יוכי משל, 70, מדריך טיולים ואגרונום בהכשרתו ודמות מוכרת בחדרה, לא מוותר לחיים. זה המוטו שלו, על אף הקשיים שעבר בדרך. שהיו לא מעטים. אשתו הראשונה עזבה אותו והוא נאלץ למכור את המשק שהיה לו, בתלמי אלעזר. ומזה כ-11 שנים שהוא מתמודד עם מחלת הסרטן, מסוג לימפומה. או, כמו שהוא אומר זאת: "מחלת הסרטן, היא זו שמתמודדת איתי". אנחנו נפגשים בחצר של מוזיאון החאן בחדרה. לשיחה על טיולים ובעיקר כדי לדבר על החיים. כמו שאומר יוכי משל: "בוחרים. מחליטים. יוצאים מהמבוך של הדיכי, וממשיכים הלאה. ככה אני עושה. כל יום מחדש".
"הכל התמוטט"
אנחנו יושבים על שני ספסלי עץ מקבילים. בגן של מוזיאון החאן בחדרה. עצי אקליפטוס עתיקים מכתרים אותנו. מאחורינו, מבנים עתיקים, חצי הרוסים. שקוצים יבשים של קיץ מטפסים עליהם. ורוח של טרום גשם, מפזרת עלינו קרירות. חצי שעה קודם לכן, הדריך יוכי משל קבוצה קטנה של טיילים אנגלו סכסים. שהגיעו למצוא פנינים לא מוכרות באזור. "יצאה לי טוב, הקורונה", הוא מתבדח. "יש לי קצת זמן, אז אני מתעסק עם הברכיים. הנה, לא מזמן עברתי ניתוח בברך. וזה בנוסף למחלת הסרטן. שאיכשהו מצליחה לשרוד אותי, כבר 11 שנה. כי יש לי רופאה מצויינת: הד"ר אורית סופר, מבית החולים הילל יפה. אני VIP שם, במחלקה. כי בכל אישפוז, אני לוקח אותם לטיולים".
ומה עם הפחד?
"היה לי פעם. למשך חצי יום. ובזה זה נגמר. מי לא מפחד למות? הרי כולנו מאויימים כל הזמן, בנוגע לחיים שלנו. מהרגע שבו אנו נולדים. זאת עובדה".
והוא יודע דבר או שניים, על התמודדות עם פחד. לא מהיום. נחזור קצת אחורה: יוכי משל, המתגורר כיום בחדרה, נפרד מאישתו הראשונה לפני 26 שנים. ב-1994. "במשך 15 שנים", הוא מספר, "גידלתי את הילדים שני הילדים שלי לגמרי לבד. אני מעדיף שלא לדבר על זה, כדי להימנע מכאב. הכל התמוטט לי אז, בשנה הזאת. הזוגיות וגם המשק, אותו נאלצתי לעזוב. אבל מצאתי זוגיות חדשה. עם אשתי אהובה, 65. ויש לנו בת משותפת, בת 25. גם אהובה, עברה תהליך מאוד קשה של גירושים. וזהו. אנחנו כאן וביחד. וזה מה שחשוב".
"כל מה שאני יודע, זה מתוך לימוד עצמי"
יוכי משל, הוא בעל תואר ראשון בלימודי אגרונומיה, מהפקולטה לחקלאות ברחובות. ותואר שני בניהול מערכות מוניציפאליות, אותו עשה בארה"ב. בנוסף, יש לו גם תעודת הוראה. "אבל כל מה שבאמת למדתי", הוא מוסיף, "זה מתוך לימוד עצמי. בעבר, למשל, חקרתי לעומק את חייו של אבשלום פיינברג. חפרתי בארכיונים וגיליתי מסמכים. שניתנו בסופו של דבר, לסופרת נאוה מקמל עתיר. שהוציאה את הספר 'אות מאבשלום'. כדרכו, מזכיר זאת יוכי משל בחצי פה. הוא איש צנוע. אחד כזה שלא זקוק לתשבחות חיצוניות כלשהן על השגיו.
