בגיל 24, הרב בנצי נורדמן, שהגיע לכאן מירושלים כנשוי טרי לחדרתית משלנו, כבר היה חבר מועצה, עסק בפעילות חינוכית ענפה והקים את גולת הכותרת של פעילותו, המרכז החינוכי "מדעים ויהדות" שמונה כיום חמישה גנים, בית הספר היסודי, חט"ב ותיכון לבנים וחט"ב ותיכון לבנות. לאחרונה אף הקים סניף "מדעים ויהדות" ברמת אביב. השבוע הוא מספר ל"חדשות חדרה" על הכניסה לפוליטיקה המקומית לפני מעל לעשרים שנה, על הקמת בית ספר לילדים דתיים וחילונים שאין כדוגמתו בארץ, על פעילותו כרב, ועל הפרויקט החדש שלו, 'רספקטרום' (respectrum): "אנחנו רוצים ליצור חוויה באמצעותה המבקרים במרכז יוכלו להבין איך אדם בעל אוטיזם מרגיש, בכל חמשת החושים".
כנער צעיר, נורדמן הירושלמי מצא את מקומו בחינוך הלא פורמלי. "מגיל 14 הייתי מבלה חצי מהיום שלי בישיבה ובחצי השני הייתי איפה שצריך אותי, מתנדב בכל פעילות חינוכית", הוא מספר. "בחודשי הקיץ הייתי נוסע למקומות כמו טירת הכרמל, עכו, נהריה או טבריה ועושה קייטנות לילדים, כל שנה בשמחת תורה הייתי במטולה ואני זוכר שבאחת השנים כשהייתי שם היה בדיוק את מבצע 'ענבי זעם', ויצאנו לתהלוכה ברחובות עם כל החיילים והתושבים, כאילו אין עכשיו מבצע צבאי, כמו נס".
לאחר נישואיו עבר עם אשתו לחדרה, כיום הם הורים לחמישה ילדים וסבים צעירים (מאד) לנכדה בת עשרה חודשים. נורדמן רצה לגור בעיר מעורבת ולהמשיך בעשייה החינוכית לחילונים ודתיים. עם הגעתם לחדרה, נורדמן התברג בארגון לב לאחים שנוהל ע"י הרב יעקב (בושי) בורנשטיין, אותו נורדמן מגדיר כאביו הרוחני בכל נושא העשייה החינוכית והחזון האישי שלו, שהוביל אותו להקים את "מדעים ויהדות" בגיל 24. במקביל, החליף את בורנשטיין שפרש כחבר במועצת העיר ברשימת המפד"ל.
למה בעצם החלטת להקים בית ספר לדתיים וחילונים, בניגוד לעצות שקיבלת?
"רציתי לפתוח בית ספר שיהיו בו לימודי יהדות לצד לימודים כלליים ברמה גבוהה לתלמידים דתיים וחילונים. קמו אז הרבה אנשים שאמרו לי שלא כדאי לי להתעסק עם זה, אבל ראיתי מודלים בחו"ל של בתי ספר לילדים יהודים, ללא קשר אם הם נוסעים בשבת או לא נוסעים בשבת, איך האמא נראית, או מה הם אוכלים בבית. הם לומדים בבית ספר שבו הידע שלהם על היהדות הוא אדיר, כשאתה נפגש עם ילד שלומד בבית ספר יהודי בניו יורק, מילאנו או פריז, בסוף כיתה ו', אתה מבין שהידע שלו על יהדות הוא מטורף ואילו פה, כל נושא היהדות במסגרת הממלכתית הוא משני.
"עוד בתקופת בן גוריון החינוך חולק למגזרים, אבל בפועל, מספר המשפחות שמעוניינות שילדיהן כלל לא ייחשפו ליהדות הוא מצומצם, ביחס למספר המשפחות שרוצות שילדיהן ירכשו את הידע הזה, מבלי לשנות את הרגלי החיים שלהן. אז וגם היום זו הייתה תפיסת העולם שלי ולראיה, זה עובד. יש בבית הספר מאות תלמידים ממשפחות לא דתיות, חלקן גם ללא זיקה ליהדות, אך עם רצון שהילד ידע".
מעבר ללימודי אנגלית מכיתה א' לצד לימודי סידור, מדבר נורדמן גם על המגוון האנושי. "בחדרה יש מגוון מאד רחב, עולים ממדינות רבות ותושבים במעמדות סוציואקונומיים שונים. בית הספר יכול היה להתמלא בתלמידים משכונות הפארק ודניה, אבל אז הוא לא היה ממלא את הייעוד שלו. אנחנו משלמים מחיר על המגוון הכל כך חשוב הזה. העמותה מממנת הסעות לתלמידים משכונת רסקו, פאר, אלרם, או גבעת אולגה".
אתה משמש כדוגמה למגוון הזה בעצמך, כחבר מועצה מטעם "העיר של כולנו" בראשות ניר בן חיים, מפלגה מגוונת למדי.
"אין ספק שאנחנו מפלגה מאד מגוונת. בתקופת הבחירות לא האמינו שנצליח, זה היה נראה יותר כמו איחוד טכני, אבל בפועל אנחנו מאוחדים היום אפילו יותר ממה שהיינו בהתחלה. היו אז אנשים שאמרו שאני אמכור את ניר בעבוד נזיד עדשים, אבל ייאמר לזכותו שהוא סמך עליי במאת האחוזים לנהל את המו"מ הקואליציוני, שבסופו הוא קיבל את תפקיד מ"מ ראש העיר."
אתה מרגיש שקיבלת פחות תמיכה מהציבור שלך כשהחלטת לרוץ במפלגה לא חרדית?
"ברור, היה קשה לי לשכנע אנשים ולהסביר שאמנם חברי 'העיר של כולנו' הם לא אנשים דתיים, הם התחייבו לסטטוס קוו והם אנשים שמכבדים את רגשות הכלל. מתחרים ניסו להציג כאילו אני מתכוון למכור את השבת, אבל הרגשתי שזה המקום שלי משמיים והייתי מאד רגוע. החוכמה היא למצוא את שביל הזהב, לא לפגוע ברגשות של אחרים ומצד שני, חיה ותן לחיות ואני חושב שחדרה היא בהחלט סמל ודוגמה לזה".
התאכזבת שהמפלגות החרדיות לא התאחדו לקראת הבחירות בחדרה?
"מאד. עבדתי עשרות שעות וניסיתי לגרום לזה לקרות. זו הייתה טעות גדולה ומה שהפיל את זה היה אגו ולדעתי כולם מצטערים על זה עד היום. זו הייתה יכולה להיות הסיעה הגדולה ביותר במועצת העיר. בדיעבד אני שמח כי הקדוש ברוך הוא הוביל אותי לאנשים מדהימים שבאמת כיף לי במחיצתם וזה גם קידוש השם מבחינתי שאני נמצא עם המגוון הזה".
ואם כבר מדברים על פוליטיקה ודת, מה אתה חושב על השימוש שעושים הפוליטיקאים בדת כדי לקדם את האג'נדות שלהם?
"כשפוליטיקאים משתמשים ביהדות כדי לשרת עוד מטרות חוץ מהדברים האמיתיים, זה פוגע מאד בדת. אין ספק שיש אנשים שמתרחקים מהיהדות בגלל הפוליטיקה הזו, ואני אומר בפה מלא כי כובד האחריות מוטל על הפוליטיקאים החרדים והדתיים. כשאתה מזקק את הפעילות שלך לדאגה שמופנית רק למגזר שלך, אתה יוצר רושם מאד לא חיובי".
בעוד אנחנו משוחחים על סוגיות פוליטיות אקטואליות, נורדמן נזכר בסיפור אישי, שכולל את המועמד לראשות הממשלה בני גנץ ו-150 כיפות בכחול לבן. "ערב שבועות השנה יצא בערב שבת. שעתיים לפני כניסת השבת אני מקבל טלפון מבני גנץ, שמספר לי שהוא מוכרח להשיג 150 כיפות עד כניסת השבת, עם עדיפות לכיפות בצבעים כחול ולבן. הוא רצה לתרום את הכיפות לבית הכנסת שהוא מתפלל בו בראש העין ואמר שהפנו אותו אליי ואמרו לו, 'הרב נורדמן יכול'. אחרי שחיפשתי בכמה מקומות הגעתי לחנות שנקראת 'הבית היהודי', שבעליה הסכים לפתוח את המחסן שלו והיו לו שם מספיק כיפות בצבעי כחול ולבן. מצאנו נהג גוי, כי לא רציתי שיהודי ייסע בגללי בשבת, הוא הגיע אליו לבית הכנסת דקה לפני כניסת השבת וייאמר לזכותו שהוא התעקש להעביר תשלום על הכיפות. ריגש אותי לראות שבני גנץ הוא אדם מקסים שמחובר ליהדות, למרות הניסיונות לצייר אותו אחרת".
הוסמכת לרבנות ואתה גם משמש כרב בפועל ומחתן זוגות. זה גם קשור לגישה שלך, של שילוב בין דתיים לחילונים?
