כולם רוצים להצליח, והמסלול הישן והשמרני להגיע לכך הולך והופך רלוונטי פחות ופחות. מה צריך היום כדי להצליח? רונן גפני, תושב בנימינה, בן 46, נשוי + 2, פתח לפני עשר שנים את החברה Fresh Biz Global הפעילה ברחבי העולם. בעסק מככב המשחק Fresh Biz, משחק לוח לבוגרים שפיתח, המיועד לפיתוח חשיבה יזמית, ועל הבסיס שלו מעבירה החברה סדנאות ותוכניות הכשרה ולמידה לארגונים ועסקים. גפני כתב את הספר "היזמים החדשים" שיצא לפני כ-3 שנים בארה"ב ובפסח שעבר יצא בארץ, בשיתוף עם שמחה גליק, השותף שלו, ועם רויטל פיזטי, השותפה שלו בארץ. יזמות היא שם המשחק.
"כילד הייתה לי חשיבה אחרת", הוא מתאר. "לא הייתי 'סוחר', כמו הילדים שהופכים להיות סוחרים כבר בגיל קטן, אבל כן הייתי עם תפיסת עולם אחרת. הבנתי שהחיים הם משחק, שצריך להתנהל אחרת מהרציונל שאנשים מתנהלים בו. לפני 15 שנים, שבועיים שלושה אחרי שעברתי עם משפחתי מתל אביב לבנימינה, פתחתי עסק משותף עם ענת, אשתי, שהיא מעצבת גרפית, ועלה לי הרעיון למשחק. פיתחתי אותו בתהליך של שש שנים. הוא לא נולד כעסק, כסדנה או כמשהו שאמור להעביר מסר, אלא כמשחק בשבילי, יזמות לשם היזמות. נתתי לאנשים לשחק בו וקיבלתי מהם תגובות שאמרו שזה הרבה יותר ממשחק, שזה משפיע על העסקים שלהם, על מערכות יחסים שלהם ועוד, וניסיתי להבין מה קורה בתוך המשחק שגורם לאנשים לשנות התפיסה שלהם. הבנתי שהדרך בה אני חושב היא כנראה לא טריוויאלית לאנשים אחרים. לפני כן עשיתי כל מיני דברים: פיתוח תוכנה, שיווק, אימון, כל מיני עולמות, והכל ביחד אפשר לי לארוז את הידע למשהו שאפשר להסביר אותו לאנשים".
מכל המיזם הזה נולד משחק לוח, שהפך לסדנה, שהפכה לחברת הדרכה ולעסק בינלאומי שפועל היום בלמעלה מ-30 מדינות. "מכרנו את הבית שגרנו בו בבנימינה, הסדרנו את המשכנתא והחובות והשקענו בעסק. יש לי נציגים שקונים זיכיון להיות מדריכים של Fresh Biz והם מעבירים את הסדנאות בלמעלה מ-30 מדינות, ביניהן ספרד, צרפת, אנגליה, הונג קונג, הודו, מכסיקו, ארה"ב, קוסטה ריקה, פינלנד, הולנד ועוד. משחק הלוח עצמו נמכר רק כחלק מהסדנאות, כי צריך להסביר אותו, להעביר אנשים תהליך, לתווך את החוויה. העברנו סדנאות כבר למעל 60 או 70 אלף אנשים. אנחנו מלמדים אנשים תודעה חדשה, איך להיות יזמים עם חשיבה יזמית בתוך העולם החדש שאנחנו חיים בו. איך להשתמש בכל הכלים והיכולות בעולם החדש, שהוא הרבה יותר פתוח, מאפשר ומלא בשפע, ואיך להפיק מתודעה אחרת את מה שיאפשר לנו ליהנות מכל הדבר הזה. התפיסה שלנו אומרת בבסיסה שעסקים הם משחק, ובתוך המערכת הזאת יש מכניקה משחקית. מי שפיתח את הדבר הזה הכניס בו מכניקה מסוימת של משחק. ממש כמו שבית ספר הוא משחק, זוגיות היא משחק ועוד".
זה לא רעיון חדש שבעסקים יש אלמנט של משחק. –"נכון, אבל שימי לב, רוב המשחקים שאנחנו משחקים, הם משחקים מבוססי פחד. בכל משחק קיים, ממונופול דרך שחמט ועד כדורגל, האלמנט המוביל הוא פחד. יש שם תחרות עם סכום אפס, וכך גם בחיים. הולכים לבית ספר, או לעבודה, לא כי חושבים שזו הדרך הטובה ביותר להביא את עצמם לידי ביטוי, אלא כי יקרה משהו מפחיד אם לא יעשו זאת. אנחנו כל הזמן מתנהלים מהתחום של הפחד ולא יכולים באמת ליהנות מהשפע שיש בעולם. התפיסה של רוב האנשים לגבי העסקים היא שאם זה משחק, זה כמו מונופול".
