fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

החלום ושברו

גם אני נגעתי ב-15 דקות התהילה והרגשתי על גג העולם. לא היה מאושר ממני. אלא שאז הגיעה הנחיתה, והיא לא הייתה רכה. המסקנה: רדפו אחר החלומות שלכם והגשימו אותם, ובתנאי שאלה החלומות הנכונים עבורכם
(צילום: פוטוליה)
(צילום: פוטוליה)

yossi_50_blinker"לפעמים חלומות מתגשמים…". ואז?

לא מעט פעמים בחיי, שמעתי מחברים קרובים את הכינוי ״יוסף בעל החלומות״. ככלב אשר לא יודע שובע, מצאתי את עצמי רודף אחרי הגשמת החלומות שלי. האם אני מכור לריגוש או שמא אני מונע וחי ממחיאות כפיים? ורצוי מחיאות כפיים סוערות.

לשמחתי, את רוב החלומות שלי הגשמתי. לצערי, חלק מהחלומות גרמו לי מפח נפש, שעורר אצלי תהיות האם טוב ונכון היה המרדף?

אני זוכר את רף הריגוש כגרף בעלייה מתמדת, בכל פעם כשפתחתי מיקרופון ברדיו. רמת האדרנלין עלתה על גדותיה במהלך כל התוכנית, גואה ושוצפת בסיום השידור. הרגשתי מלך העולם. פשוטו כמשמעו. עוד לא הספקתי לעכל ולהכיל את ה-V שסימנתי על חלום הרדיו, קיבלתי תוכנית טלוויזיה. וואו! מצוין. הולך לי, תודה לאל. אני מצליח לטפס במהירות בסולם הידוענות. אני נוגע ב-15 דקות התהילה שמגיעות לכל אחד מאיתנו, טפחתי לעצמי על השכם, אני מגשים שני חלומות בעת ובעונה אחת. הללויה. מי צריך יותר מזה בחיים? יש לי מספרה מצליחה, תודה לאלף ועכשיו העליתי בחכתי עוד שני דגים שמנים ויפי מראה – רדיו וטלוויזיה. אני על גג העולם. כך לפחות הרגשתי בהתחלה.

רציתי להיות מפורסם וחשבתי שהגיע הרגע. אוטוטו אני עוזב את המספרה ועומד לפני המפץ הגדול של חיי. זלזלתי במקום עבודתי. ירקתי לבור ממנו שתיתי בצימאון כל השנים, המקום שהיה אהבת חיי. הייעוד העיקרי בחיים שלי כמעצב שיער הפך לסיוט, כל אימת שכף רגלי דרכה במספרה. שום דבר לא הכין אותי מראש. גם לא האינטואיציה, שלרוב אני מקשיב לצעקתה ולעצתה. לא במקרה הזה.

הייתי באופוריה מוחלטת ורציתי לצעוק את אותה הצעקה: ״שיחקתי אותה״.

וכמו כל דבר טוב, גם חגיגת הצילומים לתוכנית הטלוויזיה הסתיימה. האורות באולפן כבו, ואני ספגתי את החושך. חושך מוחלט זה מה שנשאר לי. זיכרון צורם ומר. לא אהבתי את מה שיצא. שנאתי את התוכנית. לא יכולתי לראות את עצמי על המסך. הלכה שמחת החיים שלי, שהייתה פרושה לרוב על פניי. שנאתי את הבקרים. לא רציתי להתעורר. היה רע לי בנשמה. אותו החלום שרציתי כל כך להגשים מתפוצץ למולי בגאון. אנשים ניגשו לפרגן ואני ברחתי מהם כמו מתופת. סירבתי בכל תוקף לשמוע ביקורת לטוב או לרע.

(צילום: פוטוליה)
(צילום: פוטוליה)

בוקר אחד זה קרה. ערב חג הסוכות. המספרה מוצפת בלקוחות שהגיעו במיוחד להסתרק לפני חופשת החג. רק הגוף שלי היה שם. הראש נתקף בלחצים איומים. זיעה קרה החלה לשטוף אותי מלווה בקוצר נשימה. התקף חרדה בזמן שעבדתי על ראשה של הלקוחה. רעש הפן הפך למקדחה של רופא שיניים שחופר לי בשן ובלי הרדמה. פרצתי בבכי היסטרי לתדהמת הלקוחות שלא הבינו מה עובר עליי. השלכתי בחוזקה את מכשיר הפן לרצפה. הוא התנפץ לרסיסים, כשגיצי החשמל יורים לכל עבר. מסך שחור. אני מסוחרר. הרגשתי על סף עילפון, ותוך שאני נס על נפשי מהמספרה בבכי ובצעקות שבר, צרחתי לאחי, שעבד איתי: ״תמכור את המספרה, אני לעולם לא חוזר לכאן״.

לא הרשיתי לאף אדם להתקרב אליי. רציתי רק להניח את הראש על הכר ולבכות את נשמתי. איך לא הצלחתי? ולמה? איזה בושות עשיתי לעצמי? השאלות האלה רדפו אותי והתנגנו במוחי גם כשניסיתי להירדם ולברוח.

ברחתי לתאילנד, לשלושה שבועות, עם קומץ חברים אהובים. ימים שלמים העברתי בשיחות נפש עמוקות עם חבריי למול זריחות ושקיעות. הם עטפו אותי באהבה וחום שהייתי זקוק להם כל כך. הייתי צריך את החופש כדי להתנקות. רציתי לשוב ולהתגעגע למספרה, לארמון הפרטי שלי שזנחתי; לאותה ההרגשה כשהשתוקקתי להגיע בכל בוקר ולעשות את מה שאני הכי אוהב ויודע לעשות. איך קרה שהמקצוע, שעד לפני רגע ריגש אותי עד דמעות, גורם לי לסלידה וגועל? מה קרה לי? השתגעתי? האם אפשר להחזיר אהבה אחרי שהיא דועכת? פחדתי פחד מוות מהתשובה.

כמו דפדוף בקטלוג שיער נחשב, חלפו למולי כל הבנות עם התספורות והצבעים הכי יפים על אדמת תאילנד שראיתי בחיי. הנה קורה לי נס! לפתע הרגשתי את הגעגוע נובט בי. אצבעותיי, כמו במכת חשמל, ריקדו להן בקצב בלתי נשלט. אני רוצה לגזור שיער! אני רוצה לחזור הביתה ללקוחות האהובות שלי. אני רוצה לשוב למקום שצמחתי בו. אלוהים, כמה אני מתגעגע למספרה שלי. אני חוזר נקי לחיבוק מחודש של אהובתי, המספרה. אי אפשר להעריך את הטוב האמיתי עד שטועמים את הרע.

אל תצטערו לעולם על חלומות שלא צלחו לכם ואל תפחדו להמשיך ולחלום. זכרו, עת לכל דבר ואי אפשר להקדים את המאוחר. חלומות אמיתיים מתגשמים באמת כשהם נכונים וטובים. ולא פחות חשוב, בזמן המדויק ביותר עבורנו.

שבת שלום.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות