עצרת הזיכרון הממלכתית לציון יום השואה והגבורה תתקיים זו השנה ה-54 במשואה, המכון הבינלאומי ללימודי השואה, בתל-יצחק בערב יום השואה, יום רביעי, 1.5 ויעמוד השנה בסימן "השחרור – בין כאב לתקווה". הטקס ייערך במעמד יו"ר משואה – פרופ' יצחק קשתי, ח"כ ישראל כץ – שר התחבורה השר לענייני מודיעין ומ"מ שר החוץ, האלוף עמיקם נורקין – מפקד חיל האוויר ומנכ"לית משואה – איה בן נפתלי. בעצרת יודלקו שש משואות זיכרון על ידי ניצולי שואה אשר ילוו על ידי בני משפחותיהם וחיילי צה"ל. את המשואה השביעית, "משואת התקומה", ידליק הרב ד"ר בני לאו. הנחייה וקטעי קריאה: ששון גבאי שירה: קרן פלס ומקהלת "העפרוני" בניצוחה של שלי ברלינסקי החזן הצבאי: סרן דניאל כל טוב במאי: יהלי ברגמן.
איה בן-נפתלי, מנכ"לית משואה: "עצרת הזיכרון תתמקד השנה בימי השחרור הראשונים – בין כאב השחרור לבין החזרה לחיים. עבור כל ניצולי השואה זיכרון השחרור מאד מוחשי. היום הראשון לשחרור לא היה יום של שמחה, הוא היה היום הראשון שבו נאלצו לעמוד מול המציאות המרה, ראשית ההתמודדות עם האבדן הגדול, שרק לאחריו החלו לאסוף את שברי חייהם בניסיון לבנותם מחדש. הניצולים שיעלו את משואות הזיכרון בטקס מייצגים מגוון רחב של סיפורי הישרדות ודפוסים שונים של התמודדות עם נסיבות השחרור אותן הם חוו".
ניצולי השואה שידליקו השנה את המשואות:
צבי איכנולד – נולד ב-1926 בבנדין שבפולין, הצעיר מבין שישה אחים והיחיד ששרד את השואה. את שנות המלחמה הוא עבר במחנה ההשמדה בירקנאו, במספר מחנות עבודה ובצעדת המוות ממחנה הריכוז גרוס רוזן.
אפרים אפטר ותומאש בונצ'אק – אפרים נולד בגטו וורשה ב-1939. זיגמונד בונצ'אק, חברו של האב מקס ואביו של תומאש, ראה את מצוקת המשפחה והציע להוציא את אפרים מהגטו. זיגמונד גייס את אחיו וזה הבריח את העולל בן השנתיים לבית המשפחה. האם, זינה נעצרה בגטו ונשלחה לאומשלגפלאץ אך הצליחה להימלט והצטרפה לבנה במסתור. את אבי המשפחה הבריח זיגמונד בונצ'ק דרך תעלות הביוב של ורשה והמשפחה כולה חייתה במסתור בכפר, בזהות שאולה.
אברהם אשר ומשה סלומון – בני דודים, ילידי פרישטינה, קוסובו, שגורשו עם בני משפחתם לברגן בלזן, ב"רכבת האבודה" . לאחר שחרורם על ידי חיילים רוסים על גשר הרוס ליד העיירה טרביץ שבמזרח גרמניה, עלו ארצה והקימו יחד עם עולים נוספים מיוגוסלביה את המושב קידרון.
יהודית דורון – נולדה ב-1932 בסלובקיה. ב-1944, כשהנאצים כבשו את האזור נתפסה המשפחה. הסבים והאב נשלחו לזאקסנהאוזן. יהודית ואמה נשלחו לראוונסבריק. משם, בינואר 1945, בצעדת המוות לברגן בלזן. יהודית הצטרפה אל בני משפחתה שנותרו בסלובקיה ושם עסקה בהברחת ילדים מהונגריה לארץ ישראל. כשנחשפה ב-1949, מהרה לברוח ועלתה אף היא לישראל.
סא"ל (במיל') אריה עוז – נולד ב-1936 בוופרטל שבגרמניה כהארי קלאוזנר. בליל הבדולח נבזזה חנות הנעלים של אביו והלה החליט לעלות לארץ ישראל. האם ושני ילדיהם המתינו בהולנד. ב-1942 הוברחו אריה ואחותו לעליית גג של משפחה בעלת חווה חקלאית והאם אצל משפחה אחרת. ימים שלמים צפה במטוסי המלחמה החגים מעל המסתור. ב-8 במאי 1945 שיחררו חיילים קנדיים את העיירה. בשנת 1946 עלה ארצה, התגייס לצה"ל וסיים קורס טיס בהצלחה. בהיותו סרן, מונה למפקדה הראשון של טייסת התובלה מספר 120. בשנת 1976 השתתף כקברניט במבצע אנטבה והועלה לדרגת סגן-אלוף (מיל').
פרופ' מוטי רביד – מנהל המרכז הרפואי "מעייני הישועה", נולד בביאליסטוק פולין בשנת 1938. ביוני 1941, הגרמנים נכנסו לעיר וירו בסבתו. משפחתו עברה לגטו לבוב, ולבסוף למחנה הריכוז ינובסקה. משם נמלט יחד עם אימו והם הסתתרו ביערות בדרום פולין. באפריל 1945, לקראת סוף המלחמה, יצאו מהיער ומצאו דירת מסתור בעיר לבוב. ביום האחרון למלחמה היו הפצצות כבות על העיר ומוטי כמעט נהרג.
הרב ד"ר בני לאו ידליק את משואת התקומה. משואה זו היא חלק קבוע בעצרות יום השואה במכון משואה, והיא מייצגת את הערכים שאותם ניסו הנאצים לרמוס ולא הצליחו: חיים, תקווה, עשייה והגשמה.
הרב ד"ר בני לאו הוא בן "הדור שני". אביו נפתלי לביא דובר משרד הביטחון וקונסול ישראל בניו יורק, היה אסיר במחנה בוכנוואלד שניצל יחד עם אחיו ישראל מאיר לאו לימים הרב הראשי לישראל. בפעילותו הציבורית והחינוכית מקדם הרב בני לאו פרויקטים לעידוד סובלנות, הידברות ולמאבק בגילויי גזענות ואפליה.
הרב בני לאו עומד בראש מיזם 929 , קריאה משותפת ב- 929 פרקי התנ"ך בקבוצות לימוד ובמדיה החברתית, במטרה לעורר שיח בחברה הישראלית ולעודד סקרנות לגישות חדשות ורב גוניות. הוא הקים את בית המדרש לנשים בבית מורשה ואת בית המדרש לצדק חברתי, מתוך מגמה להכניס לשיח התורני סוגיות מתחומי החברה בישראל.
משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה הוא מוסד לשימור מידע הכולל ארכיון ציבורי ובית ספר מרכזי להוראת השואה, שנועד לעורר שיח על משמעותה לחברה ולתרבות בת זמננו. המכון מתמקד בקורות השואה ובשאלות העקרוניות הנובעות מלימודה, כמו גם בתהליכי עיצוב הזיכרון בחברה הישראלית ובשיח הבינלאומי ובהשפעתם על עיצוב זהותנו היום. ייחודה של משואה בין מוסדות ההנצחה והמוזיאונים טמון בדגש המושם על דיון בהיבטים של זיכרון השואה הרלבנטיים לשיח הישראלי והבינלאומי בן זמננו. גישה זו יוצרת זיקה בין היבטים היסטוריים לשאלות של תרבות, זיכרון ושאלות של זהות המשליכות על חיינו היום.
