זו הייתה שעת אחר צהריים חמה ומעיקה משהו, בספטמבר האחרון, עם תחילתה של המולת החגים, כשפגשתי במקרה את דוד עציוני חונה את מכוניתו לידי, ברחוב גדליהו בשכונת נווה שאנן בחיפה, לבוש בקפידה ומוציא ממכוניתו עשרות פלאיירים. עציוני עמד בפני עוד סיבוב מפגשי בתים שאותם הוא עושה באופן ספונטני, כמו היה נציג מכירות מדלת לדלת, המנסה למכור שואב אבק פלאי, רק שאפשר להגיד שכך הוא בעצם שיווק את עצמו כראש העירייה הבא של חיפה. בלי מחיצות, בלי ריחוק מעושה ואפילו בלי להודיע מראש. פשוט דופק על הדלתות וכששואלים מי שם, הוא עונה "זה ראש העיר הבא של חיפה".
קצת מביך, לא?
עציוני במבט מבטל: "אני נהנה מזה, מקבל פידבקים טובים. אני עושה את זה בכל יום בין 18:00 ל-20:00. מגיע לבניין ומשתדל שזה יהיה רב קומות, עובר דלת-דלת ומציג את עצמי, נכנס לבתים, שומע את הבעיות ונחשף לכל שכונה ושכונה בעיר. בקריית חיים 'עשיתי' את כל דגניה, חלק מטרומן, את כברי. אם אני מרגיש כמו איש מכירות? יש בזה אפקט מכירתי, אתה מוכר את החזון שלך, מקבל תגובות מכל קשת הטעמים, מה שנקרא.
"יש אנשים שלא פותחים ומפחדים, אז אני אומר להם שזה ראש העיר הבא ויש סיטואציות מצחיקות ומחממות את הלב. למשל, במונדיאל הגעתי לבית של שני חבר'ה ברחוב רמב"ן ונכנסתי בדיוק כשהיו פנדלים. הם הזמינו אותי לשבת ולשתות איתם; או שנכנסתי להורים של חברים שלי ומכרים. בהתחלה זה מפתיע אותם, שואלים 'מה, ככה אתה עובר דלת-דלת?', ואחר כך הם מאוד מתפעלים. אנחנו צריכים מישהו שמוכן לשמוע את הציבור ולהיות נציג שלו בגובה העיניים".
סקר מעודד
הראיון עם עציוני התקיים ביום שישי שעבר, פחות מחודש לבחירות. איך התחושה?, אני שואלת. "זה חודש הניצחון", הוא עונה בביטחון, "הרגשה מצוינת. רוצים שינוי בשטח ואנחנו מרגישים שאנחנו הולכים לנצח".
בימים האחרונים פורסם בעיתון מקומי סקר טלפוני של מכון סמית, שנערך ב-16 וב-17 בספטמבר בקרב 410 איש כמדגם של תושבי חיפה מעל גיל 17, יהודים בלבד (טעות הדגימה היא 4.9 אחוזים). כמו כן יש בו ייצוג חסר של העולים מחבר המדינות.
לפי תוצאות הסקר המרוץ צמוד: יונה יהב מקבל 27 אחוז, עינת קליש רותם – 26 אחוז ועציוני – 25 אחוז (עלייה מ-19 אחוז שקיבל בסקר הקודם). שלושת המתמודדים האחרים – מנדי זלצמן, ישראל סביון ואביהו האן – קיבלו 7 אחוזים במצטבר. 15 אחוז מהמשיבים ענו כי הם עדיין לא החליטו ו-19 אחוז מהנשאלים השיבו שהם כלל לא יצביעו או סירבו להשתתף בסקר.
10 ימים קודם לראיון, חבר עציוני לסיעת "המהפך" של עו"ד יעקב בורובסקי הנחשב לאיש מוכר, פעיל ומשפיע. בבחירות הקודמות, אומר עציוני, בורובסקי קיבל 40 אלף קולות. עציוני מתמודד בסיעה עצמאית, כשיעקב פיינגולד מ"המהפך" יהיה מספר 2 שלו ואחריו שוש בורובסקי (אשתו של יעקב).
מאיפה הכסף למימון הקמפיין? זה יכול להגיע למיליוני שקלים.
"בעיקר מגיוס תרומות מכל אזרח שמוכן לתרום. אבא שלי גם מאוד עוזר לי ואני אקח עכשיו גם הלוואה. הרי כל מנדט שאתה מקבל שווה 460 אלף שקלים. אתה לוקח הלוואה סביב מה שאתה יכול להחזיר. החיבור עם בורובסקי מביא לנו עוד מנדט אז ניקח הלוואה בסדר גודל של חצי מיליון שקלים, הכל כפוף לביקורת מבקר המדינה, ואגב, יהיו חבירות והכרזות תמיכה נוספות בקרוב".
הוא חיפאי מלידה, בן 35 נשוי לשלי, 31, אותה הכיר באחד הפאבים בעיר. היא עושה דוקטורט בטכניון וחוקרת מכוניות אוטונומיות ("היא אומרת שהבת הקטנה שלנו, מאי, לא תצטרך ללמוד נהיגה כי הרכב ייסע לבד"). יש לו תואר ראשון במשפטים והוא בן למשפחת עורכי דין מוכרת. סבו, משה עציוני, היה נשיא בית המשפט השלום בחיפה ונשיא בית המשפט המחוזי וכיהן כשופט בבית המשפט העליון.
עציוני: "אני זוכר שסבא היה מספר לי שפעם חיפה הייתה נראית אחרת, הייתה מרכז עסקי ומשפטי, מרכז המדינה בהרבה נושאים, איפה זה ואיפה אנחנו היום?".
הוא בוגר בית הספר הריאלי ובצבא היה לוחם ביחידת העוקץ. "החינוך הפרטי לא מקבל תמיכה בכלל", הוא אומר, "החינוך בעיר במקום הכי נמוך שהיה אי פעם. תיכון קרית חיים הוא בין היחידים שאין בו לימודי כימיה, רק מפני שלפני ארבע שנים עזבה שם המורה לכימיה. זה אבסורד, לא יכול להיות שדברים כאלו קורים".
לפני 10 שנים היה עציוני מאלה שהריצו את צעירי חיפה בפעם הראשונה. "הייתה לנו חברת יחסי ציבור גדולה, עשינו את המסיבות וההפקות של מועדונים מיתולוגיים כמו הטרמינל, החורבה, ברברוסה, וגם שם עשינו פוליטיקה, היחצנים שלנו עבדו בשטח וחילקו פליירים".
ימי כחלון
בהמשך עבר עציוני לבחירות הארציות וניהל את מטה הבחירות של מפלגת "כולנו" בראשות שר האוצר משה כחלון. עד דצמבר האחרון היה העוזר שלו ויועצו הקרוב. נסע איתו יום יום מחיפה לירושלים. "היינו קמים מוקדם, הולכים למשה הביתה ונוסעים ביחד. עבדתי עם כמעט כל ראש עיר במדינה, הייתי אחראי על הקשר עם מקרקעי ישראל וניהלתי את משבר השריפה בכרמל, כך שאני מכיר טוב מאוד את הנפשות הפועלות בעיר. אם אני וכחלון בקשר היום? לא, כי אני בבחירות".
כעורך דין התמחה עציוני בבנייה ותשתיות, מקרקעין, דיני חברות והיום הוא שותף במשרד של אביו, "משרד קומיסר" הנחשב לאחד משני המשרדים הוותיקים בחיפה. לפני תשעה חודשים הכריז על התמודדותו לראשות העיר.
אתה נראה לי ילד טוב כרמל, מצליחן כזה. מסלול שמנת של הריאלי, יחידה מובחרת, לימודי משפטים, הקמת סטארט-אפים. למה להיכנס עכשיו לדבר הזה?
