fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הנפילה של רחוב הנשיא

המדרכות ריקות ברוב שעות היום, המכירות בשפל חסר תקדים, החנויות שוממות ונסגרות בזו אחר זו. בעלי עסקים ברחוב שהיה פעם תפארת העיר חדרה מספרים על המצב העגום ומייחלים שהרחוב יחזור וישמש מקור לגאווה מקומית

מדרכות ריקות מאדם, עסקים בקריסה כלכלית ומראה כללי אפור ועגום. בעלי החנויות ברחוב הנשיא מספרים על התדרדרותו של הרחוב שהיה פעם הלב הפועם של חדרה, ומבקשים להחזיר למרכז העירוני את הגאווה המקומית שאבדה עם הלקוחות

ברחוב שהיה בעבר לבה הפועם של העיר חדרה ושימש כמרכז עסקים עירוני משגשג, מורגשת היטב תחושת הייאוש. הסוחרים, שמנסים בכל כוחם להחזיק את הראש מעל למים, מדברים על ירידה משמעותית בהכנסות בשנים האחרונות, על עסקים ברחוב שנפתחים ונסגרים במהירות, על עשרות חנויות שעומדות ריקות במשך חודשים רבים וכמובן על הלקוחות, שבשנים האחרונות ממעטים להגיע ומעדיפים את הנוחות שבמרכזי הקניות הגדולים והחדישים על פני הרחוב המוזנח והרעוע.

הסיבות לשקיעתו של הרחוב הציבורי, לא רק בחדרה אלא בערים גדולות בכל העולם, הן רבות. החל מהקמתם של מרכזי קניות עתירי חנייה ומשופעים במותגים תחת קורת גג אחת ועד לקניות ברשת הזולות, הנוחות והיעילות. ההשלכות הן עסקים נטושים, ירידת ערך המגורים באזור, בריחת בעלי ההון, ופגיעה בגאוותם של התושבים בעירם.

"בעשור האחרון אף אחד לא השקיע פה דבר וזו התוצאה. פעם רחוב הנשיא היה הקניון של העיר, מרכז העיר היה באמת מרכז העיר ואילו כיום הוא רק מרכז גיאוגרפי, ללא תוכן ממשי", אומר שרון פרי, בעליו של "שניצל וואו" ברחוב הנשיא. "רחוב הנשיא הוא חלון הראווה של העיר חדרה ומי לא רוצה חלון ראווה נפלא?"

פרי, שפתח את השניצליה שלו לפני כעשור, היה מאכיל בעבר כ-1,500 איש בשבוע. כיום הוא מדווח על ירידה של כ-60% באופן הדרגתי בחמש השנים האחרונות. "היינו 'הבחורה הכי יפה בעיר', עד שקמו לרחוב מתחרים מוצלחים ממנו, בין אם זה קניון לב חדרה, המיקס, או הוילג'. המדרכות ריקות וכך גם החנויות, סביבנו עסקים נסגרים ונשארים נטושים כי איש לא רוצה לשכור אותם, יש פה בעלי עסקים שלא מסוגלים לשלם אפילו את חשבון החשמל שלהם. כמות העסקים הריקים ממחישה יותר מכל את מצבנו. אם ראש העיר לא יראה בזה כעניין אסטרטגי שמשפיע על העיר כולה, אין לרחוב הזה סיכוי".

הגיבורים פינת הנשיא: מבט אל ה"מתחרה" של הרחוב העירוני
הגיבורים פינת הנשיא: מבט אל ה"מתחרה" של הרחוב העירוני

לדברי פרי, אחת מהסיבות להיחלשותו של רחוב הנשיא היא היעדר מבני ציבור שישמשו כ"עוגנים" לרחוב. "היה פה בעבר סניף דואר, בצמוד אליו היו עושים צילומי פספורט לרישיונות. שני העסקים נעלמו מהרחוב ואיתם גם מאות אנשים ביום, שהגיעו לרחוב הנשיא בעל כורחם. בעוד שברחוב הרברט סמואל יש כמה עוגנים כמו הבנקים, השוק והדואר, ברחוב הנשיא אין אפילו אחד".

מזה כמה שנים שגם קובי שפשא, ממאפיית ברכת יעקב ברחוב הנשיא חש היטב את הירידה בהיקף המכירות. בבית המאפה שלו, אותו פתח לפני 18 שנים, הסחורה איכותית, טרייה וטעימה, אבל הלקוחות כבר כמעט שלא מגיעים. שפשא, תומך נלהב של ראש העיר גנדלמן, מסביר שהוא אינו מפנה אצבע מאשימה כלפי עיריית חדרה, אך מקווה כי הנושא יילקח ברצינות ויטופל.

"נכון לעכשיו, יש כמה פעולות שאפשר לבצע באופן מידי וכמעט ללא עלות, שישמשו כעזרה ראשונה ויקלו עלינו. מול המאפייה ישנה אפשרות לפתיחת עוד שני מקומות חנייה, שאם ייפתחו, יוכלו לשמש לקוחות שרוצים לעצור ולקנות בזריזות לחמניות לבוקר. אפשר גם להוריד את גדר ההפרדה שהעמידו באמצע הכביש, זה עשוי להקל על לקוחות שמגיעים מצדו השני של הרחוב. מול המאפייה יש תחנת אוטובוס בה עולים הרבה חיילים בבוקר, אם הם רוצים להגיע למאפייה הם צריכים לעשות סיבוב גדול ולכן הם מוותרים. הורדת הגדר או אפילו פתיחה של חלק ממנה וצביעת מעבר חצייה נוסף, זה משהו שיכול מאד לעזור".

שפשא זוכר ימים טובים יותר, כשהקופה פעלה והלקוחות החדרתים הציפו את הרחוב. "בעדלאידע למשל, הייתי מחזיק פעם ארבעה עובדים, אבל גם העדלאידע בוטלה בסופו של דבר. כחנות שממוקמת על עורק עירוני ראשי היו לנו הרבה לקוחות, קבועים ומזדמנים, אבל היום המקום שומם רוב שעות היום. גם כשמנסים להיות קצת יצירתיים ולהוציא שולחן וכיסאות, מגיע פקח להגיד שזה אסור".

המאפיה של שפשא, ממוקמת בבניין בן מאה שנים, המיועד לשימור. לדבריו, הגיעו למקום קבלנים רבים שרצו להרוס את הבניין הישן ובמקומו להקים בנין חדש ומשופר. "קבלן שיגיע לכאן ישפץ את החנויות, אבל בגלל שזה מבנה המיועד לשימור, אי אפשר לעשות פה כלום. אם לא מתכוונים לשפץ את הבניין, אז לפחות שיחדשו וישדרגו אותו כנכס לשימור, כמו שעשו למשל בתל אביב, עם העיר הלבנה".

יוסי הירשנזון הוא בעליה של חנות ריהוט כפרי מהמזרח הממוקמת בשכנות למאפייה של קובי. עשור עבר מאז פתח את החנות, המלאה בריהוט במראה עתיק ומגוון עצום של אקססוריז לבית, וגם אליו הלקוחות כבר לא מגיעים באותה התדירות, בלשון המעטה. "כבר תקופה רצינית שאנשים לא מגיעים לכאן, חדרתים שהיו מגיעים לרחוב הנשיא לקניות הולכים עכשיו למתחמים. אין חנייה ומי שעוצר פה את הרכב לרגע, קופצים עליו מהמשטרה. הרחוב שומם ובכנות, הוא גם נראה כמו עזה".

"כמות העסקים הריקים ממחישה יותר מכל את מצבנו"
"כמות העסקים הריקים ממחישה יותר מכל את מצבנו"

גם "השיפודיה של שמעון" ידעה ימים טובים יותר. שמעון תורג'מן, שהקים את השיפודיה לפני עשרים שנה, מספר שכבר שנים אין לו עבודה. "אנשים שאכלו אצלי אומרים לי שיש לי מקום טוב עם אוכל טוב, אבל אין חנייה. ביום העצמאות האחרון, בשעה אחד עשרה בלילה כבר ניקו את הרחוב. אם יש לך כבר אבטחה, סגרת את הכבישים והבאת אלפי חדרתים, למה לא לתת להפנינג הזה להימשך ולאפשר לעסקים לעבוד עוד שלוש שעות?"

