לפני מספר ימים, הוצא צו סגירה לעסק המזון של שמי ברדה מבנימינה, על ידי המשטרה. העסק: 'פוד-טראק' לממכר מזון, פעל בחצי השנה האחרונה ברשיון. בצומת המובילה לגבעת עדה ובניימינה. פנייה קטנה ימינה, לתוך רחבה מוקפת בשדות. פנינה של פסטורליות לוקאלית. עם כמה ספסלי ישיבה והרבה שקט.
היום, כבר לא עוגן שם הפוד-טראק של ברדה. מבנה הקראוון, שנבנה על מנת לספק לבעליו פרנסה, גם בימי הקורונה. אבל הספסלים עוד שם, מיותמים. מספרים את הסיפור על החלום העסקי, שהיה ואיננו. כמו חלומות של עצמאים רבים, שהקורונה חיסלה את עסקיהם. זאת ועוד: מדינת ישראל, אינה מפצה עסקים צעירים, שהם בני פחות משנה. אז גם פיצויים-אין.
שמי ברדה: "אני נמצא בתוך לחץ ודאגות ולא ישן בלילה. ובעיקר, לא מבין למה אסור לי להביא משלוחים לנהגים, שממתינים לי בתוך הרכבים, ליד המקום".
התחייבויות בסך 25 אלף שקלים לחודש
בימים אלה, עובד שמי ברדה מהבית. ועושה משלוחי מזון לבתים פרטיים. העסק השני שלו, המספק ירקות למסעדות ובתי מלון, לא מתפקד אף הוא. "אם המצב הזה יישאר ככה עוד חודש אחד נוסף", הוא מסביר, "אני לא אשרוד את זה". ומוסיף: "יש לי התחייבויות, בסדר גודל של 25 אלף שקלים לחודש. הכוללות תשלומים של משכנתא בסך 6800 שקלים, על הבית הפרטי שבניתי לפני שנה. וגם הוצאות על שני הרכבים שבבעלותי, על שני המתבגרים שלי ועל הילד השלישי, שלומד בגן. אישתי עקרת בית, כך שעול הפרנסה כולו-נופל עלי. כל עוד נתנו לנו, העצמאים לעבוד-הכל היה טוב. עכשיו, המצב פשוט בלתי אפשרי. אני עוד מצליח איכשהו לשרוד, אבל זה קשה מאוד. ואני רואה, שהמצב לא הולך להיות יותר קל".
השקעתי 180 אלף שקלים
לדברי שמי ברדה, המבנה ששימש את הפוד טראק, כאמור, נבנה על ידו. מאפס. "כי הבנתי שצריך להמשיך, ולא אוכל יותר לעשות אירועים פרטיים", הוא אומר. "העסק הזה, היה גם משפחתי. אשתי הכינה בבית את הבשר וגם אחי עבד איתי. למשך חצי שנה, היה נהדר. אפינו לחם פראנה בתנור והרבה נהגים עצרו בצד הדרך לאכול. אבל עכשיו, אני כבר לא יודע מה יהיה".
ועוד הוא מספר, כי לשם הרכבת התפריט של הפוד-טראק, שולמו סכומי כסף לא מבוטלים ליועצים קולינאריים. אשר בנו למענו תפריט מיטבי. והכסף הזה, לפחות נכון לעכשיו-הלך לאבדון.
"עשינו גם משלוחים לבתים", הוא אומר. אבל הגיעו לא מעט נהגים. שישבו בתוך הרכבים שלהם, וקבלו ממני את האוכל. ממש לפי התקן של הקורונה. אבל השוטרים-טענו שלא. קבלתי צו סגירה למשך שבוע ימים. אבל גם כאשר הוא יסתיים, לא אוכל להמשיך לעבוד בפוד טראק. כי המקום שלי מבוסס על אנשים. שמכירים את האוכל שלי, ועוצרים בצד הדרך כדי לאכול. משלוחים לבתים, הם רק 10 אחוזים מתוך כלל המכירות של העסק".
חיילים אכלו בחינם
שמי ברדה ממאן להירגע. העסק שלו ירד לטמיון, ואיתו גם מצב הרוח. והתקוות לעתיד. "עצוב לי לראות היעדר אכיפה בעסקים אחרים", הוא אומר. "מבלי להזכיר שמות. שעומדים פתוחים ומגישים לשולחנות. זה לא פייר בכלל. אבל החליטו לעצור לי את הפרנסה, ואין לי מה לעשות בקשר לזה. פעם, כשהעסק שלי היה פתוח, הגיעו אלי חיילים במדים ואכלו בחינם. אין לי שום עמותה, אני פשוט אוהב לתרום למולדת. אז תרמתי. והרבה. חילקתי לחיילים, 30 מנות ביום. פלוס שתיה. וביו גם חיילים בודדים, שאכלו אצלי בפוד טראק. ואמרו לי, שזו הארוחה החמה היחידה שהם אוכלים מחוץ לבסיס. מה יהיה עכשיו? אני חושב שרק יותר גרוע".
הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
