ארבעה חודשים אחרי לידה, יעל כרמי מסתובבת בביתה, נינוחה ושלווה. הבית חף מנוכחות תינוק. התינוק פורח עכשיו אצל הוריו המאושרים, לאחר שכרמי הרתה אותו במסגרת פונדקאות.
כרמי, בת 39, נולדה וגדלה בפרדס חנה וכיום גרה במשמרות. היא נשואה לשאולי, בן משמרות, אם לשני בנים, בני 8 ו-4, וקלינאית תקשורת במקצועה. רחוקה מאוד מהסטריאוטיפ הרווח אצל חלק מהאוכלוסייה לגבי פונדקאית, שכביכול חייבת להיות אישה קשת יום המשמשת פונדקאית מתוך צורך נואש בכסף המתקבל בתמורה.
"נושא הפונדקאות מאוד חשוב לי", מסבירה כרמי את נכונותה לספר ולהיחשף. "חשוב לי לדבר בשביל הסיכוי שמישהי נוספת תעשה את זה כשתשמע על כך. כל פונדקאית יוצרת משפחה, או משנה משפחה. הנושא לא נפוץ, ויש דברים שלא יודעים עליהם. למשל, רבים לא יודעים שכיום בחוק הישראלי גם אישה נשואה יכולה להיות פונדקאית, ומבחינה הלכתית אין חשש ממזרות".
מדובר בפונדקאות בה הביצית אינה של הפונדקאית, אלא של אמו המיועדת, הביולוגית, והפונדקאית נושאת את ההריון בלבד. כאן מפריכה כרמי עוד אמונה שגויה: "פעילה נגד פונדקאות טענה בתקשורת שמפציצים את הפונדקאית בהורמונים לצורך התהליך, שזה IVF לכל דבר. זה לא נכון. את תהליך ההפריה, כולל ההורמונים, עוברת האם הביולוגית. כפונדקאית, קיבלתי רק הורמונים שמסייעים להשתרשות העובר ברחם בשליש הראשון של ההריון. הם לא גרמו לי לתופעות לוואי, והיה לי הריון קל מאוד, כמו שני ההריונות שקדמו לו".
ההריונות הקלים של ילדיה הוסיפו לביטחון שלה בכך שהיא מתאימה להיות פונדקאית. רצון לזה כבר היה לה. "מגיל צעיר מאוד, פונדקאות תמיד נראתה לי כמו פלא, קסם", היא מתארת. "כשהייתי כבת 20, והפונדקאות עוד לא הייתה חוקית בישראל, ראיתי תוכנית טלוויזיה על פונדקאות בארה"ב. זה נראה לי קסום, ואמרתי שאם אוכל, יום אחד אעשה זאת. אני בזוגיות מגיל 22, אך הייתי לאם רק בגיל 31, והייתה לי תקופה ארוכה של כמיהה פיזית לילד, תחושה שחסר לי משהו בגוף. כמישהי שמאוד אוהבת ילדים וכמהה לילד מגיל צעיר, קשה לי לדמיין את מצבה של מישהי שכמהה כמוני ואין לה ילד. צר לי על שהמדינה מממנת טיפולי פוריות רבים אך לא עוזרת לאנשים לממן פונדקאית, כי זה תהליך יקר. בנוסף ל~160 אלף השקלים שמקבלת הפונדקאית, ההורים משלמים גם כיסוי הוצאות בהריון, הם משלמים גם לסוכנות, ולפעמים צריכים גם לקנות ביציות. אימוץ הוא עניין לא פשוט, ולא לכולם הוא מתאים".
משפחה תומכת
לכלל מעשה הגיעה רגע לפני גיל הפונדקאות העליון האפשרי, 38. "יום אחד שאולי סיפר שאשתו של חבר שלנו היא פונדקאית, וכך התברר לי שגם אישה נשואה יכולה. בדקתי את הנושא באינטרנט ונרשמתי לסוכנות 'המרכז להורות באמצעות פונדקאות', שהעבירה אותי את כל התהליך. חותמים על מסמכים, ויש עורכי דין שמתמחים בזה, פסיכולוג מוסמך לעניין שעשה לי אבחון ודיבר גם עם בעלי, ועדה של המדינה".
מה צריכה פונדקאית?
"היא זקוקה לסביבה משפחתית תומכת. גם המניע לפונדקאות הוא גורם מאוד משמעותי בעיניי. אישה שעושה זאת אך ורק בשביל הכסף, זה עלול להיות לה לא טוב. אין לי בעיה עם אישה שעושה את זה גם בשביל הכסף, אבל היא צריכה גם לרצות את זה באמת. הפסיכולוג עושה ראיון ארוך לגבי הסביבה והמניעים, ובודקים איך את מתמודדת עם קשיים. רופא נשים נותן אישור בריאותי. בוועדה זיהו שאני שלמה ושמחה עם התהליך. מי שלא שלמה, עדיף שתוותר מראש ולא תגרום מפח נפש להורים המיועדים ולעצמה. לי אישית היה חשוב גם שההורים המיועדים יהיו חשוכי ילדים, למרות שזה לגיטימי לעשות גם ילד שני בפונדקאות".
כרמי סיפרה על חוויותיה כפונדקאית ברשימה שהתפרסמה ב-YNET, והתגובות היו מגוונות מאוד, החל מאנשים שפרגנו בחום וכלה באנשים ששללו בחריפות. זה רחוק מאוד מהתגובות שקיבלה מהסביבה הלא~וירטואלית: "בסביבה הקרובה הגיבו בתחילה בפרגון מעורב בחששות: 'כל הכבוד לך, אבל בשביל מה את צריכה את זה?'. דאגו לי, לסיכונים ולהשלכות הפיזיות. זה התחלף במהרה בתמיכה בלתי מסויגת. בזמן ההריון, אמי סיפרה לאנשים בגאווה רבה שמדובר בפונדקאות. תהיתי איך אסביר את הדבר לסבתא שלי, ובסוף היא קיבלה את זה באופן מדהים. ממכרים קיבלתי רק תגובות אוהדות: 'איזה יופי, כל הכבוד, איזו נתינה'. נשים מעל גיל 38 אמרו לי: 'אם הייתי צעירה יותר, הייתי עושה זאת'. לא קיבלתי אף תגובה קרה או שוללת. נראה שהאנשים הספורים שמתנגדים לזה בארץ מרגישים צורך עז להשמיע את קולם בטוקבקים".
לא חששת מהשלכות נפשיות, מקושי למסור את התינוק אחרי הלידה?
"כשאת יודעת בזמן ההריון שזה לא העובר שלך, את יכולה להיפרד ממנו. גם בעבודתי כקלינאית תקשורת עם ילדים, אני נפרדת מהם כל הזמן בתום העבודה איתם. לא חששתי שאתחרט, אבל כן חששתי מדיכאון לאחר לידה, כי כמו בכל הריון, ההורמונים פועלים אחרי הלידה, אבל בלי תינוק שאפשר 'להעביר' עליו את ההורמונים האלה. החלטתי שאעביר אותם על הילדים שלי, והתחלתי להיפגש מראש עם פסיכולוגית, למקרה שאהיה בדיכאון. אבל החששות התבדו. פרט ליום אחד שלושה ימים אחרי הלידה, בו הרביתי לבכות מהורמונים, לא היו לי משבר ודיכאון. רק אושר גדול".
בגלל גודלו של התינוק (4.320 ק"ג), הלידה הסתיימה בניתוח קיסרי. כרמי מציגה תמונות נוגעות ללב שצילם שאולי, בהן נראים הורי התינוק הנרגשים כשהם מחזיקים אותו לראשונה לאחר הלידה ותמונות של התינוק כיום. "מראש שאלו אותי אם אני רוצה לראות אותו מיד אחרי הלידה ועניתי: 'לא. אמא שלו צריכה לראות אותו'. אני ראיתי אותו רק יומיים אחר כך. הוא שלהם. אני חושבת שהוא יגדל בידיעה שגדל בבטני כעובר. באלבום המשפחתי לא יהיו תמונות של האמא בהריון, אלא שלי בהריון. אני בקשר עם ההורים, אנחנו מסתדרים איתם נהדר ונוצרה בינינו כימיה מדהימה, ואני רואה גם אותו מדי פעם. בזמן ההריון, לאורך המעקבים והבדיקות, הם היו מאוד עדינים, זרמו איתי ולא ניסו לשכנע אותי לעשות בדיקות שלא רציתי. הם דאגו רק לי, שאצא בריאה מכל התהליך הזה. צילמתי את תנועות הבטן ושלחתי להם את הסרטונים בוואטסאפ. נקשרנו מאוד, ואנחנו נפגשים בחופש פסח".
