אחרי 73 שנה מצא אריה פרל מנתניה את אחיו ואחותו בפולין. הסיפור שלו ומה שקרה אחר הפגישה הוא ספור לסרט והוא הוקרן אמש בערוץ 12. בחדשות נתניה פורסמה כתבה בדצמבר 2018.
הצייר, אריה פרל, בן 73, היה בן חמש כשעלה עם הוריו בשנת 1950 מפולין. לפני שלוש שנים ראיינתי אותו בביתו בנווה איתמר. הוא סיפר לי שהוא נולד בפולין, בן יחיד להורים שרדי שואה: "אני נוצרתי בבונקר כשהגרמנים החלו בנסיגה מפולין. ההורים שלי ראו כבר את האור בקצה הבונקר. אני ילד של תקווה. כשהייתי שואל את הוריי למה אנחנו משפחה קטנה הם היו אומרים לי שכל המשפחה נשרפה. במשך שנים הם קיוו שמישהו ניצל וחיפשו קרובים בתוכנית רדיו שהייתה אז בשם 'חיפוש קרובים'. היו לי חיים רגילים מאד. למדתי בבית הספר אוסישקין ובטשרניחובסקי בנתניה. סיימתי את מקס פיין בתל אביב והייתי איש טכני במשך תקופה".
משפחת פרל גרה כל השנים בנתניה ולאריה ורעייתו המנוחה נולדו ארבעה ילדים. הוא הקים ביחד עם שותף חברה לציוד למטבח המוסדי וסיפק לבתי מלון, גלידריות, בתי קפה וקיבוצים מטבחים. לימים פרש מהעבודה בעקבות מחלת אשתו בה טיפל במסירות.
מעל 20 שנה הוא כל הזמן צייר. הוא לא למד אמנות, אבל הציג תערוכות בבית סוקולוב, ביפו, בגלריות שונות וגם בנתניה על הצוק. בציוריו הראשונים הוא התמקד בציור גלקסיות בסגנון המזכיר את ציוריו של דאלי. הוא צייר פורטרטים של בני כל העדות והדתות בארץ, אנשים עם הבעות פנים מרתקות. "אנשים אוהבים את הציורים האלה ואומרים שיש בהם משהו רוחני. אני מצייר 20 שנה בערך ועדיין לא יודע להגדיר את הסגנון שלי". הוא אמר לי בראיון.
מתוך עיון במסמכים עולה שבמהלך הכיבוש הנאצי בפולין יעקב ודורה קונסטליך, בנם אדולף נשלחו לגטו ממנו הצליחו לברוח. בשנת 1942 הם חזרו לכפר שלהם הקישו על דלתם של מכרים ותיקים שהסתכנו ונתנו להם מקום מסתור בבור מתחת לדיר חזירים. אחרי שנה בבור נולדה להם תינוקת בשם ורוניקה. כשהמלחמה הסתיימה, יעקב ודורה נשארו בפולין מלאי בטחון ואופטימיות לחיים שקטים ומאושרים. כשביקשו לחזור לבית שעזבו בטרנוב מצאו שכל רכושם נתפס על ידי שכניהם הפולנים, שלא רצו בהם.
על הרצח שלהם יש תיעוד ביד ושם ובכתבה שהתפרסמה בעיתון פולני: "אחרי המלחמה דורה ויעקב קונסטליך לקחו את בתם ורוניקה ואת בנם אדולף והתיישבו בטרנוב. בתאריך 1.10.1945 נולד להם בטרנוב בן, בשם ליאונרד (אריה). הם לא זכו ליהנות מהחופש וגם לא מהתינוק. שלושה חודשים לאחר לידתו של ליאוניד, נורה יעקב מאקדח בנסיבות לא ברורות ביער בסביבה בעת שרכב על אופנוע. הרוצחים זרקו את גופתו לבור, כיסו באדמה ולקחו את האופנוע ואת בגדיו. כעבור שבוע, נרצחה אשתו דורה בביתה על ידי פולנים שירו בה דרך דלת עץ. הילדים שרדו בנס".
מיד לאחר מותם של ההורים שני הילדים הגדולים אדולף וורוניקה אומצו על ידי בני דודים מקרבה שנייה של יעקב קונסטליך. הם לקחו אותם תחילה כי ביתם היה קטן. כשבאו כעבור זמן מה לקחת את ליאונרד הקטן נמסר להם שהוא כבר נלקח לאימוץ על ידי זוג יהודים שהסתתרו בזמן המלחמה בבור ואיבדו שם את תינוקם.
בשנת 1970 אדולף הבכור, היגר לדנמרק, התיישב בקופנהגן, החליף את שמו לאדם מרס, לימד באוניברסיטה עד שיצא לגמלאות. במשך שנים הוא ניסה לאתר את אחיו התינוק ליאונרד. בשנת 2018, הודות למאמציהם של עובדי המכון ההיסטורי היהודי בוורשה, הוא הצליח וחלום של שנים התגשם.
זה קרה באוגוסט 2018 בוורשה. מפגש מרגש בין האחים שלא ידעו אחד על קיומו של אחיו, מפגש שנמשך שבוע ימים מלאי התרגשות. אריה הגיע מישראל מלווה בבני משפחתו, ובילה שעות ארוכות בשיחות על הילדות האבודה ועל ההורים. למרות קשיי השפה נרקמה תקשורת בין האחים, כשאריה נזכר בפולנית שהייתה שפת אימו.
במפגש התגלו שני אנשים מאד מיוחדים שדומים מאד באישיות האמנותית שלהם. "יש להם אותה הליכה, אותו חיוך ועיניים חכמות. לשניהם לב ענק, ושניהם לא הפסיקו לספר בדיחות. "וויטק הצלם תיעד במצלמתו כל דקה כאילו ידע שהמפגש העוצמתי הזה לא יחזור על עצמו", כתבה הבת, שרון פרל, בפוסט עצוב בפייסבוק.
אם האחים והמשפחה חשבו שסוף סוף נסגר מעגל והגיע זמן לאושר הרי שהמפגש הזה היה רק תחילתה של טרגדיה אותה אף אחד לא דמיין. זה קרה בוורשה, כשאריה החליק במקלחת של המלון ושבר את הצלעות. כשהגיע לארץ ביקש לקבל טיפול שבמהלכו נפטר.
"אני שמח שיצא לי להכיר אותו לפחות במשך כמה ימים. אני שמח שיש לי את כל משפחתי" כתב אחיו אדולף עם היוודע דבר מותו ואחרי שלושה חודשים נפטר גם הוא.
