האדם התפתח מבחינה ביולוגית לצעוד על קרקע מוצקה. להיתלות ולהתנדנד בין שמים וארץ זו מיומנות שאופיינית לבעלי חיים אחרים. מכאן הפחד האנושי האינסטינקטיבי מפני מצבים כאלה, ומכאן גם הכיף שבלשבור את חוקי הטבע ולהיכנס אליהם בכל זאת. אם אפשר לעשות את זה בצורה בטוחה, התחושה היא של הצלחה גדולה. מסתבר שזה אפשרי – בעזרת קצת ברזל.
יאיר ברק, בן 58, נשוי ואב לשתי בנות בוגרות, הוא תושב זכרון יעקב ב-25 השנים האחרונות. את ילדותו בילה בקיבוץ מחנים שבצפון. כילד תמיד אהב לטייל והיה בחוגי טיולים, וכשהתגייס הלך לשייטת 13, שירת כלוחם וקצין והשתחרר ב-1985. שנתיים חרש את מזרח אסיה, ואז חזר לשירות קבע, למד הנדסה בטכניון ועבר לתפקידי הנדסה בחיל הים, והאהבה לטיולי שטח אתגריים המשיכה ללוות אותו. ב-2003 השתחרר מהצבא ועבר לעבוד בתפקידי הנדסה במשרד הביטחון, ובסוף 2014 פרש. הוא התלבט אם להמשיך לעוד תפקיד כמהנדס או מנהל פרויקטים, ונרשם בינתיים לקורס להכשרת מדריכי טיולי אתגר והרפתקה. כבר היה לו ברזומה ניסיון כמדריך סנפלינג. בקורס הכיר את יוסי כספי, שותפו לעתיד, שפרש אז משירות של שנים כחבלן ופרש במשטרה.
במהלך הקורס הוא שמע לראשונה על "ויה פראטה", מושג לא מוכר בארץ. אלה מסלולי הליכה שמקורם בימי מלחמת העולם הראשונה, כשמלחמה התנהלה בין איטליה לאוסטרו-הוגריה במעברי האלפים הגבוהים והצריכה ציוד מיוחד. הטכניקה מיושמת מאז בימי שלום ופופולרית מאוד באירופה מאז שנות ה-80, כשהמטיילים הולכים במסלולים מיוחדים במקומות הרריים כשהם קשורים ברתמות מיוחדות לכבלים ממתכת, ויורדים בסולמות מתכת. "יש אלפי מסלולים כאלה באירופה. זה מסלול גבוה על מצוקי ההרים, לפעמים עם שוליים מאוד צרים מעל מצוקים של מאות מטרים. הכבלים מאפשרים הליכה בטוחה ומונעים את סכנת הנפילה. לא צריך להיות מטפס הרים מקצועי כדי להשתתף בזה, כל אחד יכול, ובלבד שהוא בכושר סביר ואין לו פחד גבהים. נדלקתי על זה והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אחרי שעשיתי עם בי מסלותל 'ויה פראטה' באיטליה, ויוסי עשה מסלול ברומניה, החלטנו להקים יחד חברה, להכיר את המסלולים האלה לקהל הישראלי ולהוציא קבוצות של ישראלים לטיולים כאלה".
הם הקימו את החברה, "דרכי הברזל", בסוף 2017. הטיולים שהם מארגנים ומובילים בה מתקיימים ביוון, רומניה, בולגריה, איטליה וספרד. "אורך המסלולים הוא 3-4 שעות עד 8-9 שעות, ויש גם מסלולים שהולכים בהם מבקתה לבקתה, ישנים בלילה בבקתה וממשיכים הלאה. במשך חלק מהטרק הולכים חופשי, בלי חיבור לכבלים, בחלק ממנו הולכים מחוברים ובחלק ממנו יורדים בסולמות מתכת. בטיולים משתתפים מגיל 12 ועד הגיל השלישי, 75+. אנחנו עובדים עם מדריכים מקומיים שמכירים את תנאי השטח והחוקים המקומיים ומצטרפים בעצמנו לטיולים, אני מביא ידע מעולם השייטת שממנו אני בא ויוסי מעולם החבלנות. אנחנו עובדים עם ציוד תקני ותקין ואין פשרות על בטיחות. נדרשת הצהרת רופא לבריאות תקינה, וצריך לדעת לשחות בצורה עצמאית באגמים שבקניונים. יש טיולי בר/בת מצווה של הורים וילדים, ויש חופשה פעילה מטיילת שבה במשך שבוע ימים אנחנו מציעים חמישה ימי פעילות מגוונת שכוללת ויה פראטה וקניונינג, הליכה בקניונים עם מים זורמים שבה הולכים עם חליפות מבודדות מהקור, יורדים בחבלים למפלים. יש מגלשות אלפיניות ייעודיות שבהן גולשים, קופצים למים. זה פארק שעשועים גדול של הטבע. הרבה בריכות, מפלים, מים זורמים, צלולים וקרים מאוד. המסלול היחיד בארץ שיש בו משהו מהמהות של המסלולים האלה הוא הקניון השחור בנחל זוויתן, אבל הוא קטן וקצר הרבה יותר, ופחות מאתגר. ראפטינג היא פעילות נוספת, שמתבצעת בכמה רמות, החל מבילוי רגוע לכל המשפחה וכלה במנת אדרנלין יפה עם אשדות ומים זורמים במהירות ובעוצמה. יש גם טרקים יומיים של טיפוס רגלי להרים, לנוף המדהים של הפסגות. במקרה של קושי, אנחו נותנים אלטנטיבות. למשל, מי שמפחד לקפוץ מגובה לבריכה בקניון, יכול לרדת בחבל. הכל נעשה באיטיות, בלי למהר. כן, זו פעילות מסוכנת, אבל היא נעשית תחת ניהול סיכונים. מבחינה סטטיסטית, נסוע בכבישי ישראל מסוכן יותר".
השנה מתחילים להוציא טיולים כבר מאפריל, בטיול ויה פראטה לאגם גארדה, אחר כך במאי טיול לבולגריה עם הכרכומים הסגולים שפורחים כשהשלגים מפשירים, ובקיץ טיולים לאיטליה, רומניה וספרד. ביולי תצא לראשונה קבוצה של נשים בלבד. וכמו שקורה כשישראלים נכנסים לתחום כלשהו, הם מביאים אליו את הטאץ' הישראלי: בקבוצות, שהן בנות 8-12 אנשים, יאיר ויוסי משלבים פעילויות העצמה אישית, משחקי היכרות ואינטראקציה קבוצתית שמלווים את הפעילו האתגרית. "נוצר קשר טוב בין המשתתפים, נפתחים, מדברים, נוצרות חברויות חדשות. זו חוויה חזקה שנשארת הרבה שנים".
לאנשים שיש להם קצת פחד גבהים ורוצים להתגבר עליו, הם מציעים לבוא ולפרוץ מחסומים וגבולות מוכרים. כדוגמא לסיפור של אדם שטיול "ויה פראטה" עם "דרכי הברזל" היה משמעותי במיוחד עבורו, יאיר מספר: "הצטרף אלינו לטיול טייס בשנות ה-50 המאוחרות לחייו, עם פחד גבהים. כשטס במטוס והייתה לו רצפה מתחת לרגליים לא הייתה לו בעיה, אבל כשטיפס על מצוקים והיה תלוי בין שמים וארץ לא היה יכול להסתכל למטה, כי נכנס לפחד גדול. ובכל זאת הוא רצה להתנסות ולפרוץ את הגבולות של עצמו. הוא עשה איתנו כמה מסלולי ויה פראטה שנמנע בהם להסתכל למטה. כשסיימם את המסלולים היה מלא הערכה לנו, ואנחנו היינו מלאי הערכה אליו".
