זאב גרוס, 65 וחצי במותו, בעל חברת ייעוץ לאנרגיה, היה בריא וללא מחלות רקע. טבעוני, שעסק בספורט והטיס מטוסים קלים. בהלווייתו, הטיסו החברים מהמנחת מטס לזכרו. שחג מעל הנוכחים בהלוויה. שנערכה בבית העלמין החדש בחדרה. חברו מזה 50 שנה, יורם סלע: "אני עדיין לא מבין איך זה יכול להיות. זאביק נעלם לנו פתאום, תוך חודש. זה בלתי נתפס".
"הוא היה איש של אנשים ואני איש של מכונות"
יורם סלע, הכיר את זאב גרוס כמעט כל חייו. ומאז היותם בני עשר ועד אתמול, בעת פטירתו של זאב מקורונה, דרכיהם לא נפרדו.
"גדלנו יחד באילת", הוא מספר. "זאב התגייס לשריון לפני ומשך אותי אחריו לחיל. ושנינו יחד, שירתנו באותו טנק. כשהשתחררנו, המשכנו יחד לחברת החשמל. הוא ניהל את מחלקת התפעול, בתחנת הכוח של חדרה. ואני שימשתי מהנדס התפעול. ואחר כך התקדמתי לתפקיד מנהל תחנת הכוח רוטנברג. זאב פרש לגמלאות לפני. ואז פרשתי גם אני. והקמנו יחד חברה לייעוץ אנרגיה, בשנת 2017. היו לנו הרבה חלומות עסקיים. והתחלנו במגעים עם החברה הכלכלית של עיריית חדרה. על מנת לטפל בפסולת העירונית, ולהפוך אותה לאנרגיה. היינו צמד, שמשלים אחד את השני. הוא היה איש של אנשים, ואני איש של מכונות. זה היה שילוב מנצח. אני עוד לא יודע מה יהיה על החברה שלנו, סינרגיה שמה. מוקדם מידי להגיד".
חשש להגיע לבית החולים
זאב גרוס חלה בקורונה ב-25.9. אשתו, שרה, איבדה באותו זמן את חוש הטעם והריח. היא הבינה שמדובר ככל הנראה בסימפטומים קלים של קורונה. הלכה להיבדק, ונמצאה חיובית. "אני בסדר, רק קצת מצונן" בישר גרוס לחברו יורם סלע. במהלך ישיבת זום שערכו. אולם כיוון שאשתו נמצאה חיובית לקורונה, הלך להיבדק. ונמצא חיובי גם הוא.
"נראה היה שהוא עובר את זה בקלות", משחזר סלע. "זה היה בשישי. ביום ראשון היה לו ולאשתו קצת חום, והם שכבו במיטה. בישיבת הזום של יום רביעי, זאביק כבר נראה בסדר גמור. אבל בחמישי, המצב כבר התחיל להידרדר. הוא חשש להגיע לבית החולים. ובשבת, הזמינה לו אישתו אמבולנס. הוא אושפז בבית החולים הילל יפה. וטופל שם במשך שבוע, בתרופה הניסיונית רדמסביר. ממש במקביל לנשיא טרמפ, שאושפז באותו זמו וטופל באותה תרופה עצמה".
"פתאום תקף אותו זיהום בריאות"
אלא שבניגוד לנשיא טראמפ, מצבו של זאב גרוס לא התייצב בתום הטיפול. אלא בדיוק להיפך. והוא החליט על המשך טיפול בבית החולים הדסה עין כרם. "הוא חשב שבט יזדקק לאקמו"" אומר יורם סלע. "ולכן בחרת להיות בחברת חברו הטוב, הפרופ' רוטשטיין. בבית החולים הילל יפה, דרשו שזאביק יהיה מורדם ומונשם בתהליך ההעברה. כדי שיוכל לעמוד בו. אז הרדימו והנשימו אותו. הוא הגיע לשם במצב קריטי. אבל כעבור שבוע, החל מצבו להשתפר. התחילו להוריד לו את החמצן והמצב נראה יותר אופטימי. אבל פתאום תקף אותו זיהום בריאות. ואז עוד פעם חמצן, ועוד פעם ירדה הסטורציה. ומשם, המצב רק הלך והידרדר. עד שאתמול בלילה, כלו כל הקיצים".
"הוא היה איש ענק"
חבריו של זאב גרוס, שהיה אף חבר בוועד העובדים של חברת החשמל, מספרים עליו שהיה אדם עם לב רחב. אחד כזה שמסייע לחבריו ואף לעובדים שתחתיו. בועז כספי, עובד לשעבר בחברת החשמל: "הוא היה אדם משכמו ומעלה. דאג לכולם, עזר לכולם, מעולם לא התחמק מאחריות. כשהיה צריך, אף הביא בעצמו אוכל, לעובדים בחדרי הפיקוד. חבר נאמן ואדם אנושי מעין כמוהו. כשהיו מריבות, הוא היה זה שדואג לסולחות בין הניצים".
על דבריו מוסיף חברו, מיכאל בן אריה: "זאביק היה איש מיוחד. שתמיד היה רץ למען אחרים ועוזר לכולם. ברמות שלא יתוארו. הכרנו באילת, משנת 79'. והמשכנו יחד לחברת החשמל. מאוד קשה לי היום. היינו חברים טובים, ופתאום בום. זה כאב גדול. 65.5 זה כלום. זה עדיין צעיר".
