fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"כשהייתי בן חמש, אבא הצמיד לאימא סכין והפרדתי ביניהם. בגיל 13, התמכרתי לקוקאין"

הסטודנט לתואר ראשון ממכללת רופין, צביקה טפר, מספר איך הפך מכור לסמים בגיל 13 ועבריין בגיל 14. ראיון בחשיפה מלאה
צביקה טפר, על רקע תצלומי אביו וסבתו ז"ל \ צילום: איילת קדם
צביקה טפר, על רקע תצלומי אביו וסבתו ז"ל צילום: איילת קדם

חייו של צביקה טפר, 35 מזכרון יעקב, היו קשים ואלימים. מאז ילדותו ועד לפני חמש שנים. הוא נולד לאב עבריין ואלים ולאם מכורה לסמים. התחתן עם מכורה לסמים והוליד שני ילדים. שדד, גנב, נכנס לבית הסוהר, לקח  פעמיים מנות יתר וכמעט ואיבד את חייו. עד שיום אחד, לפני חמש שנים, בהיותו אסיר בבית סוהר, החליט שדי. התנקה מסמים ועשה את כל הדרך למעלה. כיום, הוא גר בבית סבתו ז"ל. ביחד עם סבו בן ה-90. לומד אדריכלות נוף ובונה מחדש את הקשר עם ילדיו, בני 11 ו-13 הגרים באילת. אותם הוא רואה אחת לחודש.

"גם מהמקום הכי אפל ושחור, אפשר לעלות", הוא אומר היום. ומוסיף: "הסיפור שלי, יכול לשמש מסר. לכל מי שחושב, שאי אפשר להשתקם ולהצליח. אני, שעברתי שבעה מדורי גיהינום ויצאתי בחיים, הוא ההוכחה שזה אפשרי".

 

הוריד אותה על הברכיים

הזיכרון הראשון שיש לצביקה טפר מילדותו, הוא זיכרון נעים. של ירח בחלון המכונית, בנסיעה כזו או אחרת לבאר שבע. אבל הזכרונות הבאים שלו, מילדותו באילת, כבר ממש לא כאלה.

"נולדתי לתוך אלימות", הוא אומר. "אני זוכר איך כשהייתי בן חמש, הצמיד אבא לאימא סכין לצוואר ורצה לדקור אותה. ואני עמדתי ביניהם. ויצא לי גם לראות את אימא, כשהיא יושבת במטבח. ואבא שובר עליה צלחות. הוא גם הוריד אותה לא פעם על הברכיים, ליד החברים שלו. ככה, בשביל הצחוק. וגם שכב עם בחורות, לידה. ובתור ילד, ראיתי אותם לא פעם ולא פעמיים, עושים סקס בסלון. כל הדלתות בבית הישן שלנו, היו תמיד פתוחות".

כשהיה בן שבע, ביקשה אימו מאביו גט. "אבא לקח אותי לסבא וסבתא ואימא ויתרה עלי", הוא מסכם ביובש. ומוסיף כי הוא כועס עליה. "על אבא שלי, אני כבר לא כועס. הוא נפטר. וחוץ מזה, כבר עשינו תיקון בינינו, בשנים האחרונות שלו", הוא אומר. ומוסיף שלאימו היה צו מבית משפט, האוסר עליה לראותו. בשל התמכרותה לסמים.

 

"הוא הכריח אותי להשתמש"

אחרי הגירושים של הוריו, עבר צביקה טפר לבית סבתו בזכרון יעקב. והחזיק שם מעמד, עד גיל 13.

"לפעמים", הוא משחזר, "הייתה אימא מגיעה איכשהו לביקור. היא ישנה ברחובות והייתה יוצאת מתוך השיחים, כשעמדתי בתחנת האוטובוס להסעת הבוקר. כדי שאתן לה את הכסף שנתנה לי סבתא. ותמיד נתתי".

