לפני שלוש שנים, אירע נס החנוכה של רונה ודל מחדרה. היא הייתה אז בת 39. נשואה בפעם השנייה. והייתה בטוחה שלא תוכל להרות. כי ככה בדיוק, אמר לה הרופא כמה שנים קודם לכן. אחרי תשע שנים של טיפולי פוריות, במהלך נישואיה הראשונים. אבל אז בדיוק, כנגד כל הסיכויים, נודע לה שהיא בהיריון. היום, שנתיים וחצי אחרי שנולדה בתה רומי, שינתה רונה וידל את חייה. והפכה למנחת הורים בנושאים שונים. בין היתר, הפרעות שינה וגמילה מחיתולים לפעוטות.
"חנוכה הוא חג האור והניסים", היא אומרת היום. "והנס שלי, שהוא בתי רומי, הוא הדבר הכי גדול שיכולתי לקבל בחיים שלי".
אימא בלי הפסקה
הכינוי אימא בלי הפסקה, מתאים מאוד לרונה ודל. שילדים והטיפול בהם, הוא עיקר חייה. היא עבדה במשך שנים כמדריכה, בכפר נוער באשדוד וכן בכפר הנוער מאיר שפיה. שליד היישוב זכרון יעקב. "עסקתי בחינוך כל השנים", היא אומרת. "ובשנים האחרונות, עבדתי בגני ילדים. כשנולדה רומי, לקחתי החלטה. להעביר הלאה את הידע שצברתי, במהלך השנים. עם בני נוער וילדים מורכבים. היום, אני יודעת שהכל מתחיל בהורים. וחשוב לי לעבוד עם הורים לילדים בגיל הרך. כי בגיל הזה, למעשה, רוכשים הילדים את הבסיס שלהם. להתנהגויות, שיבואו לביטוי מאוחר יותר. בתהליכים של גמילה מחיתולים, למשל, הרבה פעמים קורה שההורים לוקחים את האחריות מהילד. ולוקחים אותו כל עשרים דקות או חצי שעה לשירותים. זה מציק. צריך לעשות את התהליך הזה, בדיוק להיפך. להעלות את תחושת המסוגלות של הפעוט ולהעצים אותו. ויש גם את הנזקים של הבכי. כשמשאירים ילד, למשל, לבכות למשך זמן רב, זה גורם לו לחוסר ביטחון. מלמדים אותו שאין לו על מי לסמוך. אז אחר כך, הוא גם לא יספר שום דבר להורים ולא ישתף אותם בחייו. צריך וגם אפשרי, לשנות את זה".
אם לארבעה ילדים
רונה ודל, אימה של רומי, היא למעשה אם לארבעה ילדים. שכן היא נישאה לבעלה אורן, כשהיה אלמן. ולקחה תחת חסותה את שלושת ילדיו, שנותרו ללא אם.
"יש לי שלושה ילדים גדולים בבית", היא אומרת, "כי אורן החל את האבהות שלו, בגיל צעיר. נועם, בנו הגדול, הוא בן 20. ניצן בת 15 ולירון בן 10. אז אנחנו מגדלים בעצם את כל הארבעה. ידעתי שמדובר בעניין מורכב, תיכף על ההתחלה. ברגע שהכרתי את אורן. הכל היה מונח על השולחן. אבל ידעתי לאן אני נכנסת ואורן דבר איתי על הכול. וכשהכרתי את ילדיו, התאהבתי בהם. והם מתים על התינוקת שלנו".
ועוד מספרת רונה ודל: "אני ובעלי, רצינו מאוד שיהיה לנו ילד משותף. ויותר מזה: תמיד רציתי להיות אימא. מהשנייה הראשונה ואפילו לפני כן, עוד כשהייתי בבטן. עבורי, אם כן, חג החנוכה הוא חג של נס".