"אצל זוגות חילונים אני רואה שרבים מהם נתקלים ברבנות בפעם הראשונה לפני הנישואין, וכנראה שגם לא ייתקלו בה בהמשך. בזמן המרגש של הקידושין עבור רבים מהם זה המפגש הראשון עם דמות דתית. כמה עול ואחריות יש לנו כשאנחנו פוגשים את הזוג הזה. חיתנתי קרוב לאלפיים זוגות ונכנסתי לתחום הזה כדי להוות את הגשר ולייצר עבור הזוג חוויה טובה מול הרבנות, וכמובן לחתן אותם כדת משה וישראל, כי אני מאמין ששרשרת הדורות הזו חייבת להימשך".
על יהודה לוי ושלומית מלכה, אותם נורדמן חיתן, הוא מספר שהם "אחלה זוג". הוא גם מוסיף שהם אנשים טובים, "צדיקים". כשנשאל כיצד הוא מגדיר צדיק, נורדמן עונה "נכתב כי 'כל שרוח הבריות נוחה ממנו, רוח המקום נוחה ממנו', כל מי שמסתדר בראש ובראשונה עם אשתו, או מסתדרת עם בעלה, עם הילדים, הסביבה, הוא במהותו אדם טוב. מלבד זה, יש תרי"ג מצוות ואף אחד לא מקיים את כולן, אז מי אני שאדרג בני אדם?"
מה עמדתך על השחיקה במעמדה של הרבנות?
"כיום יש יותר הבנה בממסד. חוקק חוק שמאפשר לזוג להירשם באיזו רבנות שהוא רוצה, מה שמוביל את הרבנויות להתחרות ביניהן ובשורה התחתונה לתת שירות טוב יותר".
כיצד הקיפאון הפוליטי בשנה האחרונה משפיע על החינוך בעיר?
"חלק גדול מהנטל של החינוך והרווחה נופל בימים אלה על המוניציפלי ואין ספק שזה מורגש בערים רבות. בחדרה לשמחתי זה פחות מורגש בתחום החינוך משום שבשנתיים האחרונות יש תנופה מאד מעניינת בחינוך בעיר. העירייה מעורבת בפדגוגיה ויש מענה שלא היה כאן הרבה שנים. הצוות באגף החינוך, בהובלת ראש העיר צביקה גנדלמן המחזיק בתיק החינוך, מגיע עם יוזמות, ראש פתוח, ניסיון ומקצועיות ודואג לאינטרסים של חדרה".
כחלק מהתנופה שנורדמן מדבר עליה, השנה אמנם נסגר בית הספר הממלכתי דתי הוותיק פאר עם, אך במקומו נפתח בית ספר ראשון מסוגו בחדרה, פאר צור, המיועד לילדים בעלי לקויות תקשורת. באותו מתחם נפתחו תיכון וחט"ב בנים בנות בהפרדה, כחלק ממרכז החינוך מדעים ויהדות. בתי הספר במתחם בניצוח נורדמן, הפכו לפטרונים של בית הספר פאר צור והתלמידים מקיימים פעילויות משותפות כמו גינה טיפולית ומקהלה.
המפגש של נורדמן עם עולם החינוך המיוחד בכלל ועם נושא הרצף האוטיסטי בפרט, הביאו אותו לקדם יחד עם נעם שפירא ואלידע הורוביץ, אב לתלמיד בפאר צור ויו"ר ועד ההורים, פרויקט "רספקטרום" (respectrum). "רספקטרום יהיה מקום בו המבקרים יוכלו לחוות חוויה שבאמצעות חמשת החושים מדמה איך נער בעל אוטיזם מרגיש. כשהתאורה לא מדויקת ומסנוורת אותו, כשפתאום נשמע קול חזק, או ריח לא מזוהה. אנחנו רוצים לפתוח את המקום הזה במתחם בגודל 300 מר' ב'מול החוף' ויש לנו תורמים שמוכנים לתרום לנו שקל אחד על כל שקל שייתרם לטובת המטרה הזו, עד לשני מיליון שקלים. כל הסיפור הזה עולה כסף ולמרות שמעולם לא ביקשתי מהסובבים שלי עזרה, אני שם את עצמי במקום פגיע ואומר שאנחנו זקוקים לעזרה ולשותפות עם תושבי חדרה. ביום ראשון בשעה 10 בבוקר נצא בקמפיין גיוס כספים שיימשך 36 שעות, עד יום שני בשעה 10 בלילה ואני מקווה שכולם יתגייסו, ומשקל ועוד שקל נוכל להגשים את החזון הזה ולהקים את המרכז שפעילותו תהווה פעילות חינוכית חשובה לאין ערוך".
