fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הדגים של צ'רלי

צ'רלי אמזלג הבין שלשבת בבית בפנסיה זה ממש לא בשבילו, אז הוא פתח את "צ'רלי דגים", המסעדה המיתולוגית שלו בגלגולה השלישי, בכביש 4 בכניסה הדרומית לחדרה. עכשיו הוא חולם לראות המסעדה מלאה כמו בימיה הגדולים
גם הברון רוטשילד עשה אצלו אירוע. צ'רלי אמזלג [צילום: הילה אייזינגר]

 

כשצ'רלי אמזלג הגיע עם משפחתו ממרוקו, הוא ביקש רק דבר אחד: לגור ליד הים. אמרו לו שיהיה בסדר, ושלחו את המשפחה לנצרת עילית. "יומיים חיפשתי שם ים, לא מצאתי. בסוף אמרו לי שיש ים בחיפה, שעה נסיעה. הרי הייתי רגיל לזרוק חכה מהדלת בבית ישר לתוך המים. ישבתי ארבעה ימים בסוכנות, לא עזבתי אותם עד שהעבירו אותנו לאור עקיבא".

אמזלג 75, נשוי לאסתר, אב לארבעה וסב ל~10 נכדים, הוא חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. הילד שהחל למכור ברבוניות במוגדיר כדי להתפרנס, למד טבחות ומלצרות, עבד במלונות בהרצליה ובמועדון הים התיכון בקיסריה, הוא הבעלים של מסעדת "צ'רלי דגים" בכביש 4 בכניסה הדרומית לחדרה. המיקום הנוכחי של המסעדה הוא הגלגול השלישי של המסעדה המיתולוגית, שקיימת יותר מ~40 שנה ובתחילת דרכה הייתה מסעדה קטנה במזח בעיר העתיקה של קיסריה. "'צ'רלי סיזר' קראו למסעדה במזח והיא הייתה ממסעדות הדגים הראשונות בישראל, בטח מאלה שמכרו גם פירות ים. התחלנו בקטן ונשארנו בקיסריה 35 שנה", נזכר אמזלג.

גם הברון רוטשילד עשה אצלו אירוע. צ'רלי אמזלג [צילום: הילה אייזינגר]
גם הברון רוטשילד עשה אצלו אירוע. צ'רלי אמזלג [צילום: הילה אייזינגר]
לא בנוי להיות בפנסיה

ומי לא הגיע לצ'רלי? החל מנשיאים, דרך חברי כנסת, שרים, שגרירים ואנשי עסקים מכל רחבי הארץ. כל המי ומי, אבל באמת. צ'רלי ניהל את המסעדה והיה אחראי לדגים יחד עם אשתו, עד שנגמר לו הכוח.

"בשנת 2003 עזבתי את קיסריה. הרגשתי שאין לי כוח יותר. אנשים היו בהלם כי למסעדה באמת היה שם עולמי, אבל החלטתי שזהו".

ומה קרה?
"הבנתי שאני לא בנוי להיות בפנסיה. הציעו לי את המסעדה בכפר הים בחדרה. המקום פשוט מקסים, אבל לא הלך שם. החלטתי לקחת את זה, ונשארתי שם חמש שנים. גם לשם הגיעו כל המי ומי, ואנשים שמחו שחזרתי".

ולמה לא נשארת שם?
"היה קצר ביני לבין הוועד של הכפר. אני רציתי לשפר את המקום ולטפח אותו כמה שיותר, הם ראו את הדברים אחרת ממני, אז החלטנו להיפרד".

עכשיו, אחרי שנה וחצי של הפסקה, הוא שוב במסעדה. הפעם כאמור על כביש 4, רחוק מהים. לא קל לו עם זה, אבל צ'רלי בטוח שיש מי שזוכר לו חסד נעורים: "לא פשוט לתפעל את המסעדה פה, אבל הקונספט הוא אחר. קודם כל המסעדה כשרה ואנחנו עושים פה לא מעט אירועים. לכן שינינו את התפריט ואין לנו פירות ים. בנוסף, אנחנו עושים מדי פעם ערבי טברנות שמחים עם אמן אורח וארוחת ערב מלאה, ובסך הכל המקום שמח וכמובן שהאוכל הוא אותו אוכל".

אז בוא נדבר באמת על האוכל. יש הבדל בין הדגים של פעם לדגים של היום?
"פעם לא ידעו מה זה דגים קפואים ומגודלים (הכוונה לדגי בריכות ונהרות _ א"ק). הכל היה מהים, טרי~טרי, ישר מהים לצלחת. עם השנים הים התייבש, התחילו עם הפורל והבורי, ויש הבדל גדול. הדג בים מחפש אוכל כל הזמן, ולכן הוא טיפה יותר שרירי. המגודל יותר שומני, אבל גם יותר רך לאכילה".

ואתה עוד בין הסירים.
"זו האהבה שלי. אני אוהב לאכול וכמובן אוהב לבשל. כל השנים אני זה שעשה את הכל, כמובן עם שפים, אבל אני עומד מאחורי כל מנה ומנה. וגם היום. הסלטים תמיד היו תוצרת בית, סלטים מיוחדים, עם טעם מרוקאי, של בית".

מכל השנים הגדולות במסעדה שלך, מה הזיכרון הכי גדול?
"אירוע שעשה אצלי הברון רוטשילד. 120 מוזמנים שכל אחד מהם אישיות בפני עצמו. הכנתי להם קוסקוס והם התלהבו מאוד. בסוף האירוע הוא ביקש מכולם לעמוד על הרגליים ומחא כפיים לאשתי. זה היה מאוד מרגש. כולם קמו אחריו ומחאו לה כפיים. אי אפשר לשכוח את זה".

הכתבה המלאה ביום שישי הקרוב בעכבר העיר המצורף לחדשות חדרה, כל זכרון וכל הפרדס. למהדורה הדיגיטלית לחצו כאן

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות