fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

שלוש חברות, עסק אחד: קבלו את הדרינק פוינט של חיפה

איך הפכו שלוש חברות צעירות מהקריות, שלא ממש מצאו את עצמן בשוק העבודה, לבעלות הסניף החיפאי של רשת הפאבים שהחליטה להביא את הצדק החברתי באמצעות מחירי האלכוהול?
"אפשר לבלות במחירים שפויים" (צילום: עידן חן)
"אפשר לבלות במחירים שפויים" (צילום: עידן חן)
"השאיפה היא לגדול ולהתפתח בדרינק פוינט" דרינק פוינט חיפה (צילום: עידן חן)
"השאיפה היא לגדול ולהתפתח בדרינק פוינט" דרינק פוינט חיפה (צילום: עידן חן)

לפני כחודש נפתח בשדרות מוריה על רכס הכרמל סניף של דרינק פוינט, רשת פאבים המגישה משקאות אלכוהוליים במחירים מוזלים. מאחורי הפאב המקומי, מתברר, עומדות שלוש צעירות קרייתיות, שלא הצליחו למצוא את עצמן בשוק העבודה והחליטו להיות עצמאיות. אלכסנדרה לחוביצקי בת ה-25, סבטלנה אלטמן בת ה-31 ואירנה לחייני בת ה-27 מכירות כבר די הרבה זמן. שלושתן עלו מרוסיה בילדותן ונאלצו להתאקלם בתוך ילדות ישראלית.

ברוכות הבאות לישראל
אירנה לחייני נולדה ברוסיה הלבנה ועלתה לישראל בגיל שלוש עם ההורים ואחותה הגדולה. בני המשפחה התגוררו במשך שנה באשדוד, אצל הסבתא שעלתה לישראל לפניהם, ולאחר שנה עברו להתגורר בקרית אתא. "ההתאקלמות שלי לקחה בדיוק חודש", היא מספרת, "לקחו אותי לגן ומיד התחלתי לדבר עברית. למרות זאת, ההורים דיברו איתי רוסית בבית, כי אמא שלי דאגה שנשמור על השפה".

היא למדה בקרית אתא, עד כיתה י' למדה בבית הספר התיכון רוגוזין ואז עברה לסיים את הלימודים בתיכון חיפה. בצבא היתה רל"שית של קצין אג"ם בשכם. "מאז השחרור לא הצלחתי למצוא את עצמי", מספרת לחייני, "עבדתי שנתיים בספרי ושנתיים בחנות בגדים בקריון. המשכתי להתפזר והחלטתי ללמוד מינהל עסקים במכללה האקדמית כרמל. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות בעלת עסק, שיהיה לי משהו משלי. למרות זאת לא ידעתי לאיזה כיוון, אז הלכתי על מינהל עסקים, מתוך מחשבה שעם הלימודים אחליט לאיזה כיוון לפנות".

לפני חודשיים נישאה לאיציק לחייני, בן הזוג שלה מגיל 16 ואימצה את שם המשפחה שלו. "הסיפור שלנו מיוחד", היא אומרת, "הוא מתגורר קומה מעלי והיה השכן שלי במשך כל השנים. התחלנו לצאת בגיל 16 ובגיל 24 עברנו לגור ביחד, אחרי שנתיים הוא הציע לי נישואים".

סווטה אלטמן נולדה באוקראינה בעיר רדיצ'ה, עיר בה קבורים הרבה מאוד צדיקים יהודים. בגיל תשע עלתה לישראל עם הוריה ודודתה. המשפחה הגיעה לקרית אתא והתגוררה עם בני המשפחה במשך שלושה חודשים ואחר כך עברו להתגורר בדירה שכורה ולאחר שנתיים רכשו דירה משלהם. "התאקלמתי די מהר, עבר לי די חלק ומיד התחברתי לאנשים", הוא אומרת.

את שירותה הצבאי העבירה כספקית תחזוקה בבסיס כורדני בקרית מוצקין ולאחר השחרור החלה לעבוד בעבודות מזדמנות. כמו לחייני, גם היא לא ידעה מה היא רוצה לעשות בחייה. היא מלצרה קצת, אך מהר מאוד הבינה שזה לא בשבילה. החלה לעבוד בטמבור ובתוך זמן קצר התחילה לנהל את מחלקת הצבעים שם. לאחר ארבע שנים בוטל התקן לתפקיד שלה והיא פוטרה והחלה לעבוד ברשת התכשיטים גראס, שם ניהלה במשך שנה וחצי דוכן תכשיטים.

