"כמוך אין רבים, נועזים וטובי לב"

לבית העלמין על הגבעה, במקום הכי יפה בכפר ויתקין, הובא למנוחות ביום ראשון שעבר טייס הקרב המפורסם תא"ל (במיל') רן פקר (רונן).

פקר, בן 80 במותו, נפטר מסרטן שאובחן כחצי שנה לפני יום הולדתו. מאות אישי ציבור ופוליטיקאים, חברים ובני משפחה ליוו אותו בדרכו האחרונה, בהם אהוד ברק ומפקדי חיל האוויר לדורותיהם.

פקר היה מבכירי הלוחמים וטייסי הקרב של מדינת ישראל. אחרי שחרורו מהצבא היה איש עסקים, שימש קונסול כללי בלוס אנג'לס והקים פרויקטים חברתיים, בהם פרויקט צהלה לנוער משכונות מצוקה.

פקר שימש מפקד טייסת מיראז'ים במלחמת ששת הימים, מפקד טייסת פנטומים במלחמת ההתשה ומפקד בסיס תל נוף במלחמת יום הכיפורים ונחשב לטייס נועז ואלוף בהפלות מטוסי אויב.

בין הסופדים לפקר היה הרב הראשי לשעבר, הרב מאיר לאו, שאמר: "כמוך אין רבים, נועזים, אמיצי לב וטובי לב". בנו זוהר אמר: "הובלת לפיד בראש המחנה. בכל מקום שהיית הובלת. בחיל האוויר, במשרד החוץ ובפרויקט צהלה ותמיד היה לך זמן למשפחה ולחברים. הקרב האחרון עם המחלה היה הרואי לא פחות מקרבות האוויר בהם ניצחת, אלא שהפעם ידעת שזה לא תלוי בך. לא הרמת ידיים עד הרגע האחרון".

בין המספידים היה גם דן חלוץ: "רן שלנו, הצעיר הנצחי, המפקד הבלתי ניתן לחיקוי, לו חלק חשוב בעיצוב דרכי. הקרב הקשה מכל הקרבות שלך היה הקרב האחרון עם המחלה, או כפי שאמרת קרב אוויר בגובה נמוך. בין אמרות הכנף הנפוצות שלך הייתה: 'אם אין לך זמן לחברים, אז כשיהיה לך זמן לא יהיו לך חברים', ורן היה איש של חברים".

רן אחי, הכי הכי

רן שמר בסוד את דבר מחלתו ורק ביום הולדתו ה-80, חצי שנה אחרי שפרצה, הוא גילה לנו ואז התהפכו חיינו. אני רוצה לספר על ילדות, על מעשי קונדס ושובבות, על ימים עם זוג הורים, על חלומות ההתיישבות שמתגשמים, על בית חם ושולחן עגול שם פתרו הכל. כשהיינו מרימים קול, אבא היה מזכיר שדברי חכמים בנחת נשמעים, ועל רן היה גוער ואומר: 'קום ריקא, קח ספר וקרא'.

נולדנו כנצר למשפחת שטורמן האגדית, גדלנו בכפר ויתקין על ברכי ערבות הדדית וחינוך לאהבת הארץ. חונכנו על ערכי אהבה וחברות שהשרישו בנו דפוסי התנהגות. מיד היה מובן שרן הוא מותג עבור כולם, אהוב ומוכר, איש מפורסם עם הרבה חברים, חבר אמיתי, איכותי שכולם מכירים.

עבורי היה רן אח שהוא הכי הכי. מרגע הולדתי ודרך כל תחנות חיי, רן היה משענת ותמיד היה שם עבורי. לעולם לא היסס ולא חשש, והשנים לדעתו לא קבעו ועליו הן לא ניכרו. רק הנפש הרוגשת והחיוך הטוב שהיה נסוך על פניו הביע את ההרגשה של הצעיר הנצחי והמאושר.

אני לא יכולה לספר על מטוסים והפלות ולא מבינה ביירוט וגיחות, אני יכולה לספר על בן אדם אמיתי שהוא מעל הכל, חבר ועוד הרבה יותר. על משפחה שאהב, על בית ההורים במושב, שבזכותו אני גרה בביתי במשק ההורים שהוא נחלתי.

רן אהב את כפר ויתקין בה נולד והרבה פעמים אמר שזה המקום שהוא רוצה שיהיה ביתו האחרון. רן נקבר, איפה שאהב, ואת השבעה העברנו בבית בו נולד, בו ספג ערכים ואהבה ודרך ארץ.

הכותבת היא נוגה קוגל, האחות הצעירה לבית פקר