אם לא תעבוד, לא יהיה לחם להביא הביתה. זה לא פחד אמיתי? –"זה פחד אמיתי, אבל זה שתפחד לא יעזור לך להביא יותר לחם הביתה".
האדם עוסק במסחר ובעסקים כבר עשרות אלפי שנים, אבל משחק הפחד שגפני מדבר עליו התחיל רק לפני 200 שנה בערך, עם פרוץ המהפכה התעשייתית. הוא מסביר: "אז, לפני כ-200 שנה, המציאו גם את בית הספר, שמטרתו המקורים הייתה לייצר עובדים, כי מישהו צריך לסובב את הגלגל בבית החרושת, שייצא מוצר. לקחו אנשים, הכשירו אותם בדיוק עד לרמה שצריך כדי לסובב את הגלגל, וזהו. במוצהר לא כיוונו ליותר מדי השכלה והכשרה, כדי שהאדם לא יתנגד לסובב את הגלגל. לאנשים זה היה סבבה: 'עכשו אני יכול להרוויח כל ימות השנה ויהיה לי מה לאכול'. זה פתר להם את הפחד שלא יהיה להם מה לאכול. אבל מאז השתכללנו, והיום אחנו מבינים שהדרך שבה הנדסו לנו את כל הדבר הזה כבר לא עובדת בשבילנו יותר. אנחנו כבר לא רוצים לבוא לצאת כל יום מהבית, ללכת לסובב את הגלגל ולחזור, כי לא מספיק לנו שיהיה לנו לחם להביא הביתה. אנחנו חיים בחברה שיש בה הרבה יותר שפע משהיה לפני 200 שנה, וגם השוק מתגמל אותנו על היצירתיות ושיתופי הפעולה שלנו, לא על הפחד שלנו. זה מתאפשר היום כי יש דור חדש שמתחיל להתנהג אחרת, יש תודעה אחרת. מתחילים להבין שהמנגנון שהפעילו עלינו הוא רק מנגנון. אבל רוב האנשים עדיין מתוחזקים על ידי הפחד, ויש חוסר הלימה בין השפע הקיים לבין היכולת לממש את הפוטנציאל שלנו בתוך השפע הזה".
האם ייתכן שכולנו אידיווידואלים? אני רואה שטאנצים, חדשים אבל לא פחות קבועים וחוזרים על עצמם, בשיווק ברשת, למשל. אנשים כיום חוזרים בהמוניהם על אותו תרגיל שלמדו בקורסי שיווק. –"תמיד יש את אלה שעושים 'קופי פייסט' לטכניקה, וזה לא עובד. אבל אני כן חושב שיש מגמה של חיזוק של אינדיבידואליות, בעיקר כשהדברים אמורים בעסקים קטנים, שאין להם היכולת להוציא מוצר ממוצע ולשווק אותו במיליונים. הם צריכים לעשות משהו חדש. יש טרנד ברור של יזמות ויותר ויותר אנשים בוחרים להיות יזמים ופותחים עסקים עצמאיים. זה אפשרי, היום הרבה יותר פשוט וזול לפתוח עסק, ויש גם מגוון הרבה יותר גדול של סוגי עסקים. במקביל, עבודות שונות גם נעלמות מהשוק. כל ההבטחה של העולם הישן נעלמת. אין קביעות, אין פנסיה, העולם השתנה וחייבים להביא פתרונות אחרים. בין אם אתה שכיר או עצמאי, אתה חייב להבין את הראש החדש. אף אחד לא יעלה לי את המשכורת רק כי אני עובד בחברה כבר 30 שנה. אם לא אבנה את עצמי ואייצר לי 2-3 קריירות בחיים, לא אתקדם".
תמיד היו אנשים שהם יזמים מלידה. זה לא כישרון טבעי? –"נכון, תמיד היו יזמים שהלכו קדימה, שינו דברים או יזמו אותם, אבל יצירתיות היא גם מיומנות שאפשר לשפר. יכול להיות שמישהו שנולד ברמה 8 ישפר לרמה 9 וחצי, ומי שנולד ברמה 3 ישפר לרמה 4. אפשר לפתח את השריר הזה. יזמות זה לא רק היכולת לנהל עסק. זו היכולת להפוך רעיון למציאות, בין אם זה טיול משפחתי או עסק חובק עולם. זה להיות פרואקטיבי על החיים. יש שלוש גישות לחיים: קורבנות, ריאקטיביות ויזמות. היום אנחנו חיים בעולם שנותן את הקרדיט הגדול ביותר לחדשנות. פעם שמרנות הייתה הדבר שנתנו לו קרדיט".
המשחק של גפני הוא משחק לוח ל-4 שחקנים בכל לוח. הוא סוג של סימולציה עסקית, ולא במקרה הוזכר כאן כבר משחק המונופול ששיחקנו בו כילדים: יש קווים משותפים בין המשחק החדש למונופול, אבל יש גם נקודות שוני בסיסיות. "אפשר לקרוא למשחק 'מונופול רב מימדי'", מתאר גפני. "במשחק אמורים להגיע לנקודה על הלוח, וכדי להגיע אליה צריך להקים עסקים, למנף שיתופי פעולה, לעבוד נכון עם מה שיש לך ולפעול בכמה וכמה מישורים במקביל. זו היכולת לחשוב בכמה מימדים בו זמנית, איך אני מבין את הכישורים הספצתיפיים שלי ומסוגל לחבר אותם עם מה שיש בשוק ולחבר את זה עם שחקן אחר. זה מביא לתוצאות מיוחדות וטובות. אנשים שמשחקים במשחק פוגשים את עצמם ומשחקים, כאילו, את החיים. לאט לאט הם מתחילים לראות את התמונה הרחבה, את כל האפשרויות. המשחק הוא לא תחרותי. יש מנצח ויש מפסיד, אבל הניצחון שלך הוא לא על חשבון מישהו אחר, ואתה לא היחיד שיכול לנצח. ככה זה גם בחיים".
במשחק ובסדנאות בולטים שלושה מושגים: ראשית המושג "ניצחון בחזקת ניצחון", WIN בחזקת WIN. "זה השלב הגבוה יותר שלנו. הגענו בעולם ל'WIN WIN', אבל אנחנו רוצים לייצר נצחונות מרובי מימדים: שאני ארוויח, הלקוח ירוויח, וגם החברה, וגם הסביבה ועוד. שכל מהלך יוביל לכמה נצחונות, במימדים שונים בחיים. אם ארוויח יותר כסף אבל לא אשן בלילה ולא אהיה עם המשפחה, היום זה כבר לא נחשב לניצחון. אנשים לא מוכנים להרשות לעצמם, למשל, לא לקבל לקוחות שלא בא להם לעבוד איתם, כי הם מפחדים שלא יהיה להם למי למכור. הם לא חיים את החיים שהיו רוצים לחיות, כי הם מספרים לעצמם סיפורים של פחד. אנחנו מלמדים אותם איך הם כן יכולים לעשות זאת. האמונות שהם מחזיקים בהן הן אמונות של פחד, ומושתתות ברובן על ידע מוטעה או מיושן. למעשה, אין סיבה שלא יעבדו רק עם לקוחות נחמדים".
מושג שני הוא 'קלפי פעולה'. אלה כל המשאבים שיש לנו שהם לא כסף, כולל כאלה שהם לא שלך אך זמינים לך. רוב האנשים לא משחקים בהם. יש לנו כל כך הרבה משאבים זמינים לנו שאנחנו לא משתמשים בהם! מושג שלישי שאנחנו משתמשים בו הוא 'לזרוק את הקוביות': להיות כל הזמן בתנועה וביוזמה".
מה התוכניות שלכם לעתיד? –"להרחיב את פעילותנו בחו"ל לעוד מקומות, ולהרחיב את הפעילות לעסקים קטנים בחו"ל, כי כיום אנחנו עובדים שם בעיקר עם ארגונים. לתת לאנשים עוד כלים להבין מהו באמת העולם מהחדש. אנחנו כל הזמן עושים עוד תכנים כדי להנגיש להם את זה ולתת להם עוד הבנה מה קורה בעולם ואיך הם יכולים לקבל יותר פוטציאל לממש את זה בצורה יותר עצמתית".
ולסיום, אני סקרנית לדעת: זה נכון שהראש היהודי מצטיין במשחק? –"בסופו של דבר, רוב האנשים מאוד דומים. אותם תפיסות ופחדים קיימים במכסיקו, ניו יורק או ישראל. אבל נכון שיש כאן תחכום מסוים, הבנה מהירה יותר של הדברים. מצד שני אנחנו, הישראלים, גם יותר חשדנים וחוששים לתת אמון במישהו שמלמד אותנו דבר חדש. ברגע שאנחנו נותנים אמון, אנחנו יכולים להיכנס מהר לעומק".