"כשאמרתי לאבא שלי שאני הולך להתמודד לראשות העירייה, הוא אמר לי 'השתגעת, מה אנחנו צריכים את כאב הראש הזה? ברוך השם, פרנסה יש לך, אתה מבוסס כלכלית, מה אתה צריך את הביצה הזו? יקללו אותך. בפוליטיקה כולם כפויי טובה'. אבל כשאני מחליט משהו ומאמין בו, אני עושה. היום, אגב, אבא תומך בי במאת האחוזים. אני כל הזמן אומר שאמיץ מת פעם אחת ופחדן מת כל יום. העיקר שתעשה ושישפטו אותך בסוף הדרך. החברים שלי עושים הרבה כסף, יותר ממה שמרוויח ראש עיר, אבל אני באמת מאמין בעיר הזו ובתושביה, מאמין שאני יכול להחזיר אליה את הצעירים ולשנות את התדמית שלה FOR GOOD.
"לפני 30 שנה חיפה הובילה על תל אביב בכל פרמטר אפשרי. את מופתעת? זה כך. המגזר הבנקאי וההנהלות ישבו כאן. הייטק היה רק בחיפה ולא ביקנעם, למשל. היום חיפה היא עיר מבוגרת. אח שלי, נמרוד, מגיע לבקר אותי מתל אביב, ולא מוכן לישון כאן. רוב החברים ובני השכבה שלי ברחו מכאן. יכולתי לראות את כל זה מהצד או לבחור להרים את הכפפות ולהיכנס לזירה, וזה מה שעשיתי".
צילום: עצמי
מה אתה מביא שאין ליהב או לאחרים?
"אני חושב שאת הקשרים עם משרדי ממשלה, שזה הכי חשוב. יהב הוא פרסונה נון גרטה על ידי רוב השרים בממשלה ועינת (קליש רותם – נ"פ) בכלל לא יודעת איך קוראים להם. צריך לחבק את השלטון המרכזי וגם להביא כספים משם. מה יקרה אם לא אבחר? נמשיך לשרת את הציבור וניבחר בפעם הבאה, אבל זה לא יקרה, כי הציבור רעב לשינוי אמיתי, ואני היחיד שמביא את זה. אנחנו הולכים לנצח ואחר כך אקים קואליציה".
החצר האחורית
עציוני הוא בחור צעיר, יפה תואר. גבוה, בולט בשטח, פניו משורטטות והוא לבוש בקפידה. "הגיל הצעיר הוא יתרון גדול", הוא מבהיר ומזכיר שורה של מנהיגים צעירים כמו קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ, 31; ראשת עיריית רומא וירג'יניה ראג'י, 40, וכמובן רוביק דנילוביץ, ראש עיריית באר שבע שנבחר בגיל 37. "בגיל צעיר יש לך הרב דברים שאין לאדם מבוגר. מוטיבציה, רצון, כושר, מחשבה מחוץ לקופסה, חזון של איך העיר יכולה להיראות בעוד 50 שנה".
יהב מיצה?
"אני לא מתייחס לגיל שלו אלא למה שהוא עשה או לא עשה ב-15 השנים האחרונות. לטעמי, העיר נכשלה בכל פרמטר, ובעיקר בריחת צעירים, אובדן מקומות עבודה, ארנונה שזועקת לשמיים ותרבות שלא קיימת. פסטיבל הסרטים? 40 שנה הוא נראה אותו דבר, אותם הדוכנים. חבר שלי חזר לחיפה אחרי 18 שנים ואמר לי 'זה מדהים, כלום לא השתנה'.
