ביום ראשון השבוע בגיל 85, נפטר יענקל'ה לוי לאחר מאבק במחלת הסרטן. לוי הותיר אחריו את חווה רעייתו האהובה, שלושה בנים איתי, ענר ועדו, שבעה נכדים ונינה אחת.
יענקל'ה, כפי שכונה בפי כל חבריו ומכריו, היה איש חינוך למופת. את דרכו החל כמדריך צעיר במוסד אהבה שבכפר ביאליק. הוא התעתד ללמוד בטכניון הנדסת בניין אך, בשעת נסיעה ברכבת הכיר את חוה אשתו לעתיד, מכאן כל תכניותיו השתנו. כשהחליטו להינשא בשנת 1955 עברו לגור במוסד אהבה בקריית ביאליק שם החל את דרכו בחינוך, כמדריך וכמרכז חינוכי. בהמשך היה למנהל בית ספר בקריית טבעון. את השכלתו בהוראה רכש בסמינר הקיבוצים , בהמשך השתתף בקורס מנהלי בתי ספר וכן קורס מנהל ופיקוח באוניברסיטת חיפה.
יענקלה עסק במשך כ 30 שנה בחינוך , הוא הקדיש את מירב זמנו לילדים קשי חינוך. במשך תשע שנים ניהל את בית הספר המקצועי לנוער בעל צרכים מיוחדים בחיפה ובטבעון.
בנו איתי איתי הלך בדרך אביו ועד לשנת 2014 ניהל את בית הספר המקיף למדעים ואומנויות, והמכללה הטכנולוגית של בית ספר "רודמן" בקריית ים. לאחר מכן ועד עכשיו מונה למנהל בית הספר השש שנתי אורט גרינברג בקרית טבעון.
בנו השני ענר, תושב כרמיאל וותיק, עובד בישקר, רעייתו אליזבט הייתה במשך שנים רבות אחות בית הספר בכרמים.
לוי יצר עשרות ריקודים עם, שחלקם הגדול הפך נכס צאן ברזל של המחול הישראלי כמו: עוד לא אהבתי די, ארץ ישראל יפה, הורה חדרה, עצי הצפצפות, שחרחורת, מחול היין, על שדה ויער, ועוד רבים. את ריקודו הראשון אתן במדבר חיבר בשנת 1957 ומאז לא הפסיק ליצור. הרקדותיו היו במשך עשרות שנים שם דבר בקריות. הוא הרקיד מאות אוהבי המחול הישראלי כל שבוע בבית כ"ץ בקריית ביאליק, בבית נגלר בקריית חיים, בקיבוצים, הוזמן עשרות פעמים להרקיד בחוץ לארץ בכל היבשות. כמעט עד יומו האחרון התייצב לרקוד וללמד מריקודיו היפים בהרקדות שבמושב רגבה, בקיבוץ גניגר.
לוי נמנה על מקימי ארגון המדריכים והיוצרים לריקודי עם, במסגרת ההסתדרות הכללית, אגוד מקצועי שדאג לתנאי העסקתם של המדריכים במשך עשרות שנים. בהמשך היה פעיל בארגון בגלגולו העכשווי גם לאחר שזה הפך לעמותה . נבחר ליקיר הארגון לפני יותר מעשרים שנה.
לוי נמנה על ראשוני המרקידים שפעלו וסייעו בפסטיבל המחול כרמיאל, מיומו הראשון, ועד לפסטיבל האחרון שהתקיים באוגוסט השנה, כך 30 שנה.
לוי לא רק הוריש מורשת של ריקודים ישראליים שורשיים הוא דאג להכשיר את הדורות הבאים, לימד בקורסים להכשרת מדריכים, אך לא הסתפק בכך, הוא דאג לטפח את המדריכים הצעירים. לכל מקום שהוזמן הגיע בחפץ לב ותרם מהידע והניסיון שלו ולימד את פרי יצירתו.
ביום שני השבוע התקיימה הלווייתו, מאות חברים, רוקדים, יוצרים, מרקידים מכל קצות הארץ הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, ממאנים להאמין שכבר לא ייראה עוד על רחבת הריקודים.
אלי דוקרסקי ראש עיריית קריית ביאליק ספד בהתרגשות רבה, הוא אמר: "יענקל’ה לוי עבורי הוא זיכרון ילדות, זיכרון נעורים. ההרקדות בהן הרקיד אלפים מתושבי עירנו. הוא העמיד דורות של מרקידים ורוקדים והנחיל את ריקודי העם בלבבותיהם של רבים.
יענקל’ה היה יקיר הקריה, שפרץ את גבולות העיר בהיותו מבכירי ומחולל ריקודי העם במדינה.
לפני שנה, בעודו חולה, הזמנתי אותו להפנינג ריקודי עם של תלמידי בתי הספר היסודיים בקריה. עיניו נצצו מהתרגשות. הצגתי אותו בפני התלמידים הצעירים. אהבתי אותו מאוד ובעיקר את החיוך שהיה נסוך על פניו תמיד. הוא המשיך לרקוד ולהרקיד ממש עד התקופה האחרונה. למעלה מ-50 שנים התגורר בקריית ביאליק והיה תבנית נופה ויופיה של עירנו."