את "כלי זמר" מכירים כל החדרתים. החנות הוותיקה של רפי בן רפאל החלה את דרכה בקניון לב חדרה לפני שנים רבות וכבר באותם ימים היוותה נקודת ציון תרבותית בעיר. לפני כשש שנים העביר בן רפאל את החנות מהקניון אל הרחוב, ופתח גן עדן לחובבי מוזיקה ברחוב הנשיא. "עזבתי את הקניון כי השכירות הייתה מאד גבוהה והגעתי לרחוב הנשיא, אבל בניגוד לחנויות אחרות, כלי זמר היא חנות ייעודית, הלקוחות שמגיעים לכאן באים עבור מטרה מסוימת. יש לנו גם חנייה אחורית ללקוחות שלנו, כך שגם היעדר החנייה ברחוב פחות משפיע עליי. מה שכן, חשבונות הארנונה הגבוהים פה זה קטסטרופה, פתחתי פה חנות כל כך יפה, אני משלם שבעת אלפים שקל ארנונה ולא מקבל כלום בתמורה."

כלי זמר היא בהחלט נטע זר בנוף הרחוב החדרתי, חנות גדולה ויפה, מלאה במיטב כלי הנגינה בליווי שירות מקצועי ואדיב. לקוחותיו של בן רפאל מגיעים מיישובי הסביבה, קיבוצים ומושבים. חוות הדעת של המבקרים מבחוץ על עירנו היא לרוב רחוקה מחיובית "הם לרוב אומרים שהם שונאים להיכנס לחדרה, זה המשפט שהכי שגור בפיהם של הלקוחות שלי".

לקוחה שמגיעה למאפיית ברכת יעקב של קובי שפשא שומעת את השיחה על מצבו של הרחוב ומצטרפת: "אני גרה כאן 30 שנה ואני זוכרת שהמצב היה שונה מאד. כשהגעתי לכאן, רק התחילו לבנות את הקניון ורחוב הנשיא היה הומה. היום אני נוסעת פה ברחוב וזה עושה הרגשה לא נעימה לראות אותו ריק מאנשים". בני זוג שעוברים במקום מבינים לליבם של הסוחרים ומספרים: "אנחנו ותיקים פה, והמצב מעולם לא היה גרוע כפי שהוא עכשיו." וחדרתי נוסף מגדיל ואומר: "צריך לקחת את הטרקטור הכי גדול שיש, להעמיד אותו בתחילת הרחוב ולגרד את כל הרחוב".

"עושה הרגשה לא נעימה לראות את הרחוב ריק מאנשים"
"עושה הרגשה לא נעימה לראות את הרחוב ריק מאנשים"

לדברי הסוחרים, מיזמים קטנים לשיפור פני הרחוב לא יעזרו, והרחוב המוזנח זקוק למהפך של ממש. "פנס חדש זה לא מה שיביא את האנשים לרחוב. גם החנייה היא לא הבעיה, כי גם כשמוצאים חנייה אין מה לעשות פה כשיוצאים מהאוטו. רחוב הנשיא הוא כרגע בושה לעיר", אומר שרון פרי.

פרי מציע ללמוד מערים אחרות, שהצליחו לעורר את המרכזים העירוניים שלהן. "לדוגמה, פסטיבל המחולות בכרמיאל, פסטיבל הזמר העברי בערד או הכלייזמרים בצפת. אלה אירועים שנערכים בתוך העיר ומביאים מבקרים רבים, לינות באזור ותרומה עצומה לחיי הסחר. בחדרה השקיעו מיליונים בחמש שנים של פסטיבל בומבוקס, לא נכנסה אגורה לעיר והתושבים שילמו על משהו שהם לא הרוויחו ממנו. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות: שבילי אופניים, ירידים בימי שישי, מדרחוב, פסטיבלים, לילות לבנים, אפילו וויי פיי עירוני. אם לכל תושבי חדרה תהיה אופציה של רחוב מדהים כזה, למה שהם יוותרו עליה? גם הם משוועים לזה".

לדברי פרי (ולתשומת לב הקורא צביקה גנדלמן), החייאתו של רחוב הנשיא והפיכתו לתפארת העיר תכניס את ראש העיר לדפי ההיסטוריה של חדרה. "ראש העיר הוא אדם נבון וכך גם מספר 2 שלו, שי ברכה. ברור ששניהם באמת רוצים את טובת העיר. ראש העיר צריך להבין שתושבי העיר איבדו את הרחוב שלהם, אין להם מה לעשות פה. הוא לא צריך לעסוק במקומות החנייה ברחוב הנשיא כדי שלקוחות יוכלו להגיע, לקנות ולעוף מפה. הוא אמור לכוון לכך שהם ירצו להישאר פה".

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות