כשיתיר שדה (35) מגיע לביתו שבכרכור כדי לשוחח איתי על סיורי הליקוט שלו, "שירת השדה", הוא מניח שקיות מלאות עלים ירוקים על שולחן המטבח ומודיע: "הבאתי חומעה, כרפס וגרגיר הנחלים". את הצמחים אסף בבוקר והם יככבו במטבח המשפחתי שלו במהלך השבוע. "אני משתדל לנהל את משק ביתי על בסיס ליקוטים", הוא אומר, "אפשר ללקט במשך כל השנה, אבל עכשיו, לאורך עונת הירוקים שמתחילה באמצע נובמבר ומסתיימת באפריל, השפע גדול במיוחד ואפשר ללקט הרבה ירקות עלים, שורשים, פרי וזרעים. אנשים לא מבינים כמה מגוון יכול להיות תפריט שמשולבים בו צמחי בר. בחודש הקרוב אפשר ללקט חלמית, גבעולי חרצית עטורה, חרדל ושאר המצליבים, ומתחילים להופיע סרפדים, אספרג השורש, כוכבית מצויה ועוד. לאורך העונה משתנים גם חלקי הצמח הנאכלים. עכשיו אני מלקט עלים וגבעולים, בעוד שבועיים_שלושה יתווספו להם גם שורשים, וככל שנתקרב לקיץ, יהיו פרחים, זרעים ופירות".
קחו למשל את הגדילן המצוי, צמח מאכל מועיל שרובנו מכירים רק כקוץ: "לגדילן יש סגולות מרפא כמו ניקוי הכבד ועידוד פעילות מערכת העיכול. טעמיו משתנים, אך מורגשים תמיד. יש לו שורש עם טעם 'אגוזי' שניתן לשלב בבישול, הנבטים שלו נאכלים טריים בסלט, העלים נאכלים אחרי שמסירים את הקוצים, וגם הגבעולים, שטעמם מזכיר את טעם השורש. באביב אוכלים את מצעית התפרחת, שדומה לתחתיות ארטישוק, ובסוף האביב מלקטים את הזרעים. הם מרים, אבל אפשר לקלות אותם קצת ולהוסיף לסלט. ב~12 אלף השנים האחרונות בני אדם לא מתפרנסים רק מלקט, אבל בתרבויות אגן הים התיכון המשיכו ללקט הרבה לצד יבולי החקלאות. זה ניכר במשנה, בתלמוד, בכתבים היסטוריים ובמטבח הערבי~ישראלי".
הכתבה המלאה ביום שישי בגיליון מיוחד לחורף של "כל הפרדס"/"כל זכרון" ובמהדורה הדיגיטלית