כשהיה בן 13, מצאה סבתו סמים ובאנג בחדרו. והעיפה אותו מהבית. "עצרתי טרמפים וברחתי לתל אביב. נהייתי קבצן, גנבתי אוכל ממסעדות וישנתי בחדרי מדרגות, בסמטאות ובמגלשות מקורות. השתמשתי בחשיש ובגראש וככה שרדתי במשך שנה וחודשיים. עד שמצא אותי אלכס, כשאני מעולף ברחוב. ולקח אותי אליו הבייתה".

אבל המציל שלו, אלכס, היה רחוק מלהיות מלאך גואל. " מפה לשם, נהייתי הקוף שלו (מושג עברייני שפירושו עושה דברו, א"ק). הוא היה מביא לי כמויות מחולקות של סמים, והייתי צריך לחלק אותן. כי ככה, אם היו תופסים אותי, לא היו עושים לי כלום. והוא גם הכריח אותי להשתמש בקוקאין. הוא אמר לי: 'אני האבא והאימא שלך. ואם תיעצר כשאתה מסטול, השוטרים לא יאמינו לסיפור שלך. וככה יהיה לי טוב. גרתי אצלו שנה וחודשיים, עד שברחתי".

 

צביקה טפר: סטודנט במכללת רופין \ צילום: איילת קדם
צביקה טפר: סטודנט במכללת רופין \ צילום: איילת קדם

 

נעול בדירה למשך שבועיים

אותו אלכס, נרקומן ושתיין, נעל יום אחד את הילד בן ה-13 בדירתו. ביחד עם נרקומנית נוספת. והשאיר להם קצת אוכל וסמים להזרקה.

"הוא חזר רק כעבור שבועיים", משחזר צביקה טפר. "והתחיל לתת לי מכות, כי היה שיכור. במשך השבועיים האלה, בקושי היה לי מה לאכול. ורוב הזמן, שתיתי מי ברז. הנרקומנית שהייתה נעולה איתי בדירה, הזריקה כל הזמן. רציתי סמים, כי שלי נגמרו לי, אבל אז עדיין פחדתי להזריק. היא גם רצתה שאשכב איתה. ואני, הייתי ילד. זה היה איום ונורא. וכשאלכס חזר, שיכור, ברחתי".

הוא עצר טרמפים והחליט לנסוע דרומה. לבאר שבע. סבתו, הוא אומר, דיווחה במשטרה כי הוא נעדר. אולם עברו עליו שלושה חודשים של קיבוץ נדבות ברחובות, עד שאיתר אותו אביו. שהגיע פתאום מהיכן שהגיע, טלפן לסבתו כי הילד נמצא ולקח אותו לקניון. לאכול גלידה. מחווה שעד היום, על אף האלימות והניכור מצד אביו שהיו עד אז וגם יהיו בהמשך, צביקה טפר אינו שוכח.

"אבא שלי", הוא אומר, "היה חייל של אלפרון. הוא ישב בכלא למשך שבע שנים. עוד כשהיה בן 16 בלבד, הוא כבר גנב משאית. הוא לא ביקש ממני אף פעם סליחה. אבל הוא היה הכי קרוב אלי בשנים האחרונות. ואני לא כועס עליו".

 

בקבוקי וודקה לבית הספר

צביקה טפר נסע לאילת, לגור עם אביו. אלא שניסיונות השיקום, לא צלחו. הנער, שנפשו כבר הייתה מצולקת, סירב לשתף פעולה והמשיך לשתות ולהשתמש בסמים.

"אף בית ספר לא רצה לקלוט אותי כמובן, אז למדתי בקידום נוער. במשך ארבע שנים. אבל במקום ספרים, לקחתי איתי לבית הספר בתוך התיק שני בקבוקים של וודקה וקססה של מריחואנה, מוכנה לשימוש. ניסו להפנות אותי ליחידה להתמכרויות, אבל זה לא הצליח".

כשהיה בן 18, ניסה להתגייס לצה"ל וסורב. הוא ניסה גם לבקש להתנדב לשירות הלאומי, וסורב שוב. מכאן ואילך החלו חייו מידרדרים במהירות. סחר במריחואנה, גניבות ופריצות לדירות. "אהבתי את האדרנלין של הפריצות", הוא מודה בחיוך.

