שלומי שלתיאל בן 25 מחיפה, בלוגר אופנה ולייף סטייל
"הכול התחיל מבית הספר התיכון ויצו, שם למדתי עיצוב אופנה. על אף שהתלבשתי כמו פאנקיסט, טרנינג ונעלי ספורט בשקל תשעים היו אצלי מאוד מקובלים. בלימודי האופנה שלי למדתי טכניקות של גזרות, עיצוב וראייה מרחבית. אני יכול להעיד על עצמי בדיעבד, שהתלבשתי מזעזע , כמו מישהו מהשוק, משום שלא הייתה לי מודעות כזאת גבוהה ולא באמת היה אכפת מי יראה אותי או שהיה חשוב לי את מי אני צריך להרשים.
סיימתי את הלימודים והגעתי לצבא, שם מרבית הזמן לבשתי מדים של חיל האוויר ואחרי כמה חודשים קצת עליתי במשקל אחרי ביקורים חוזרים בשק"ם. לאחר שנתיים בצבא עברתי לשרת בקריה והסצנה התל אביבית הכתה בי. אחרי עוד כמה חודשים כבר רכשתי מודעות אופנתית לגבי מה אני לובש ועם מה אני צריך ללבוש את הבגד ואיך .
אחרי הצבא טסתי לשוודיה ונורווגיה ועסקתי במכירות. שם ראיתי כל מיני סגנונות לבוש, חלקם מוזרים וחלקם מאוד אופנתיים. חזרתי מחו"ל אחרי 4 חודשים ולאט לאט זרמתי עם הזרם לכיוון תל אביב, שם הייתה הפריצה שלי לעולם האופנה והסטיילינג. בתל אביב התחלתי להתעקש על מה אני לובש כל יום, זארה התחילה להיות הבית השני שלי והשקעתי המון כסף ואנרגיות בבחירת הבגדים שלי.
בתקופה הראשונה התחלתי ללבוש פריטי וינטאג' וקיבלתי ביקורות מאוד טובות. כולם החמיאו לי ואפילו חיקו אותי באיזשהו צורה. הרגשתי בעננים ותחום האופנה הפך לחלק בלתי נפרד ממני. עשיתי פה ושם הפקות אופנה ולאחר מכן עבדתי ביחסי ציבור התחום האופנה והלייף סטייל, שם התגלו לי המראה הקלאסי יותר, לא מצועצע, נקי יותר וזרמתי עם הזרם הזה.
אחרי ארבע שנות עבודה ועשייה בתל אביב החלטתי לחזור לבית הוריי בחיפה, כי שם הרגשתי הכי טוב שיש , המודעות האופנתית שלי התעצמה והיה קשה לפספס אותי ברחוב . המון אנשים, חברים ומכרים עצרו אותי ברחוב, החמיאו לי ושיבחו אותי על הטעם הטוב שלי. במשך הזמן הזה חברתי לחברה קרובה בשם זאזא כהן, שהיא מפיקת אופנה וסטייליסטית להפקות אופנה, ביניהן: גליק , מגזין דיימונד , מגזין טרנדי. לאט לאט עולם האופנה גם בתל אביב הכיר בי והפכתי לחלק בלתי נפרד ממנו. רעיון להתקדם הלאה, להקים בלוג משלי היה בי המון זמן. התשוקה לכך נבעה מידיעה שבלוגרים תופסים חלק מאוד חשוב בתצוגות האופנה ואירועי האופנה הנחשבים בארץ.
בנובמבר האחרון פתחתי את הבלוג שלי, שנקרא : boy88fashion. קיבלתי עצה מחברה טובה שהיא בעצמה בלוגרית שאמרה לי: "אתה צריך לרשום את מה שאתה חושב בבלוג שלך ולא מה שאנשים אחרים חושבים. זה בלוג פרטי רק שלך ואתה יכול לעשות אתו מה שבא לך".
