את השפה הצרפתית שומעים לא רק במדרחוב בנתניה ולא רק בחנויות ובקניונים. כל מי שנכנס לדיור מוגן נופי השרון שבקניון השרון לא יכול להתעלם מקבוצה של אנשים שמחים וצוחקים, שמספרים בדיחות בצרפתית. הם עלו לארץ לפני חצי שנה והחליטו שכאן יהיה ביתם. החלטה שלדבריהם היא הטובה ביותר שעשו בחייהם.
מסתבר שהעלייה מצרפת מביאה לא רק זוגות צעירים עם ילדים אלא גם את ההורים הקשישים שלהם, כדי שהחיים של כולם יהיו נוחים וללא דאגות. בנתניה זה קורה ב"נופי השרון" באופן מוצלח ביותר.
תכירו את בני גיל הזהב, שמספרים על הקליטה המהירה, תחושה המשפחתית ואיך הם קמים כל בוקר מחויכים
את איבון סורטוצ'י, בנימין סעדון, פול רוכמן ואליס אוליבייה פגשתי בדירתה של איבון בדיור המוגן "נופי השרון" בקניון השרון. דירה נעימה עם רהיטים שאיבון הביאה מצרפת. חלקם עתיקים אך כולם מסוגננים ומיוחדים. על השולחן קפה של בוקר בסרוויס פורצלן איכותי.
סורטוצ'י (80) אישה שסימני יופי נעוריה נראים בבירור, נולדה באלג'יר ובחמישים השנים האחרונות חיה בניס, התאומה לנתניה, שם עבדה בלשכה של ראש העירייה לשעבר, ז'אק מצא. היא מדברת מעט אנגלית ולומדת עברית באולפן שמתנהל בנופי השרון.
את ההחלטה לעלות לארץ קיבלה אחרי שבעלה נפטר. "שתי בנותיי גרות בארץ. במשך שנים הייתי באה לבקר את המשפחה שנה אחרי שנה. זה היה ברור שאני לא אשאר לבד בצרפת. אחרי שגרתי שנתיים לבד בתי, פרדריקה, שגרה בנתניה מצאה שנופי השרון הוא המקום המתאים לי. היא כל כך צדקה. הדבר הכי טוב שקרה לי הוא המקום הזה. אני רק שמונה חודשים כאן ואני מאושרת שמצאתי פה חברים שהם כמו משפחה. יחד עם החברה הטובה יש לי פרטיות ובזמני הפנוי אני אוהבת לקרוא ספרים. אני מרגישה שאני גרה במלון חמישה כוכבים כשמקומות הבילוי, המדרחוב והטיילת מאד נגישים לנו. יש לנו את אורלי סירי, המטפלת, שמצטרפת אלינו ועוזרת לנו בשעות שאנחנו יוצאים לטיילת או למדרחוב. פשוט דואגים לנו לכל דבר".
בנימין סעדון (92) נמצא שבעה חודשים בנופי השרון. הוא נולד באלג'יר והגיע מצרפת ישר לדירה מסודרת בנופי השרון, אחרי שהבת שלו חיפשה דיור מוגן בכל אזור השרון. יש לו חמישה ילדים, שניים גרים בישראל ושלושה נשארו בצרפת, 19 נכדים ו-39 נינים (שניים מילדיו חזרו בתשובה). "אני הייתי מגיע כל שנה לנתניה לראות את הילדים שלי ולחגוג את פסח וראש השנה. הבת שלי בחרה את נתניה כי אנחנו מכירים את העיר והיא גם עושה עלייה בעוד חצי שנה".
בנימין עבד הרבה שנים בדואר, הוא איש דתי והולך לבית הכנסת הנמצא בקרבת נופי השרון: "אני אוהב להיות עם האנשים וכאן אני אף פעם לא מרגיש לבד. בקבוצה שלנו אנחנו חושבים אחד על השני ואנחנו דואגים אחד לשני. אם מישהו מאתנו מאחר להגיע לחדר האוכל או למפגש באולפן או במועדון אנחנו מיד בודקים עם צוות הבית מה קורה איתו. הכול כל כך נוח ואנשי הצוות עוטפים אותנו בחום כאילו הם ילדים שלנו. כל מה שאני צריך ורוצה תמיד נענה בחיוך ובחיוב".
לעשות עלייה זה אומר לעבור לארץ אחרת, בה מדברים שפה אחרת, מנטליות אחרת, סביבת מגורים אחרת ובישראל נוסף גם המצב הביטחוני. איך עברתם את השלב הזה?