את בעלה אדי הכירה לפני ארבע שנים במקרה. "הייתי באירוע של חברה ואדי הגיע עם חבר שלו, הוא לא היה בין המוזמנים. הכרנו ותוך חמישה חודשים הוא הציע לי נישואים והתחתנו לאחר שנתיים", היא מספרת.

גם לחוביצקי נולדה באוקראינה ועלתה לישראל בגיל שנתיים עם הוריה. המשפחה התגוררה בחיפה ואחר כך עברה לקיבוץ גשר במרכז הארץ. בארץ נולדה אחותה הקטנה ולאחר שלוש שנים עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ פלך ליד כרמיאל ואחרי ארבע שנים רכשו דירה בכרמיאל. "הגעתי לישראל בגיל שנתיים, כך שאין לי זיכרונות מאוקראינה. בגלל שגרנו בשני קיבוצים, אני יותר קיבוצניקית בהתנהגות שלי. בכרמיאל עברו רוב שנות הנערות שלי", היא מספרת ומוסיפה שבצבא שירתה בצאלים כרל"שית של קצין לוגיסטיקה. "אחרי הצבא חיפשתי את עצמי ובמשך שנה עבדתי בעבודות מזדמנות. אחרי שנה התחלתי ללמוד כלכלה ומינהל במכללת הגליל המערבי וסיימתי את התואר לפני כשנה".

חצי שנה לפני כן הכירה את בעלה לעתיד, מקסים, לו תינשא ביום חמישי הבא באולמי נוביה. "סבתא שלי היתה חברה של קרובת משפחה שלו והן דיברו ביניהן והחליטו לשדך. הוא קצין בקבע ומשרת עכשיו בראשון לציון, אז עברנו להתגורר שם לאחרונה, אני ממש מקווה שנחזור בקרוב לצפון".

החברות הכי טובות
החיבור בין השלוש התחיל קודם בין לחייני לאלטמן. השתיים הכירו כשאלטמן היתה בת 16 ולחייני בת 12 וחצי. "הכרתי את אירנה דרך חברים משותפים. היא היתה הכי קטנה בחבר'ה שלנו ולמרות שהיה פער גדול בינינו, לקחתי אותה תחת חסותי וכל השנים שמרתי עליה. הפכנו לחברות ממש טובות ולא נפרדנו לרגע. עברנו המון דברים טובים ולצערי גם רעים", מספר אלטמן.

השתיים אהבו לבלות ובהמשך החלה אטלמן לעבוד כסלקטורית במודה בר וסידרה ללחייני עבודה במועדון כקופאית. "שתינו אוהבות את חיי הלילה", מספרת אלטמן, "הבילויים הפכו לחלק בלתי נפרד מאיתנו. את אלכסנדרה הכרנו לפני כמה שנים דרך הבעלים שלנו. בעלה הוא חבר משותף של בני הזוג שלנו. מהר מאוד הפכנו להיות חברות טובות".

"כל אחת נמצאת עמוק בזוגיות שלה, אז הבילויים שלנו הם במשותף עם הבעלים", אומרת לחייני, "אנחנו כל היום מדברות בטלפון, בעיקר עכשיו כשאנחנו עובדות ביחד. זה מתחיל ונמשך בשלוש שעות שיחה בטלפון, עד שהבעלים צועקים". אחרי שלחוביצקי סיימה את הלימודים היא חיפשה עבודה. היא עברה למרכז וניסתה את מזלה בעבודות שונות, עבדה קצת בבנק, אבל זה לא היה זה. "מצד אחד חיפשתי עבודה שארוויח ממנה, שתקדם אותי ולא מצאתי את זה. הדבר היחידי שעלה לי בראש זה להיות עצמאית כדי להתקדם בחיים. הרי הכל נמצא בידיים שלנו ורק אנחנו יכולות להבטיח עתיד טוב לעצמנו", היא אומרת.

גם כשהיו נפגשות, היו מדברות ביניהן על הקמת עסק משלהן. כל אחת מהן ידעה שזה הפתרון התעסוקתי המתאים להן ביותר. לדרינק פוינט הגיעו דרך חבר משותף שלהן ושל זכייני הרשת. הוא סיפר להם על רשת הפאבים והן ביקשו להיפגש עם אחד הזכיינים.

"אפשר לבלות במחירים שפויים" (צילום: עידן חן)
"אפשר לבלות במחירים שפויים" (צילום: עידן חן)

כסף מההורים
בסוף שנת 2011, לאחר המחאה החברתית שגעשה בכל מקום, הקימו עומר כפרי, אביאל מולי ושחר עוז את רשת דרינק פוינט, מתוך צורך לאפשר לבליין הישראלי אלטרנטיבה איכותית וזולה למקומות הבילוי ולמחירי האלכוהול. בתחילה נפתח הסניף הראשון ברחוב דיזנגוף בתל אביב ומיד אחריו קמו עוד שלושה סניפים בתל אביב וסניף נוסף בראשון לציון. תחת הכותרת "אלכוהול איכותי במחירים שפויים", מנסה הרשת ליצור שינוי בהרגלי השתייה.

דרינק פוינט מוכרת זיכיונות לנקודות המכירה שלה, המשלבות מוצרי ברים עם הגשה של קיוסק. כיום יש לחברה 17 סניפים ברחבי הארץ ובעליה מחפשים מקומות מתאימים בערים נוספות. כל זכיין משלם כמה עשרות אלפי שקלים על השם וכמה אלפי שקלים בחודש לבעלי הרשת.

"רצינו להשקיע כסף ברעיון מקורי שישתלם לנו", אומרת אלטמן, "הגענו לתל אביב ונפגשנו עם עומר כפרי, שסיפר לנו על הרשת. מאוד התרשמנו ממה שהוא סיפר לנו, הקונספט ריתק אותנו. הוא עשה לנו סיור בין כל הסניפים ואהבנו את מה שראינו. למחרת לא הפסקנו לדבר בטלפון והחלטנו ללכת על זה. אמרנו שאנחנו יכולות להביא לחיפאים משהו חדש ושונה, מענה לבילוי מסוג אחר".

עליית מחירי האלכוהול דחפה עוד יותר את השלוש ליישם את הרעיון של בר עם אלכוהול איכותי במחירים נוחים. "כסטודנטית, אני לא יוצאת לבלות", אומרת לחייני, "כמה שרוב חיי אהבתי לצאת לבלות, היום אני לא יכולה להרשות לעצמי. אני מוותרת על עצמי ובמקום לצאת לבלות אני מעדיפה לקנות לעצמי משהו שאני צריכה".

לחוביצקי מוסיפה: "המחירים הכי הלהיבו אותנו, אבל גם השוני, כי הקונספט של הבר הוא אחר. הבר לא נראה אותו דבר כמו ברים אחרים וכוח העבודה אצלנו הוא רק שתי מלצריות וברמן. כל הקונספט הוא שהבליין יגיע, יקנה שתייה במחיר עלות, בלי טיפים ובלי כלום. זה פאב שמיועד להגיע אליו לפני היציאה למועדון. להגיע, לתדלק וללכת. את הסניף שלנו בחיפה פתחנו עם מקומות ישיבה, כי בכל זאת תרבות הבילוי בחיפה היא אחרת ולא כל כך נהוג לעבור ממועדון למועדון או מפאב לפאב. אז אצלנו כן יש איפה לשבת, אבל עדיין המחירים זולים. בתוך שנתיים הרשת הצליחה לפתוח 17 סניפים, כשאנחנו הסניף ה-12 והרשת מתפתחת מאוד מהר. היום זה מה שאנשים צריכים, להילחם במחירים, גם במחירי האלכוהול ובכל מה שעושים לנו. הבר שלנו נותן מענה לכל אלה שקונים בקבוק ושותים אותו מתא המטען של הרכב, לפני היציאה. זה יותר מכובד. אצלנו הם יכולים לשתות בזול והם מסודרים, להמשיך למועדון ולבלות".

חלק מהכסף להשקעה הראשונית הגיע מההורים. לחייני השתמשה בחלק מהכסף שקיבלה בחתונה, אלטמן הצליחה לחסוך מהעבודות המזדמנות וגם אלכס הצליחה קצת לחסוך ואת היתר קיבלה מההורים. המשפחות בהתחלה קצת היססו מכל מיני סיבות. "אין הרבה נשים בעלות פאב וגם הלקוחות, כשאנחנו אומרות להם שאנחנו הבעלים, מרימים גבה, הם מופתעים. כשההורים שמעו על הרעיון הם לא כל כך אהבו, אבל כשראו שאנחנו מסתדרות ועולות על הגל הם התחילו לפרגן", מספרת אלטמן.

ולחייני מוסיפה: "הגעתי לשלב שאמרתי להורים שלי שאני הולכת על זה, ולמרות שהם קצת היססו בהתחלה, כשהבינו שאני רצינית, אבא שלי נרתם ואפילו עזר לנו בשיפוץ המקום. ההורים נרגעו כשהמקום התחיל לעבוד. אנחנו לא מגיעות ממשפחות מבוססות, אז הדאגה העיקרית של ההורים היתה, שלא נפספס אפילו את המעט שיש לנו, אבל אחרי הפתיחה ולפי החודש האחרון, אנחנו בסדר גמור וגם הם הבינו את זה".

אלכסנדרה לחוביצקי, סבטלנה אלטמן ואירנה לחייני (צילום: עידן חן)
אלכסנדרה לחוביצקי, סבטלנה אלטמן ואירנה לחייני (צילום: עידן חן)

צ'ייסרים בקטנה
למרות תגובת ההורים, בני הזוג שלהן מאוד מפרגנים. "יש מצבים שמתחילים איתנו בעסק וקורים מצבים שונים, אבל בני הזוג שלנו מבינים שאנחנו בעלות בר והם מפרגנים. הם מגיעים לשם ועוזרים לנו, כי בסופו של דבר אנחנו נשים והכוח הפיזי שלנו מוגבל", אומרת אלטמן.

השלוש פתחו לפני כחודש את שערי הבר בשדרות מוריה. הקהל באזור מתלהב מהקונספט. "הקהל החיפאי מאוד מתלהב מהרעיון והמון אנשים חוזרים אלינו, מי שניסה פעם אחת חוזר כל הזמן", אומרת לחייני, "זה הגיע למצב שהתחלנו להכיר אנשים בשמות שלהם, יש לנו חברים חדשים".

למרות שבכל הרשת מדובר במקומות קטנים, סטייל קיוסק, בחיפה פתחו השלוש מקום על שטח של כ-100 מ"ר, שנחשב לאחד הסניפים הגדולים שנפתחו ברשת ומורכב ממקום קטן ומרפסת גדולה, שבשבוע הבא תחופה בקירוי חורף. "תמיד חושבים שאם האלכוהול זול אז הוא מהול או מזויף", אומרת אלטמן, "אצלנו זה לא. אנחנו קונים מהספקים בכמויות גדולות מאוד, כי מדובר ברשת, אנו מקבלות הנחות משמעותיות, ההוצאות התפעוליות שלנו נמוכות ומחיר הזיכיון שלנו סביר, כך שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו להרוויח, וזה כן כלכלי. אני מאמינה שכן אפשר להוריד מחירים ולהרוויח".

אלטמן: "אנחנו נותנות אפשרות לכל המגזרים לצאת ולבלות במחירים שפויים. בגלל זה אנחנו רואות את אותם הפרצופים כל הזמן, כי אנשים מרוצים ויוצאים מאיתנו מסופקים. אנחנו גם דואגות לעשות גימיקים. כל יום רביעי יש אצלנו ערב מקסיקני, עם אטרקציות שונות, צ'ייסרים על חשבון הבית ועוד פינוקים". ואיך מסתדרים עם עבודה בסביבת לילה ואלכוהול? השלוש ניסו, הבינו והמשיכו הלאה. "אנחנו שותות אבל לא הרבה", אומרת לחוביצקי. "בהתחלה התלהבנו, היינו מגיעות לעבודה ושותות כוסית ואולי עוד אחת, עד שהבנו שצריך גם לעבוד אחר כך, אז זה כבר לא קורה. אנחנו נותנות אווירה טובה ומרימות צ'ייסרים פה ושם עם הלקוחות, אבל בקטנה".

הן רוצות לפתוח עוד סניפים ולצמוח ולהתקדם עם הרשת, ולמרות שיש זכיין שחתם ועומד לפתוח סניף בקריות, לשלוש יש זכות לפתוח את הסניף השני פה. "השאיפה היא לגדול ולהתפתח וכרגע להישאר בדרינק פוינט ולצמוח עם זה, אבל אנחנו תמיד מחפשות רעיונות ופתוחות להצעות. גם כשיגיע פרק הילדים בחיינו, אנחנו לא חושבות שזה יפריע", אומרת לחייני. "מקסימום נגבה אחת את השנייה. סבטה ואני צוחקות, שאחת תצטרך ללכת לעבוד בערב, היא תביא את הילדים לשנייה וככה נסתדר".

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות