היום משתתפת מעיין אשד מבנימינה במרתון Winner טבריה הבינלאומי, ותנסה בו את כוחה, ביחד עם כ-7,000 רצים ורצות אחרים. המרתון, המציין השנה 43 שנה לקיומו ונחשב למרתון הוותיק בישראל, ידוע בעולם כ-Sea of Galilee Marathon ומסמן את תחילת עונת המרתונים הבינלאומיים. הוא כולל 3 מקצים: מרתון מלא של 42.2 ק"מ, חצי מרתון של 21.1 ק"מ ומקצה 10,000 מטרים.
אשד, בת 43, אם ל-3 בנים ובעלת משרד לתכנון אדריכלי וניהול פרויקטים. לפני 8 שנים החלה לרוץ לראשונה, לאחר שחבר שאל אותה אם היא מצטרפת אליו למרוץ 10 ק"מ בתל אביב. ספונטנית, היא השיבה בחיוב, וחייה השתנו באותו יום. כשהגיעה לביתה בחצות, פתחה מחשב, ביצעה רישום והוציאה תכנית אימונים לשלושה חודשים קדימה, תאריך המרוץ. כשהגיעה לביתה בחצות, ביצעה רישום והוציאה תכנית אימונים ל-3 חודשים קדימה, תאריך המרוץ. "עד אז, מעולם לא הייתי ספורטיבית במיוחד ולא עסקתי בספורט, למרות שאני נשואה לאדם שכל חייו עוסק בספורט", היא מספרת.
אך אחרי חודשיים של אימונים הרגישה שמשהו לא תקין. בעלה, שהמתין לה בסוף המסלול, ראה מיד שהיא אינה כשורה ולקח אותה לרופא, שהורה לבצע בדיקות דם, שגילו אנמיה חריפה. ביום המחרת, קיבלה טלפון מהרופא שביקש להגיע למרפאה ולקחת מכתב לאשפוז מיידי, כי אנמיה חריפה עם ריצה עצימה, מסכנים אותה בדום לב. נאסר עליה באיסור מוחלט לרוץ בשלב הזה, עד שהגוף יתאזן. אחרי אשפוז וטיפול דחוף למניעת הידרדרות, וחודשיים במיטה, הגוף התחיל להתאזן והיא חזרה לשגרה. 6 חודשים נוספים קיבלה מנות ברזל כפולות פעם בשבוע, ועברה בדיקות רבות בניסיון להבין מה קורה בגוף. לאחר 5 חודשי טיפולים והפסקה מוחלטת מספורט, קיבלה אישור לאימונים קצרים. אחרי שנתיים מורטות עצבים עם בדיקות בלתי פוסקות, אשפוזים ועירויים בכל שבוע, הגיעה לפרופסור להב, ראש מחלקה פנימית בבית החולים בלינסון דאז, שאבחן דימום מסיבי במעי הדק ואישר זאת בבדיקת וידאו קפסולה. היא עברה ניתוח לסגירת הנימים שדיממו, אך התוצאות החזיקו שנה בלבד. מאז הגילוי היא נמצאת במעקב שבועי של בדיקות דם, היות והדימום מופיע בפולסים ולא יודעים בדיוק מתי יגיע לקו שעוצר אותה מריצה ומתחיל סבב טיפולים. את מרוץ נייקי 10 ק"מ שבזכותו התחילה לרוץ, לא עשתה כמתוכנן, אך לא ויתרה ושנה אחרי האבחון חצתה את קו הסיום של 10 ק"מ במרוץ עמק חפר. מאז השתתפה בריצות חצאי מרתון, כגון עמק המעיינות, ירושלים וטבריה 2018.
לפני שנה וחצי הופיעה אצלה בעיה נוספת של אגירת נוזלים בכל חלקי הגוף, שהחזירה אותה לרופאים, לבדיקות, לבתי החולים ולחיפוש אחרי המומחים. פרופסור נעמה קונסטנטיני, רופאת ספורט ופיזיולוגיה של המאמץ, תזונת ספורט, מנהלת מרפאת הספורט בשערי צדק, מלווה אותה מאז, אך עד כה לא נמצאה הסיבה הרפואית. באוקטובר 2018 חצתה את קו הסיום במרוץ סובב עמק במקצה 33 ק"מ, והיעד הבא הוא מרתון מלא בטבריה. לפני כשבועיים עשתה את המסכמת למרתון טבריה, 10 שבועות לאחר שחזרה מחודשיים של השבתה מוחלטת מפעילות ספורטיבית וסבב טיפולים. היום תשתתף במרתון מלא, חלום של שנים. "המרתון הזה הוא ללב ולנפש, ובעיקר לגוף", היא אומרת. "אני רוצה להוכיח לעצמי שהכל אפשרי. רק צריך להאמין. לפני חודש וחצי עשיתי קעקוע של המילה believe, כדי להמחיש לעצמי את זה. החיים קצרים, אל תוותרו על החלומות. שימו לעצמכם יעד, תאמינו ותגיעו. עבורי הריצה היא דרך חיים, היא המדיטציה הכי טובה שיש. יחכה לי בסיום המאמן המדהים שלי, ניר יואלס, בעלים של מועדון YOLO, שמלווה אותי כשנה עם המון סבלנות, רגישות והקשבה, ועם תכנית שבועית שהופכת ליומית, כי כל אימון יכול להיות אחר בגלל תגובות שונות של הגוף. אני רוצה להודות לעופר פדן שעומד בראש מרתון ישראל, אדם יחיד במינו ברגישות, בהקשבה ואמונה טהורה באנשים".
את לא חוששת שהריצה מסוכנת עבורך? –"לא. עשיתי כל בדיקה אפשרית, חוזקתי עם שני טיפולים בחודש האחרון ואני סומכת על המלצותיהם של פרופ' להב ופרופ' קונסטנטיני".
