובשבוע הבא ניתן להשיג דרך דף הפייסבוק, "הסטודיו למשחק של תיאטרון התיבה". ובינתיים, תיאטרון התיבה, הנודד מפרדס חנה לגבעת עדה ומביא איתו איכות של עשייה קהילתית ותרבותית משמעותית, מחפש בית, אולם שיחבק אותו.
מדי שנה יוצא האנסמבל בהצגה קבוצתית שהשחקנים יוצרים במהלך השנה. הפעם סובבת ההצגה סביב פגישת מחזור של בני כיתה מתבגרים שנפגשים אחרי כמעט 30 שנה. מסיבת המחזור מתרחשת אי-שם, ואנחנו מציצים אל מאחורי הקלעים שלה. ברקע נשמעת מוזיקה, יש אורות מתחלפים,
גל אביב קלדרון כתבה וביימה את ההצגה והנחתה את השחקנים, את העריכה המוזיקלית עשה יובל לאופר. אביב קלדרון מתארת את תהליך העשייה: "זה היה תהליך מרתק של שנה, שהתחיל ערב אחד, כשהגעתי לפגישה עם תמונות מחזור ישנות של אנשים ופרשתי אותן על השולחנות. השחקנים, תלמידי הסטודיו למשחק של תיאטרון התיבה ובוגרי הסטודיו, התחילו לחקור ולראות איזו דמות בתמונת המחזור מסקרנת אותם ומעוררת בהם השראה לתחילת עבודה, ויצאו למסע המחקר בהנחייתי. צפו ועלו שם הנער או הנערה שהם עצמם היו, התכנים שלהם מהעבר, הבטן הרכה של העבר שלהם. גיל ההתבגרות הוא גיל שבו קורה המון. זה גיל של קצוות וחוויות מכוננות, יציאה מהמרכז של עצמך. נוצרים שם הרבה מאוד משקעים, שריטות, החלטות שהחלטנו לגבי עצמנו, קבעונות לגבי מי אנחנו ומה אנחנו. הכל עלה בתהליך שכלל הרבה מאוד תרגילים שמטרתם להוציא אותנו מהשכל ומדעות ידועות, תהליך לעתים מכאיב ולעתים מצחיק מאוד ומשחרר. החומרים שעלו יכלו לעלות רק בקבוצה כל כך קרובה, שהיא כמו משפחה מבחירה. יש אצלנו המון קרבה וחום והיכרות אחרת מחיי היומיום, מרחב שלא מצריך את ההגנות היומיומיות שלנו ואת כל הטייטלים".
חבורה שנפגשת שוב אחרי שנים היא נושא אהוב מאוד בתיאטרון ובקולנוע, ודי אם נזכיר את הסרט הפופולרי "החברים של אלכס" כדי להמחיש את הז'אנר. כאן אפשר לשאול מה מביא אנשים להחליט להיענות (או לא להיענות) להזמנות שכל אחד מאיתנו מקבל מתישהו בחייו, לבוא לפגישת מחזור. הדמויות בהצגה Stars מגיעות לשם מתוך מניע שמניע אנשים רבים, גם אם רבים לא יודו בכך. "כל אחד מהם מגיע לאירוע מתוך רצון ברור לשחרר משהו מהעבר", מתארת אביב קלדרון. "לכל אחד יש משהו לא פתור שמחפש את ההזדמנות לגאולה. בהתחלה זו מסיבה, וכולם עדיין אוחזים באיזו פסאדה מסוימת, וחוזרים לתבניות הישנות, למקומות הישנים, כפי שקורה כשנפגשים עם האנשים מלפני 30 שנה. לאט לאט השכבות מתקלפות ומגיעים לאיזו אמת מאוד משחררת, שמגיעה בדרך מפתיעה.
גם הקהל עובר חוויה מרפאת. כל אחד בקהל מוצא לו את הקול שלו מתוך אחת הדמויות המגוונות שעל הבמה. ביניהן אפשר למצוא, למשל, את הרקדן מניו יורק והמצליחן מלחוס אנג'לס, את האלכוהוליסט, את השופטת שמחפשת ריגושים ואהבה, את זה שחזר בתשובה ועוד. אחד השחקנים בחר לשחק את המורה של הכיתה, ואביב קלדרון מספרת שבמהלך ההכנות להצגה גם הופיע בביתה ערב אחד, לבוש בשמלה, ביקש שתאפר אותו ואמר שבכוונתו לצאת לפאב כשהוא לבוש ומאופר ולהתנסות בדמות של המורה בתוך החיים.