פול רוכמן יחגוג בקרוב 94, איש תמיר, בעל חוש הומור, מדבר יידיש וצרפתית, לומד באולפן עברית ובזמנו הפנוי כותב ספר על שלוש השנים בהם הסתתרה המשפחה שלו בזמן המלחמה בצפון צרפת. יש לו שני בנים ושישה נכדים בנים. לצרפת הוא הגיע עם הוריו בגיל שנתיים מפולין: "האנטישמיות בצרפת עולה וזו אחת מהסיבות שיהודים רוצים לבוא לישראל. בצרפת חושבים שכאן יש מלחמה אבל כשאתה כאן אתה רואה שיש חיים טובים והרבה יותר טובים מאשר בצרפת. הסיבה שהגעתי לכאן היא שאשתי נפטרה בפתאומיות והבן רצה שהיא תקבר כאן. המעבר לארץ אחרת בגילנו הוא לא פשוט אבל המעבר שלי לישראל היה קל מאד כי הגעתי ישר מהמטוס לדירה שלי כאן בנופי השרון. בשבילי זה המקום האידיאלי, בעיקר שיש פה אנשים עם מורל גבוה דבר שטוב לבריאות. בנוסף לזה שאני כותב ספר זיכרונות על תקופת המלחמה, אני לומד עברית דבר שבגיל מבוגר עוזר לשמור על הצלילות". בנו, שגר בתל אביב, מגיע לבקר אותו פעמיים בשבוע ובנו הצעיר יגיע בקרוב לארץ לחגוג בר מצווה לנכד הצעיר.
יש מורל גבוה
ארבעת החברים דוברי הצרפתית הם צעירים ברוחם. הם יושבים ביחד בבתי קפה בקניון, יוצאים ביחד לארוחות ערב כאשר בכל פעם מישהו אחר מזמין אותם. בערב שבת בנימין ממונה על הקידוש: "בגלל שאני לוי התפקיד שלי הוא לשטוף לו את הידיים", אומר פול וצוחק.
אליס אוליבייה, 90 היא אמא לשלושה ילדים. שניים מילדיה בארץ ובן אחד בצרפת. יש לה תשעה נכדים ו-13 נינים. היא הגיעה מפריז לפני שנתיים.
"אני מעדיפה את ישראל. אף פעם לא אהבתי לחיות בפריז. זה שונה מאוד מאשר לבקר בה כתייר", היא אומרת בעברית אותה למדה באולפן בנופי השרון. לשאלה האם בפריז היו לה חיים מלאים כמו פה היא אומרת: "אין סיכוי שהייתי כל כך פעילה. כאשר את חיה לבד אין לך דרייב לעשות דברים ולצאת. פה הכל נגיש. מביאים לך אולפן עד הבית, בכל בוקר יש שיעור התעמלות, יש קונצרטים והאזנה מוסברת למוזיקה ועוד. בזמן הפרטי שלי בבית אני אוהבת לסרוג. גם סבתא, גם סורגת".
לכולם יש חברים בצרפת איתם הם שומרים על קשר ומספרים להם כמה ההחלטה שלהם לעלות לארץ ולהתגורר בדיור מוגן מעשירה להם את החיים ומוסיפה לבריאותם: "יש לנו כאן חיים מלאים ומאושרים. לא חלמתי שאמצא בגילי המופלג חברים שהם כמו משפחה", מסכם פול רוכמן.
מנכ"לית נופי השרון אורה קריב: "בין כל הדיירים נוספו לאחרונה דיירים דוברי צרפתית, שהגיעו ישירות מצרפת ורוצים למצוא כאן בית חדש. צרפתית היא שפת האם שלי ובמפגש עם הדיירים החדשים אני חוזרת למחוזות ילדותי וחווה את חוויות המשפחה שלי. גם בצוות העובדים שלנו יש דוברי צרפתית, שמאפשרים לעולים החדשים להרגיש הכי טוב שאפשר. הבית שלנו הוא בית בוטיק מקסים, חם ואוהב, המאפשר לכל הדיירים איכות חיים ואורח חיים כפי שהורגלו וכפי שחלמו. כל הפעילויות שלנו מתורגמות מעברית לאנגלית ולצרפתית, כולל הרצאות, דבר שיוצר חיבור בין האנשים במקום. אני חושבת שאנשים מקסימים בבית מקסים עם הרבה בריאות עושה את כל ההבדל".