באותה נשימה ממש, כמה דקות אחרי, הוא מספר לי: "אתמול, גיליתי את כפר סבא".
מה זאת אומרת?
לקחתי את הג'יפ שלי ועשיתי שם סיבוב. עם עוד שני מורי דרך נוספים. ששניהם בגילי ואפילו יותר. וסוף סוף נכנסתי לשני המסגדים העומדים שם ממש ליד הכביש, שכבר מזמן רציתי להיכנס לתוכם. מדובר במבנים מהתקופה העותמנית. שהיום קוראים להם משום מה 'קבר בנימין'."
"אני עדיין נער"
לפני בוא הקורונה, הדריך יוכי משל קבוצות של תיירים. צליינים שהגיעו לתור את ישראל מסינגפור, רומניה וארה"ב. בחלקם יהודים מומרים. בנוסף, הדריך קבוצות ישראליות. ביניהן, של נכי צה"ל. "מדובר בנכי צה"ל על כסאות גלגלים", הוא אומר, "שאני מדריך אותם כבר ארבע שנים. כל חודש, אני עושה איתם טיול למקום אחר בישראל, באוטובוס. של 35 איש. ונוצרו בינינו חברויות. אז אתמול, צילצל אלי אחד מהם ובקש שנעשה טיול מכוניות. שזה מותר. אני מתכנן לקחת אותם לקיסריה".
בורגני קצת, לא?
"זה בגלל שלא היית איתי"
ומה מיוחד בך?
יוכי משל, מחייך ועונה: "בברנז'ה של המדריכים, אומרים שלא חשוב מה אמרת. סיפור טוב, לא מפריכים בעובדות. לכן, כל קבוצה שמגיעה אלי-ממשיכה איתי".
בגילך?
"מה זאת אומרת? אני עדיין נער. איזה גיל? על מה את מדברת?"
"אני ריאליסט"
לדבריו, המקום האהוב עליו ביותר בישראל, הוא העיר ירושליים. "בכל פעם שאני מגיע לשם, אני נתקל שוב ושוב בתופעה של סנדרום ירושליים", הוא אומר בחיוך. "אפילו כשבאים איתי אתאיסטים גמורים. אני עושה להם תרגיל. מכניס אותם לבית הכנסת הממוקם מתחת לכותל המערבי, ואומר להם: תסתכלו. שם, נמצא האלוהים. וזה עובד. הם מרגישים משהו. כי אני הופך את המושג המופשט של אמונה, למשהו מוחשי".
וזה עובד גם לגביך?
"פעם, כשנסעתי עם קבוצה של בפטיסטים מירושליים לתל אביב, הם העזו לשאול אותי את השאלה הזאת. ושאלו גם באיזו אמונה אני אוחז. כשאמרתי להם שאני אתאיסט, הם צחקו ולא האמינו. ואמרו, שיש כאן איזה פרדוקס. אבל אין. החינוך שקבלתי, הוא חינוך מדעי. אני ריאליסט. שצריך הוכחות, עובדות ופרדיגמות. אני גם אקזיסטנציאליסט, המאמין ברוח האדם. אפשר להגדיר אותי גם ככה".
אז מה מחכה לנו אחרי המוות?
"כלום. ומה היה לפני הלידה? אותו הדבר. אז בינתיים, חיים. ויש ארבעה ילדים וגם נכדים, שאפשר ליהנות מהם. ועם כולם אני ביחסים מצויינים".
ולסיום: אולי תתן לנו טיפ לחיים?
"יש לי הרבה, קשה לבחור. אבל אולי זה: חיה את היום, כאילו זה היום האחרון שלך. ותסתכל על המחר, כאילו הוא אף פעם לא ייגמר. אז אם מיצית את החיים בפעם הזאת, אין לך כנראה בשביל מה לחזור לתחיית המתים. אז זה סוגר את עניין העולם הבא".
הישארו מעודכנים בפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס
