כשלירון אטלן, שחקן נערים א' של בית"ר טוברוק, היה בן 12, אובחנה אצלו סוכרת. לכל הסובבים לו היה ברור שמכאן והלאה חייו ישתנו והוא יצטרך להתחיל לחיות אחרת. אטלן החליט לא לתת למחלה לנהל לו את החיים.
אטלן נראה כאילו נולד עם כדור מחובר לרגל. כבר בגיל צעיר זוהה אצלו הכשרון ובגיל שמונה החל לשחק במכבי נתניה. בגיל 13 עבר למכבי חיפה ולפני כשנה החל את דרכו בבית"ר טוברוק. לאימונים פעמיים בשבוע ולמשחקים בסופי השבוע הוא מגיע כשהוא מחובר למשאבה שמטפטפת לגופו אינסולין לאורך כל היום בכמויות שהוא נזקק להן.
היום אורח החיים הזה הפך לשגרה, אבל בתחילת הדרך אטלן לא חשף את המחלה בפני חבריו לקבוצה. אמו, מולי, מספרת: "בהתחלה הוא היה נכנס לשירותים מזריק 'בסתר'. עם הזמן המינונים בהזרקות לא עזרו והוא נאלץ לעבור למשאבה. היינו מחברים לו את המשאבה מתחת לבגדים ואף אחד לא שם לב. עם המעבר לטוברוק לירון החליט לחשוף כי הוא למד לקבל את המחלה. הוא שיתף את חבריו לקבוצה ואת כל הצוות, ולאף אחד לא הייתה בעיה. כולם מקבלים אותו עם הסוכרת ויותר מזה – הוא מקבל חיזוקים והערכה מהסביבה על הנחישות שלו ובשעת הצורך החברים מסייעים לו. הוא שחקן כמו כל השחקנים, ואחד המובילים בקבוצה. הוא דוגמה לספורטאי שמתגבר על כל מכשול כי מבחינתו אין מכשול – יש התמודדות".
עם הגעתו של אטלן לטוברוק נערכה שיחה על מצבו הרפואי עם המאמן שלו. "בית החולים העביר לנו הנחיות מדויקות לטיפול והכל עבר בצורה מסודרת לצוות המקצועי של הקבוצה. המאמן הבין את המצב, תמך ובעיקר הביע השתאות מהיכולות של לירון. הוא נתן לו המון ביטחון על המגרש וחיזק אותו, והכדורגל הפך להיות חלק בלתי נפרד מהמחלה ומההתמודדות איתה. טוברוק הוא מועדון שידוע ביחס האישי לשחקנים והמשמעת שהוא דורש מהם. המשמעת הזו יוצרת את האחווה בין השחקנים שהופכת לחברות אמיתית. מבחינת כולם, לירון הוא נער כמו כולם, רק עם תוספת קטנה 'מתוקה'".
"המאמן הבין את המצב, תמך ובעיקר הביע השתאות מהיכולות של לירון. הוא נתן לו המון ביטחון על המגרש וחיזק אותו, והכדורגל הפך להיות חלק בלתי נפרד מהמחלה ומההתמודדות איתה"
המצב הרפואי פוגע ביכולת על המגרש?
"רוב הזמן לא. לירון למד לחיות לצד המחלה – לבדוק את הסוכר, לבדוק את המשאבה, לעדכן כשמשהו קורה. כמובן שהצוות שם לב ומעדכן ועוזר כשמתעוררת הבעיה היא קטנה. לפעמים האמוציות גורמות לרמת הסוכר שלו לעלות. בוא נגיד שאנחנו מעדיפים שלא יושיבו אותו על הספסל, זה מעצבן אותו והסוכר עולה. כדורגל הוא משחק אגרסיבי ולפעמים הוא חוטף מכה והחוט שמחבר את המשאבה משתחרר, אבל אלו דברים מינוריים לעומת האושר שהכדורגל גורם לו".
אטלן מספר בשלוות נפש על השגרה של חייו. "האמת, בהתחלה מאוד התבאסתי, לא הבנתי מה זה ואיך מתמודדים, אבל עם הזמן התרגלתי. מבחינת הכדורגל, בהתחלה היה קשה להיכנס לשגרה של בדיקת רמת הסוכר לפני ואחרי אימון. לא הצלחתי להגיע לרמות איזון הנכונות והאימונים עוד יותר הקשו. אבל אמא עזרה לי ועודדה ואחרי תקופה לא ארוכה חזרתי להיות חזק באימונים ואפילו חשפתי בפני כולם את המחלה".
