מה ההיגיון מאחורי הוועדה להפסקת הריון?

לפני הוועדה להפסקת הריון – הרקע ההיסטורי

נקפוץ במורד הזיכרון לשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בתחילת דרכה, שאבה המדינה השראה מהמשפט האנגלי שהיה נהוג בארץ טרם הקמתה. בדומה למקובל בבריטניה של הימים ההם, נקבע גם בישראל שהפלה תיחשב כעבירה פלילית. אנחנו מזכירים לכן שמדובר באמצע המאה העשרים ­­- טרום המהפכה האינדיבידואליסטית ותור הזהב של זכויות הפרט. הדאגה המרכזית של ממשלות אירופה הייתה לעצור רופאים ופסאודו-רופאים (מתחזים) שלקחו כסף תמורת ביצוע הפלות לא חוקיות. רובם עשו עבודה שהיא במקרה הטוב "חאפרית" ובמקרה הרע מסוכנת. דוגמה בולטת לנושא היא רומניה. בתקופת כהונתו של צ'אושסקו, נאסרו הפלות במדינה וזאת במטרה להגביר את הריבוי הטבעי. המטרה לא הושגה. אמנם הריבוי הטבעי עלה אך במקביל לכך עלה גם שיעור התמותה בתינוקות – פי עשרה! ובנוסף, עלה גם שיעור מקרי המוות של נשים במהלך לידות. נוסף אליהן נפגעו עשרות אלפי נשים מזיהומים שהובילו למחלות קשות, חוסר יכולת ללדת בהמשך החיים ובמקרים מסוימים עלה אף צורך בכריתת איברי הרבייה. לאור מקרים כאלו שהיו נפוצים בתקופה המדוברת, גם בישראל קבע חוק ההפלות עונשים כבדים לרופאים שיבצעו הפלה לא חוקית.

הוועדה להפסקת הריון נולדת

אלו הן רק דוגמאות אחדות שיכולות לעזור לנו להתחיל להבין באיזה אווירה חברתית גובשו סעיפי חוק ההפלות בארץ  ישראל. נריץ את סליל הזיכרון כמה שנים קדימה אל השלב שבו הבינה מדינת ישראל שהדרך הדרקונית של איסור מוחלט בבחינת "הטמנת הראש בחול" – פשוט לא עובדת. הנתונים מהשטח הראו שכמות ההפלות הלא חוקיות בישראל הולכת ועולה. מקבלי ההחלטות הבינו שכדי להגן על האזרחיות מפני הסכנות שטמונות בהפלה לא חוקית, עליהם להסדיר מעמד חוקתי להפלות ולספק מענה פורמלי הולם – בטיחותי ונגיש. בשנת 1977 עודכן החוק אשר קבע שמדינת ישראל מעתה תאשר הפלות באופן חוקי – במקרים בהם נסיבות ההריון תענינה על קריטריונים ספציפיים. לצורך היישום של החוק בשטח, הוחלט להקים וועדה מקצועית שתבחן את הקריטריונים האלו בכל מקרה לגופו.

וועדה להפסקת הריון מחוץ לקופסה

עבור נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר ו/או נשים שזוכות למעגלי תמיכה רחבים יותר, הליך זה עלול להיתפס כמעיק ומציק. גם בחלקים של התקשורת הישראלית לא מפספסים הזדמנות להכפיש את המנגנון אע"פ שאת מטרתו הוא משרת. לא מן הנמנע שאלו מכן שתעבורנה את הוועדה ואת הליך ההפלה במוסדות הציבוריים, תצאנה משם עם רושם שלילי גם-כן. הוועדות הציבוריות וההפלות בבתי-החולים יכולות להיות מעייפות. המתנות ארוכות לתאריך פנוי לצורך קיום הוועדה, הרבה מידע חסר, חוסר זמינות בקבלת מידע ו/או חוסר סבלנות, המתנות ארוכות בתור ביום הוועדה וגם בעלי מקצוע זועפים ולא שירותיים, קורה. צריך הרבה מזל כדי "ליפול" על בעלי מקצוע מכבדים ולהתפלל שהם קמו על רגל ימין, כמו שאומרים. כל התהליך במגזר הציבורי עלול להיות מסורבל, איטי וגמלוני יותר. מטבע הדברים, שירות פרטי כמו זה שמציעה הקליניקה של ד"ר גוטמן זה לא משהו שמוסדות ציבוריים יכולים להתחרות בו. מאידך, כשנעשה זום-אאוט ונביט על התמונה הגדולה, נזכור שמדיניות הרווחה של ישראל לא מובנת מאליה. בהרבה מדינות בעולם, ביניהן גם מדינות מפותחות ומתקדמות, אם לאישה אין אפשרות להיעזר בשירות פרטי – היא תיאלץ לעבור הפלה לא חוקית אצל רופאים שלא ברור מה ההסמכה ומה הניסיון שלהם, בתהליך שאיננו מבוקר ולא מפוקח. אם אותה אישה לא תרצה לקחת את הסיכונים הכרוכים או שמצבה הבריאותי לא מאפשר לה לקחת סיכון כזה, היא תיאלץ להישאר עם הריון לא רצוי שישנה את כל מסלול חייה בעל כורחה.

לא הכל ורוד בוועדה להפסקת הריון

ביקורת חשובה שראוי לציין כלפי משרד הבריאות ושאר הרשויות בישראל נוגעת דווקא ל"איך" ולא בהכרח ל"מה". בעוד שאפשר להעמיד נימוקים המניחים את הדעת לגבי הצורך לקיים את הוועדה להפסקת הריון , אין שום נימוק הגיוני לכך שצריך "לתפוס" את המזכירה של הוועדות הציבוריות כדי לקבוע תור, להמתין ממשוכות כדי למסור מסמכים ובאופן כללי לעבור תהליך מסורבל כל-כך. בשנים האחרונות אנו עדים למהלכי דיגיטליזציה ענפים שמבצעת הממשלה. כבר היום ישנם שירותים רבים לאזרח אותם ניתן לבצע בקלות, בכל שעה ובלי לצאת מהבית. לאט-לאט ואולי אף לאט מדי, אנו מתחילים לראות את השינוי קורה גם בוועדות להפסקת הריון. בינתיים, נשים רבות שלא יכולות או לא רוצות להתפשר על הלא נודע, בוחרות בקליניקות שבמגזר הפרטי. המרפאות שנבחרו בקפידה על-ידי משרד הבריאות, וביניהן הקליניקה של ד"ר גוטמן, נותנות מענה מהיר יותר,  דיסקרטי יותר, יעיל יותר והרבה יותר נינוח.

את המאמר כתב ד"ר גיא גוטמן