כעבור איזה זמן, הסתכסך עם עבריין נוסף. "הוא חשב שפתחתי עליו, אז ברחתי לזכרון. לא גרתי אצל סבתא, אלא שכרתי דירה. התחברתי לחבר'ה מפוריידיס והם עשו לי ולעבריין ההוא, בוררות. הוא שילם קנס של 15,000 שקל. ואני-3500. דמי בוררות".

כשהיה בן 21 בלבד, הכיר את מי שהיא כיום גרושתו ואם ילדיו. נרקומנית ואלכוהוליסטית בת 17. "היה לנו קליק מהרגע הראשון. וכעבור שלושה שבועות, כבר הצעתי לה נישואים".

 

התינוק נולד בקריז

בשנות הנישואים שלו, עבר צביקה טפר להרואין. ולהזרקות. "התינוק שלנו נולד כשהוא בקריז. וטיפלנו בו כששנינו שיכורים ודלוקים מאקסטות. ימים שלמים, הוא פשוט לא ישן. סבתא שלי למעשה גידלה אותו, עד שהיה בן שנתיים. ואחריו הגיעה גם ילדה".

הזוג, על ילדיו, עבר לגור באילת. ושם התפוצץ הכל. והטירוף של ההתמכרות, הגיע לשיא. "הייתה לנו מריבה. כי אישתי בגדה בי. ושתיתי וודקה, עם 50 כדורים פסיכיאטרים. וכך גם היא. אני עברתי שטיפת קיבה ואשתי נכנסה לתרדמת. בשלב הזה, הוציאו מחזקתינו את הילדים. ונתנו אותם להוריה של אשתי. שם, גם לאחר הגירושים, הם נמצאים עד היום".

הכאב שלאחר הילקח הילדים, גרם לצביקה טפר לקחת מנת יתר. שכללה שתי זריקות של הרואין, שלושה בקבוקי אדולן וקופסה של כדורי שינה. התוצאה הייתה טיפול נמרץ, למשך שבועיים. כשהוא מחובר למכונת הנשמה.

אבל ההרס העצמי שלו, היה חזק ממנו. וגם כשהשתחרר משם, המשיך בדרכו מטה. ושדד חנות יהלומים באילת, באיומי אקדח. לאור יום.

 

השינוי

הוא נשפט ונכנס לכלא, למשך שנתיים. ואז, גם החליט לעשות שינוי. והכל בגלל משפט, שהיה כתוב על הקיר בתא המאסר שלו: 'כל עוד הנר דולק, הנשמה דולקת'.

הוא הפסיק לקחת תחליפי סם וכדורי שינה, שרשמה לו רופאת הסמים. "הבנתי שאם אמשיך בדרך של שימוש בסמים, אמות. שקלתי אז 47 קילו, בגלל ההזרקות. ממש שלד עצמות".

זה לא היה פשוט. ולווה בקריז ממושך, שבמהלכו לא שלט על הסוגרים וגם לא יכול היה לקום מהמיטה. אבל זה הצליח. ואחרי הכלא, נכנס לתהליך של שיקום בקהילה טיפולית. ואחר כך לדיור מוגן בקהילה. עקב מחלה נפשית, שפרצה בעקבות השימוש הממושך בסמים. "ואולי גם בגלל הילדות", הוא מוסיף.

כיום, כאמור, מתגורר צביקה טפר בזכרון יעקב. ביחד עם סבו בן ה-90. לומד לתואר ראשון ונהנה מחייו החדשים. "מי בכלל חשב שאגיע אי פעם ללמוד באקדמיה", הוא אומר. "זה לא קל בכלל, אבל אני אצליח לסיים את הלימודים שלי. אפילו אם זה יארך זמן ממושך יותר מהרגיל. ואין סיכוי שאחזור לחיים הרעים שהיו לי".

 

הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס

 

 

 

 

 

 

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות