כולם באזור הצפון בפרט ובישראל בכלל מכירים את השם חלי ממן, שהפכה למותג, ואת מפעל חייה שעוזר לבעלי משקל עודף להתמודד ולהרזות. מעטים יודעים שמי שעומדת מאחוריה והיתה זו שדחפה אותה להתחיל את פרויקט חייה היתה אמה, אהובה קשנטובסקי. מתברר שבבית משפחת קשנטובסקי ברחוב משה שרת בקרית חיים, התחילו לפני 14 שנים הסדנאות, ממש במקרה. בשלב מסוים קשנטובסקי החליטה לדחוף את בתה הבכורה לכיוון העסק שיהפוך ל"חלי ממן – קבוצות צמיכה לאורח חיים בריא".
ביום שלישי תחגוג קשנטובסקי את יום הולדתה ה-60. היא מתרגשת אבל גם חשה בכאב. כשמלאו לאמה 60, היא נפטרה בעקבות מצב בריאותי לקוי של הלב, והגיל הזה, אליו תיכנס בעוד שבוע, לא פשוט לה. "מבחינתי 60 זה גיל בעייתי", היא אומרת, "איבדתי אמא בגיל הזה, אמנם לי אין שום דבר והכל בסדר, אבל עדיין, זה בעייתי לי".
כשאני נכנסת לביתה בקרית חיים, מקבלים את פניי החיוך הכל כך מוכר וריחות מהבילים של ארוחת צהריים. "מה את מכינה?", אני מתעניינת. קשנטובסקי מיד פותחת סירים ושואלת: "את רעבה?". אחר כך היא שולפת תמונות שלה מלפני 14 שנים, אז היתה "מלאונת", כהגדרתה ומראה לי את ההבדל. ויש הבדל. הרצון שלה להרזות, הוביל אותה להבין כמה בתה הבכורה חלי מתאימה להפוך לסוג של גורו באזור כולו לנשים, גברים וילדים שמתמודדים עם בעיות משקל.
לא שמנים, מלאים
קשנטובסקי, ילידת חיפה, נולדה בבית החולים אלישע, לשני אחים בוגרים. כשהיתה בת 16 וחצי, עברה המשפחה להתגורר בקרית חיים. "קרית חיים היתה אז קריה", היא אומרת, "היום מאוד כיף לי לגור פה, אבל בזמנו היה לי קשה המעבר מחיפה. היה לי קשה להתרגל למקום חדש, לנסיעות הממושכות באוטובוסים, כי המשכתי ללמוד בחיפה. הכל היה לי שונה, לא הכרתי אנשים, זה היה מקום חדש וסביבה לא מוכרת. הייתי צריכה זמן להתרגל, להסתובב, לדבר עם אנשים. בגדול, אחרי שנים אני יכולה להגיד שהתאהבתי בקרית חיים ואת רוב חיי ביליתי בה".
בנערותה היתה שייכת לתנועת הצופים בחיפה, אבל כשעברה לקרית חיים, לא מצאה טעם, בגילה, להצטרף לתנועת נוער. את בעלה, גבי, הכירה דרך חברים בקריות ובגיל 18 התגייסה צבא, אבל רק כדי להתנסות מעט. כשהיתה בת 18 וחצי השניים נישאו ועברו להתגורר בקרית מוצקין.
בגיל 19 כבר הייתה בהריון ומהר מאוד נולדה חלי, הבכורה, ואחריה חן, בת 35. הרבה שנים קשנטובסקי עבדה בבנק הפועלים ואחר כך עברה המשפחה להתגורר במשך מספר שנים בארצות הברית. כשחזרה החלה לעבוד בוועד קרית חיים ונשארה כ-12 שנים.
"אף פעם לא הייתי אף פעם רזה", היא אומרת, "הייתי תמיד מלאונת, אולי לא שמנה אבל מלאה. גם חלי לא היתה שמנה, אבל עם השנים ובגלל כל מיני דברים שהשפיעו בגיל הנעורים היא השמינה. אחר כך נסענו לארצות וכולנו התמלאנו שם. להגיד שמנים? לא. אבל היינו מלאים. כשהסתכלנו על עצמנו לא ראינו את זה, אבל כשחזרנו לארץ, הבנו".
» לסיפור המלא, עברו למהדורה הדיגיטלית של עיתון "הד הקריות"
