"אני מגדירה את עצמי כ'פעילת שטח', חשוב לי לעשות, ליהנות ממה שאני עושה ושגם אנשים אחרים ייהנו מכך". באופן הזה מגדירה לימור רוטיץ, תושבת בנימינה, את הדלק המניע אותה ואת סגנון פעילותה ביוזמות קהילתיות מיוחדות ביישוב.
לימור, נשואה לאודי ואם לשלושה בנים, קשורה מאוד למקום מגוריה, בנימינה. "אני בת בנימינה, נולדתי פה וגם הוריי חיים פה כ-50 שנה. אמא שלי הייתה פעילה מאוד ביישוב ועדין פועלת בהתנדבות. יש לי המון אהבה ולויאליות ליישוב שלי. אני עוסקת בתכנון עירוני כמקצוע כבר קרוב ל-30 שנה, וגם בנושאים האלה אני משתדלת לתרום ליישוב, במסגרת פורומים מקצועיים שונים שבהם אני לוקחת חלק בהתנדבות. נושא התחבורה חשוב לי במיוחד מאז שעשיתי קורס של פעילים בתחום התחבורה דרך ארגון 'תחבורה היום ומחר', נשביתי והתאהבתי בתחום, וכמתכננת ערים אני מבינה את חשיבות הנושא, והשפעתו הרבה על איכות החיים של כל תושב ומשתמש בזכות הדרך. זכות הדרך היא משאב מוגבל, שצריך לתכנן אותו בחוכמה ולענות על הצרכים של כל המשתמשים: מדרכה להולכי רגל, נתיב אופניים, תחנת אוטובוס, מקומות חניה ומיסעה. צריך לתעדף בחוכמה ולתת מקום לכולם. יש כיום עומס גדול של תחבורה מבנימינה לכל כיוון, ופנינו מועדות לכוון התחבורה הציבורית, ומי שיכול – לאופניים. בזמני הפנוי אני משתתפת בכנסים וימי עיון בתחום וחברה בוועדת התחבורה של המועצה ובפורום לקידום נסיעה באופניים במושבות".
לפני שלוש וחצי שנים, בקיץ 2015, הקימה עם פעילים נוספים גינה קהילתית בשכונתה, כרמי בנימינה, והגינה פועלת בהצלחה עד היום. "הכל התחיל ב-2014, כשהתנדבתי במשמר האזרחי והתבקשתי במסגרת תפקידי לאבטח ארוע בשכונת גבעת הפועל", היא מספרת. "ראיתי את הגינה הקהילתית של גבעת הפועל, השכונה הראשונה בבנימינה שהצליחה להקים גינה כזאת. חשתי את הקהילתיות של האנשים שמתגייסים אחד לטובת השני, את ה'ביחד' שלהם, וזה היה מקסים. רציתי גינה קהילתית גם בשכונה שלי. פניתי עם היוזמה לראש המועצה דאז, פינקי זוארץ ז"ל. היו לנו חילוקי דעות על המיקום הראוי לגינה, ולמרות זאת, כעבור כשנה יצאנו לדרך בעזרת פרויקט פרחי הבר שיזמה ענת ליברמן, שבאוגוסט 2015 חילקה שתילים של חצבים לשתילה בשטח ציבורי פתוח במושבה. שתלנו אותם בפרדס בשכונה, וכך קמה הגינה הקהילתית. כיום אנו פועלים בשתוף פעולה מצוין עם המועצה ועובדיה. הפרדס הוא פרדס חושחש, אבל עשינו בו הרכבה, ובחורף הבא כבר יהיו לנו עצים עם פירות מגוונים שראויים למאכל. אנחנו מקיימים פעילות בגינה באופן קבוע אחת לחודש, בכל מזג אוויר. בכל פעם עושים משהו אחר- בהתאם לעונות השנה, לחג או אחר. בין הפעילויות שלנו יש שוקחתן, סוכה בסוכות, פעילות לט"ו בשבט, אירועים מוזיקליים, אירוע 'ליל כל השכנים' , יום ניקיון שכונתי, ארוחה קהילתית ועוד. יש אירועים גדולים שמושכים קהל רב ויש אירועים אינטימיים יותר. לפני כשנתים ענינו וזכינו לקול קורא של השותפות לקיימות אזורית ברמת הנדיב. השותפות תמכה בנו במשך כשנתיים, והצלחנו לקנות ספסלים מעץ ממוחזר, מחסן, כלים רב פעמיים שאנחנו שוטפים בסוף כל אירוע ועוד. יש לנו קומפוסטר בגינה ואנחנו ממחזרים אשפה. חרתנו על דגלנו ערכים של עבודה בשיתוף פעולה, עבודת אדמה, קיימות ומודעות לסביבה. כיף לנו להיפגש, ונשמח אם תושבים נוספים מהשכונה יצטרפו לפעילות. החשיבות של מקום כזה היא שאפשר להביא אליו את הילדים ולחבר גם אותם ללויאליות ואהבה לשכונה שלהם. אנחנו עושים עם הילדים עבודות יצירה, בישול ואפייה".
אם גינה קהילתית נשמעת כמו יוזמה ייחודית, מה תגידו על הליכת ירח? עם זה התחילה ביולי האחרון, אחרי שהשתתפה בארועי קבוצת הריצה שרצה לאור ירח במושב אביאל. "הם מתכנסים, שומעים הסבר על המסלול ורצים בשטחים חקלאיים, עם תאורה לאורך המסלול. בעלי ואני לא כל כך אוהבים לרוץ, אנחנו מעדיפים ללכת. השתתפנו כמה פעמים בקבוצת הריצה באביאל, אבל הרגשנו שהקבוצה לא מתאימה לנו. החלטתי שאקים קבוצת הליכה לאור ירח מלא בבנימינה. מאז יולי 2018 מתקיימת אחת לחודש הליכת ליל ירח מלא. זה לא פרויקט מסובך, אבל בחורף זה מאתגר מבחינת התנאים – מועד זריחת הירח, עוצמת הרוח, העננות, הקור, הגשם והבוץ בדרכים החקלאיות. בפעם הראשונה, לפני שידעתי על ההבדלים בזמני זריחת הירח, הזמנתי את האנשים לצעדת ירח והתברר שהירח טרם זרח".
אבל בסך הכול, כשלומדים את התנאים העסק זורם. "הקמנו קבוצת וואטסאפ והשמועה התחילה לעבור מפה לאוזן, וכיום יש יותר מ-50 אנשים שרשומים בקבוצה. האחריות היא על כל משתתף, ההליכה ללא תמורה. אני מתכננת את המסלולים, בכל פעם מסלול אחר של כ- 5 קילומטרים, הליכה של כשעה. כמובן שאני מבצעת הליכת הכנה, כדי לוודא את תקינות המסלול. המסלולים הם תמיד בטבע הנהדר הסובב אותנו, בשטחים החקלאיים סביב בנימינה ובקעת הנדיב: לאורך נחלים, מטעים ופרדסים, המחצבה ושוני. אנו מכבדים את החקלאים ולא קוטפים פרי, והולכים רק בדרכים ציבוריות שמותר ללכת בהן. בדרך כלל המסלול הוא מעגלי, כך שנקודת המוצא והסיום מכוונת למקום שנעים לשהות בו בסוף ההליכה לשתיית תה ופרי בצוותא. הפעילות מיועדת למבוגרים בלבד, ובאים אליה אנשים מגילאי 30+ ועד גילאי 60+. בנוסף לבנימינים מגיעים גם אנשים מהישובים בסביבה: כפר גליקסון, קיסריה, זכרון ומשמרות. יש מינגלינג, נוצרים קשרים חברתיים, האנשים מדברים על מה שאקטואלי ומעסיק אותם. זה רומנטי, ספורטיבי, קהילתי, ופשוט כיף צרוף".
הקשר שלה לבנימינה, מקצועה והאהבה שלה להליכה ברגל הביאו אותה ליזום במושבות בנימינה וגבעת עדה גם את "הליכות ג'יין". "ג'יין ג'ייקובס הייתה עיתונאית אמריקאית ואשת אדריכל שהאמינה שצריך לתכנן את העיר מנקודת מבט ידידותית להולכי הרגל בראש ובראשונה, ולא למכוניות. היא ביקשה לעודד עירוניות 'מלמטה', הליכה ברגל ותחבורה אלטרנטיבית. חשיבות המדרכות, השטחים הפתוחים והתחושה של הולך הרגל ברחוב הם המוקד בתכנון הרחוב לפי השקפתה של ג'יין. אחרי מותה החלו לקיים לכבודה ולזכרה, בשבוע הראשון של חודש מאי, הליכות שיתופיות בהדרכת תושבים מקומיים שנקראות הליכות ג'יין, ומתקיימות בכל העולם וגם בישראל. בשנה שעברה, יחד עם שותפי למיזם- דוד שמעון ובשיתוף פעולה עם המתנ"ס המקומי קיימנו את מיזם הליכות ג'יין במושבות בנימינה-גבעת עדה. בתחילת מאי 2018 התבצעו בהצלחה כ- 20 סיורים קהילתיים וחינמיים, במושבות. הסיורים סבבו סביב נושאים שונים: חקלאות, גינון, מסחר מקומי, היסטוריה, המחצבה, סוגיות תכנון ובניה ועוד. בהליכה השיתופית שהובלתי היה לי חשוב לדבר על השכונה שלי, לפתוח לתושבים את החשיבה על סוגיות בשכונות המגורים שלהם. במאי השנה נעשה את זה שוב, ואנחנו כבר עובדים ומתכוננים".
"ככל שאתה נותן, אתה מקבל", היא מסכמת. "זה טוב להיות בצד הנותן, הנתינה מרוממת את הנפש ותורמת לנותן. יחד עם זה חשוב לי לחנך את הדור הצעיר לערכים שבהם אני מאמינה: קיימות, סביבה, ותמצית הכל- חינוך למודעות לסביבה ולזולת".
