מחזור 30 ואחרון של הליגה הסדירה. מכבי צור שלום מארחת למשחק דרבי חם ומסקרן את עירוני קרית אתא. צור שלום חייבת לנצח כדי להישאר בליגה, אתא חייבת לנצח כדי סיים במקום החמישי, עם הכרטיס לפלייאוף העליון. היציעים בצור שלום מפוצצים, כח גדול של משטרה שומר על הסדר, איזה דרבי ענק.
טוב נו, זה מה שרצינו, כך גם חשבו שיהיה כל מי שמזוהים עם שתי הקבוצות. יתרה מכך, כל הקבוצות האחרות שמעורבות במאבקי התחתית, ואלה שהיו מעורבות על הכרטיס לפלייאוף ,ייחלו לתסריט הזה. למה? כדי שאתא לא תיתן את המשחק לצור שלום, כפי שרבים, בעיקר במגזר דיברו. ככה זה, במגזר היהודי מדברים על מתנות שמחולקות בין הקבוצות של המגזר הערבי, ולהפך. זה לא קרה כי צור שלום הבטיחה את הישארותה בליגה במחזור הלפני אחרון, ובאותו מחזור אתא בעטה בדלי, בפעם המי יודע כמה.
אם התסריט של היצ'קוק אכן היה קורה הייתי רוצה שיסתיים בניצחון של מכבי צור שלום, כי חשוב שהמועדון הזה ימשיך להיות בליגה א', וגם כי לאתא לא מגיע להיות בפלייאוף העליון. סתם קבוצה. בלי אופי.
אז קיבלנו משחק פרווה, עם המון שחקנים צעירים, בעיקר בצור שלום. משחק ללא אירועים וללא שערים. אין מה לספר, חוץ מזה ששני המאמנים, דני רבינוביץ', המושיע הסדרתי של מכבי צור שלום, ואורן פלאש האורח, התחבקו בסוף המשחק. אז זהו זה. הסתיימה העונה. שחקני שתי הקבוצות חגגו את יום העצמאות עם המנגלים וזללו בלי הכרה, כי אין משחק בשבת, ואפשר להוסיף קילו, שניים, ואפילו חמישה, עד העונה הבאה, ואפשר סוף סוף ללכת לים. חופש נעים.
