הכמיהה לכתיבה התעוררה בו לאחר שאיבד את יכולת הדיבור בעקבות אירוע מוחי. מאז הוציא רפאל חסין, לאחרונה תושב פרדס חנה שהתגורר כ-50 שנה בזכרון יעקב, שני ספרים והשלישי בדרך. בבוקר רגיל בקיץ של שנת 1998 לקה חסין, בן 78, בהתקף לב ופונה לבית חולים. שם לדבריו קיבל זריקה לדילול דם שהובילה לאירוע מוחי ולאובדן יכולת הדיבור.
"לאחר האירוע הרגשתי חסר אונים, מערכת הביטוי שלי הלכה לאיבוד, לא יכולתי לכתוב, לדבר, לצייר או לעשות פנטומימה. מה שנשאר זו החשיבה. במצבים האלה אנחנו הופכים להיות הוגים על הגורל, על זה שאתה חותרים למשהו ויוצא לך משהו אחר, על החוויה של להיות עולה חדש ולברוא את עצמך מחדש. אין כמו אירוע מוחי שדוחף אותך לחשוב על כישלונות והצלחות ולעשות מאזן בחייך. קודם כל אתה מהרהר על מסלול החיים שלך, איך הגעת הנה, מה גרם לאירוע המוחי. זה גורם למחשבות רבותגם ע, ל אהבות שהופכות לנוסטלגיה".
עברו כשש שנים עד שחסין הצליח לדבר שוב. "בכל יום הייתי יוצא לים או ליער, לוקח איתי טקסטים שהכרתי מהבית, תפילות, פרקי תהילים, תלמוד, משנות ששיננתי במרוקו בעל פה כילד, פרקים גדולים מתפילות ועבדתי בעזרתם על חיתוך הדיבור. מה שגיליתי הוא שהדיבור לא יוצא לפועל משום שהיכולת להגיד עיצורים היתה כמו של תינוק שרק נולד ולא יכול עדיין להפעיל את המערכת השרירית ולעבוד. עבדתי קשה במשך חמש_שש שנים, כל יום, עד שלאחר זמן רב החזרתי לעצמי את הדיבור. עדיין אני מתקשה בקצב. הקצב לא חזר, אני לא יכול לדבר מהר וגם בדיבור אני מרוכז בכל מילה שיוצאת לי מהפה בגלל שאם אני לא מודע לאופן הביטוי המילים לא יוצאות לי".
הסיפור המלא יפורסם ביום שישי הקרוב ב:"כל זכרון".
