יורם טהרלב היה אדם מקסים וצנוע ומעל לכל כותב מופלא. בשירים שלו אפשר היה למצוא תמיד אהבה גדולה לנופים, לטבע, לאדם ולאדמה. בנשמתו הוא היה ונשאר קיבוצניק מיגור שרואה לנגד עיניו את הר הכרמל ופוסע חרש בשביליו.
הוא חתום על מאות נכסי צאן ברזל במלוא מובן המילה. משירי הלהקות הצבאיות ועד לעבודה עם כל משפחת אמני ישראל.
יורם כתב לי כמה שירים שמלווים אותי וילוו אותי בכל הופעה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שקראתי את הטקסט של "שהשמש תעבור עלי". הלכתי אליו עם גברי מזור לחפש שירים לאלבום חדש. שלפתי את הטקסט מתוך ערימה של שירים ובלי להתכוון פשוט התחלתי לבכות.
בשיר "אתה לי ארץ" הוא כתב "אני יודעת עוד רבה הדרך / אבל אלך בה עד יכלה כוחי". כך הייתה האהבה הגדולה של יורם לכתיבה, לבמה, לחריזה, להומור, לשיר עברי. היום כלה כוחו ואני כמו כל חבריו ואוהביו, עצובה וכואבת ושולחת את תנחומיי לבני משפחתו.
ודבר אחד נוסף וחשוב. יורם לא זכה בפרס ישראל לזמר עברי ובעיני זו החמצה גדולה של כולנו. אני יודעת שמועמדותו הוגשה השנה לפרס ולכן ניתן להעניק את הפרס גם לאחר מותו. לא תהיה הזדמנות נוספת. מגיע לו הכבוד הזה, גם אם באיחור.
יהי זכרו ברוך.
(שהשמש תעבור עלי מתוך פסטיגל 2014)
