fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

גבאי האגדי איננו

אליהו גבאי, "ללו", מאמן הכדורגל הנערץ מחדרה שנפטר היום לפנות בוקר, היה הרבה יותר ממאמן. הוא היה גם מנהיג ואבא. ובעיקר בנאדם
אליהו גבאי ז"ל ובנו שלומי \ צילום: פרטי
אליהו גבאי ז"ל ובנו שלומי צילום: פרטי

לפני אחד המשחקים המכריעים בנבחרת הנוער של הפועל חדרה, נפל ריב בין שני שחקנים: הבלם והקשר של הקבוצה. שקיללו זה את זה, במילים שהדף אינו סובל. זה היה בשלהי שנות ה-70. אליהו גבאי ז"ל, "ללו", היה המאמן. דני פליישמן החדרתי, היה יו"ר הקבוצה. "אחרי ריב כזה", אמר ללו לפליישמן, "אסור לתת להם לעלות על המגרש בשבת. החינוך- קודם לכל". פליישמן ניסה לשכנע אותו, וכלום. ללו לא הסכים להשתכנע. "נפסיד את המשחק", אמר לו נתן שפירא ז"ל, נשיא המועדון. אבל ללו המשיך בשלו. השניים-בחוץ.  שלוש שעות לפני המשחק המכריע, הגיעו הוריהם של שני השחקנים המושעים, לביתו של פליישמן. האחרון, ניסה לשכנע את ללו בפעם האחרונה. ולא הצליח. "תן לי גב בעניין הזה", אמר לו המאמן אליהו גבאי. "אם הם יעלו לשחק, לא יהיה לנו חינוך פה". השחקנים, לא עלו למגרש. ולמרות זאת, קבוצת הנוער של הפועל חדרה-זכתה. "אחר כך הייתה סולחה", משחזר דני פליישמן. "עם בורקסים ועוגות. ושני השחקנים האלה, ביקשו סליחה מהקבוצה".

אדם ענק

המקרה ההוא, של שני השחקנים, מאפיין את דרכו של אליהו גבאי ז"ל.  שנפטר היום לפנות בוקר והוא בן 78. והותיר אחריו  אישה, שני ילדים, ושישה נכדים. וגם מעריצים ואוהבים רבים. ולא רק מקרב שחקני ואוהדי הכדורגל. "הוא היה כמו בשיר ההוא של נתן יונתן", אומר פליישמן. "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא". והוא אינו היחיד שאומר זאת. הכרוז של הפועל חדרה, יגאל רובין: "מדובר באדם שאהב וכיבד את כל האנשים סביבו. הוא העלה אותי, באופן אישי, לקבוצת הבוגרים. כששיחקתי בנבחרת הנוער. ותמיד דיבר אלינו בגובה העיניים. איש נדיר, במיוחד בעולם הכדורגל. שלא מקלל וגם אף פעם לא צועק. מנהיג שאפשר ללמוד ממנו, כמו אבא. האבא של כל השחקנים. הוא היה גבאי האגדי: מהאנשים הצנועים האלה, שעושים הכל בשקט. ממש דמות להערצה. היה לו קול סמכותי, אבל שקט. גם כשללו דיבר באופן סמכותי, הוא תמיד עשה את זה עם רגש. ובכבוד. זאת הייתה הייחודיות שלו".

"הוא תמיד חייך ותמיד היה נחמד", מספר דני פליישמן. "וגם מעולם לא העביר ביקורת על אף אחד. הוא היה אדם ענק".

 

אליהו גבאי בנעוריו \ צילום: באדיבות הפועל חדרה
אליהו גבאי בנעוריו \ צילום: באדיבות הפועל חדרה

 

שקית של גרעינים

אליהו גבאי, גדל במעברת אגרובנק בחדרה. שהייתה ממוקמת בסמוך למתחם מול החוף ויליג' של היום. למשפחה מרובת ילדים, בת 13 נפשות. שלושה כדורגלנים, צמחו מתוך משפחת גבאי: אליהו, אחיו יצחק-ששימש בלם בקבוצת הפועל גבעת אולגה והאח משה.

כשהיה אליהו גבאי בן 14, הצטרף לקבוצת הנוער של מכבי חדרה. בגיל 16 עבר לשחק בקבוצות הנוער והבוגרים של הפועל גבעת אולגה. שם שיחק, עד שנת 1961. כשהוא כובש שערים. ואז נענה אליהו גבאי להצעה לשחק בהפועל חדרה. קבוצת הפועל גבעת אולגה, קבלה בתמורה להעברתו חמישה שחקנים. והוא שיחק בקבוצת הפועל חדרה, בתפקידי ההגנה, במשך 14 שנים. הצטיין, שימש כקפטן הקבוצה למשך כמה שנים ואף נבחר פעמיים לשחקן העונה. ואז עבר, למשך עונה אחת, להפועל נהריה. אבל חזר משם הבייתה, להפועל גבעת אולגה, כשחקן. ואז אימן לא מעט קבוצות באיזור, לאחר שסיים את לימודי קורס המאמנים בווינגייט. "שוטף, שוטף, תשחקו שוטף", ככה הוא היה אומר. לשחקנים.

את קבוצת הנוער, של הפועל חדרה, החל אליהו גבאי לאמן בשנות ה-70 המאוחרות. "אני מיניתי אותו למאמן", נזכר דני פליישמן. "שנה קודם לכן, אימן את הקבוצה מאיר דרורי. לקח את גביע המדינה לנוער כשניצח את הפועל ת"א ורצה לנוח. אז הבאתי את ללו. הוא עשה בקבוצה עונה בלתי ניתנת לתיאור. כשהגיע לגמר באיצטדיון רמת גן וניצח את הפועל חיפה, אחת אפס. "לכל משחק, הוא הביא איתו תמיד שקית של גרעינים. כדי לא לעשן ליד השחקנים. והיה אומר לי: אנחנו לא מפצחים, עד שאין אחת אפס".

 

מתן בסתר

רבים כואבים את מותו של אליהו גבאי. החלוץ דובב גבאי, אחיינו, שאיבד בעצמו את אביו לפני כשלוש שנים: "מותו של ללו, מחזיר אותי אחורה. למותו של אבי. היה לי קשר מדהים עם הדוד האהוב, ללו. תמיד היינו מדברים על כדורגל. וכל משחק, הוא היה עוקב אחרי ונותן לי עצות. ואם לא הייתי נותן גול, הוא היה פשוט כועס עלי. ואומר לי את מה שהוא חושב על המשחק שלי. אף פעם לא היו מחסומים בינינו. הקשר שלנו, היה מאוד קרוב. וכזה הוא גם הקשר עם בנו, שלומי. שהוא בן דוד שלי, אבל בעיני הוא כמו אח גדול".

יגאל רובין, מוסיף: "נתקלתי בללו כל הזמן, לאורך החיים. לפני כעשר שנים, הוא הגיע אלי למשרד תיווך הדירות שבבעלותי. כדי שאעזור לו למכור את הבית שלו, ברחוב הגיבורים. "יגאל, מה שמגיע לך תיקח", ככה הוא אמר לי. איש צנוע, שתמיד היה כייף להיות בקרבתו.

אבל רק מעטים יודעים, שאליהו גבאי לא רק היה אדם נעים הליכות ומאמן כדורגל משכמו ומעלה. אלא גם הקפיד על מתן בסתר, במשך שנים. ומבלי שאיש יידע על כך.

חבר מועצת עיריית חדרה, צ'יקו וקנין: " זו אבדה גדולה. ללו, הוא קרוב משפחה שלי. הבת של אחיו, נשואה לגיס שלי. נפגשנו בחגים. בית הכנסת הראשון, שנבנה בשכונת גבעת אולגה, הוא על שם אביו של ללו. רבי מיכאל. המשפחה הזאת, מאוד יקרה לגבעת אולגה. במשך כל חייו, תרם אליהו גבאי לנזקקים בשכונה ולאוכלוסיות מוחלשות, גם דרכי. כל הזמן הוא תרם בסתר. נתן סלי מזון למשפחות במצוקה ולקשישים. אני מדבר על זה, ויש לי צמרמורת. מה אפשר להגיד על בנאדם גדול כזה, שכל מה שהוא עשה, היה בשקט? אז לצערי, אני מגלה טפח מהמעשים שלו עכשיו".

 

סייע בהכנת הכתבה: מיכאל וייסרמן

 

הישארו מעודכנים באתר ובפייסבוק חדשות חדרה, כל זכרון, כל הפרדס

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות