אם אתם מתכוונים לקחת את הסדנה "דינמיקה של סיכונים" שמעביר פרופ' יוסי יסעור במרכז האקדמי רופין, קחו בחשבון שתצטרכו גם לשיר בפני חבריכם לכיתה וגם ללכת על גחלים. כן, כן, ללכת על גחלים.
פרופ' יוסי יסעור, בן 71, חבר מושב כפר ויתקין, הוא מרצה לתורת ההחלטות במרכז האקדמי רופין. לומדים אצלו סטודנטים לתואר ראשון ושני במינהל עסקים, כלכלה, הגירה ושילוב חברתי. עד היום הוא הוציא חמישה ספרים, בהם "ההחלטה לרצוח" שכתב בעקבות עבודתו בהתנדבות בבתי סוהר, הרומן "אשליית האפס" על פשע וקבלת החלטות והאחרון, "גם לכם לא היו מים חמים?", מדריך למניעת כשלים בקבלת החלטות.
כבר 15 שנה שפרופ' יסעור הולך על גחלים. הפעם הראשונה הייתה במסגרת של סדנה שלקח במרכז לסדנאות בקליפורניה. "עברתי סדנה שעסקה בלקיחת סיכונים ועשיתי את זה. ראיתי שהשד לא נורא כל כך, לא סבלתי מי יודע מכוויות והחלטתי שזה יכול להתאים לסדנה 'דינמיקה של לקיחת סיכונים' שאני מעביר במרכז האקדמי רופין.
"בסדנה הזו התלמידים מתבקשים בין השאר לעשות שני תרגילים: לשיר בפני קבוצה כאשר זה מוקלט בווידאו ואני מראה את זה אחר כך לקבוצה והתרגיל השני הוא ללכת על גחלים. הסדנה מתקיימת במשך שלושה ימים רצופים לסטודנטים לתואר ראשון במינהל עסקים, כלכלה ומדעי ההתנהגות כמקצוע בחירה".
ומה עושים התלמידים?
"מסתבר שיותר תלמידים פוחדים לשיר בפני קבוצה. הם חוששים איך הם נראים, האם הם מזייפים. בסדנה האחרונה 24 תלמידים הלכו על גחלים ורק 12 שרו".
איך אתה מסביר את זה?
"הליכה על גחלים היא מעשה שבין אדם לעצמו. שירה בפני קהל היא מעשה שבין אדם לסביבתו. אנשים חושבים איך הם נראים בעיני הציבור ומה יגידו עליהם. בהליכה על גחלים יש מעין הצהרה: 'אם אני הולך על גחלים אני יכול לרדת במשקל, אני יכול ללמוד לתואר שני, אני יכול להציע נישואים, אני יכול להפסיק לעשן. זו מעין הצהרה מחייבת קבל עם ואש".
הסיפור המלא ב: "חדשות נתניה".