"בקריית חיים לא השתנה כלום. לדעתי, בניין לא נבנה. רק הבטחות לפינוי ובינוי שלא מתקיימות. 15 שנה של הבטחות וכלום, אבל בקרית ים זה קורה. חוף כאן הוא פיל לבן. אני מבטיח בשנה הראשונה לכהונתי לחבר את קרית חיים לקרית ים. זה ישים וזה טוב, כי זה יצור רצף, עוד מסחר ועוד פעילויות. קרית חיים מערבית תפורה להתחדשות עירונית. בית נגלר צריך שיקום מקיף. לא ייתכן שמגרשים שנבנו לטובת תושבי קרית חיים, יהיו בשימוש גורמים פרטיים. יש בקריה הזנחה של תאורה, תשתיות, זבל ברחובות. אני מתחייב גם שלקרית חיים יהיה תקציב נפרד ושהעירונית תהיה כפופה רק לראש העירייה ולמנכ"ל העירייה ותפעל כמו אגף בעיר בתקציב אוטונומי משלה. למה תושב קרית חיים צריך לנסוע עד שכונת הדר בחיפה בשביל לקבל שירותים?".
מה דעתך על האמירה "קרית חיים היא החצר האחורית של חיפה"?
"נכונה, ללא ספק. איך אתה יודע שאתה עובר מקרית חיים לקריה אחרת, נניח מוצקין? פתאום המדרכה הרבה יותר יפה בהשוואה למדרכות השבורות של קרית חיים. שני ראשי הערים האחרונים הפקירו את קרית חיים ולא דאגו לצורכי התושבים במובן של תקציבים, תשתיות, התייחסות לציבור, ואני אשנה את זה עם הגדלת תקציבים, נוכחות פיזית של ראש העיר בקריה. אני גם אוריד את הארנונה בעיר, כי אם זה אפשרי בערים אחרות כמו ראשון לציון, גם פה זה יכול לקרות. אומרים שזה תלוי רק במשרד הפנים, ואני אומר שזה תלוי רק באיך שאתה מנהל את העיר.
"אני מתחייב שבשנה הראשונה להיבחרי אצא למשאל. תושבי קרית חיים יישאלו אם הם רוצים להיפרד מחיפה. אם הם יצביעו בעד היפרדות, אפעל כדי לקדם את זה. היום הם רוצים להיפרד, אבל יחד עם זאת אני בטוח שכשאבחר, הם יראו שינוי גדול ולא ירצו בהפרדה. אני גם מתחייב לפנות את חוות המכלים, לנקות את השטח ולהקים שם שכונה, זה אפשרי, חד משמעית".
עציוני נוגע בנקודה רגישה – קרית חיים בהשוואה לקריות האחרות. "בקריות איכות החיים טובה יותר מחיפה. יש השקעה פר תושב, ובחיפה התקציב הולך על עובדי עירייה. במוצקין וביאליק למשל יש הרבה יותר איכות חיים ויותר השקעה מקריית חיים. תראי מה יעקב פרץ עשה לקרית אתא. הגיע אליה כראש עיר חדש ששינה את העיר מהקצה לקצה בזכות קשרים טובים עם הממשל והמון תקציבים שזרמו לשם. היום קרית אתא מנצחת את חיפה בהמון תחומים – שירותים לתושב, תשתיות, רמת החיים בה עלתה מאוד, הייתי רוצה שאיקאה תהיה אצלנו ולא בקרית אתא".
ואיך אתה יכול, אם בכלל, לפעול בנושא הזיהום במפרץ חיפה?
"צריך לחשוב מחוץ לקופסה גם בנושא הזה. יש כאן נקודות יותר חמורות כמו האפקט הביטחוני. מה יקרה, חלילה, אם מפציצים את בתי הזיקוק? בן לילה אנחנו לא קיימים. מה יקרה אם ייפול כאן טיל או תהיה רעידת אדמה גדולה? לא תהיה יותר קרית חיים, וזה הרבה יותר מפחיד. אל תישארו מקובעים על ההווה. בואו נחשוב איך לתקוף את הממשלה וללחוץ עליה. צריך עשרות מיליארדי שקלים כדי להעתיק את המפעלים, צריך לדאוג לפרנסת כל העובדים, פיצוי לעיריות על אובדן הכנסה צפויה, ניקוי השטח. מדובר במאבק קשה מול הממשלה אבל זה אפשרי. ראש עיר טוב יידע להעביר את התקציבים הגדולים שיושבים במשרדי הממשלה בירושלים אל העיר שלו".
