חזי ויסוקי, פעיל במזרח העיר: אני מבקש סליחה מכל הסובבים אותי וסולח לכולם. עצם בקשת הסליחה מהאחר מהווה גדולה על כך שהאדם מכיר במצוקת האחר ומוכן לתת הזדמנות לאדם שעשה טעות.
אלירן קרן, מתנדב במעון לניצולי שואה: סליחה משורדי השואה, אחרוני דור הנפילים, מקימי המדינה, שלא השכלנו כמדינה להעניק להם התייחסות ראויה וקיום חיים בכבוד.
יולנדה הירש סופרת: סליחה מהילי סקוטליין, הדמות הראשית בספרי "גן עדן בשערי הגיהנום" שהפכתי את חייה לגיהנום, הכנסתי אותה למקומות אפלים וגרמתי לה לכאב נפשי ופיזי שאף בן אנוש לא יכול היה לשרוד אחריו.
שי רביד, חקלאי: אני מבקש סליחה מההורים שלי שלא השקעתי בהם מספיק זמן. כשההורים מזדקנים זה הזמן שלנו להחזיר להם על כל מה שהם השקיעו בנו במהלך החיים.
עופרה גל, מעצבת אופנה: סליחה מעצמי כי לפעמים החבל משתחרר בלי חשבון ואז הסביבה נפגעת. אני עובדת על זה.
אורנה וינטר אבינועם, תושבת עיר ימים: אני מבקשת סליחה מכל אותם אנשים שלא הצלחתי לשנות ולו במעט את דרך התנהגותם. סליחה מהמדינה שלי על שלא הצלחנו ליצור חברה טובה וסובלנית יותר. סליחה מכל אותם אנשים שציפו בכיליון עיניים והתאכזבו. סליחה מכל אלה שלא הצלחנו לשמור עליהם מפני הרע והמשחית. סליחה מכל האנשים השקופים שלא תמיד הצלחנו להיות שם עבורם.
יוני ג'ורנו משפטן: אני מבקש סליחה מהבחור משכונת דורה שבהיותי שוטר עצרתי אותו ללא סיבה. 17 שנים חלפו מאז והאירוע הזה יושב לי בנשמה. מעולם לא ביקשת ממנו סליחה, אולם בתוך ליבי יש חרטה עמוקה, צער, בושה וכלימה. יצא לי לראות אותו מאז מספר פעמים ומעולם לא היה לי האומץ לבקש ממנו סליחה. אני מבקש לשים מאחוריי פרשייה שהותירה בי כתם. סליחה וכפרה מעומק הלב.
דב כץ, מבקר עיריית נתניה: אני מבקש סליחה מאמי וכל בני משפחתי, מעובדי לשכתי המסורים ומכל המבוקרים שנפגעו.
אדי עובד, פעיל ציבורי בגלי ים: אני מבקש סליחה מהמשפחה היקרה שלי על הזמן שהחסרתי במחיצתם בגלל עיסוקיי הרבים. אוהב אתכם.
מיכה פדרינג, איש פרסום: אני מבקש סליחה מהורי – אבי דוד שנפטר לפני כשנה ואמי סוניה שתיבדל לחיים ארוכים. סליחה על כך שלא הקדשתי להם יותר זמן איכות, יותר הבנה, יותר נתינה, יותר להיות הבן של סוניה ודוד פדרינג, עם כל הכרוך בכך.
