חנה קרניאל
גיל: כמעט 64.
סטטוס משפחתי: נשואה פלוס אחד, סבתא לשניים והשלישי בדרך.
מגורים: חיפה.
עיסוק: מורה לאזרחות, מחנכת ורכזת רכזת חברתית באורט קרית ביאליק.
תחביבים: גיחות להודו, לימודים רוחניים ולהיות סבתא.
השיגעון הפרטי שלי: "המהות שלי להוסיף צבע לחיים, תרתי משמע. גדלתי לאמא צבעונית, הצבע כנראה עובר אצלנו בגנים, ואני ממשיכה את הדרך שלה. בעולם הקודר שבו אנו חיים, חשוב להשתמש בצבע. הוא משפיע על צורת החשיבה שלי, ראיית העולם, הלבוש שלי והגישה לתלמידיי. למשל, לכתום יש השפעה מאוד אנרגטית על החיים שלי. בימים שאני צריכה להתמודד עם דברים מורכבים בעבודה ובחיים, הלבוש שלי יהיה בצבעי כתום וצהוב. בעיניי, שחור הוא לא צבע. הוא סימן אבלות אצל היהודים, אבל כשאמי נפטרה לבשתי ורוד ובורדו, הרגשתי שזה הדבר הנכון בשבילי, שככה אמא שלי הייתה רוצה לראות אותי. בכלל, אף פעם לא היה איכפת לי מה אומרים עליי, אני עושה מה שטוב ומרגיש לי נכון".
כשקורניאל נכנסת לכיתה, היא לא זקוקה למשפט המחץ של מורים: "אם מישהו לא שם לב, אני פה". אותה אי אפשר לפספס, ולא רק בגלל הצבעוניות החיצונית. כל הווייתה היא קשת של צבעים. "הריכוז החברתי מאפשר לי להפוך את בית הספר למקום צבעוני ושמח ואני מודה לכל מי שמאפשר לי את הזכות הזו. כמורה אני משתמשת בדרכי הוראה יצירתיות כדי לגרות את הילדים, לעניין אותם, להוציא מהם את המיטב. אני רואה בהוראה מקום להרחיב את נפשו של הילד מכיוונים שונים, לאפשר לו לבטא את עצמו ולהרגיש הכי בנוח. המשרד שלי הוא מקום חם, מחבק, מקבל, מכיל, תלמידיי יודעים שאיתי הם יכולים להיות הם עצמם".
כאישה צבעונית מבחוץ ומבפנים, די קל להבין את המשיכה של קרניאל להודו. "לפני 12 שנה הגשמתי חלום ונסעתי להודו בפעם הראשונה. תמיד הרגשתי את המשיכה לשם, אבל בצעירותי נסיבות החיים לא איפשרו זאת. ברגע שכף רגלי דרכה בהודו, ידעתי שאני במקום הכי נכון עבורי _ הריחות, הצבעים, האנשים, שמחת החיים בכל פינה, הכל התחבר ביחד והתאהבתי. הודי יכול להיות לבוש בסמרטוטים וחסר בית, אבל הוא לא יפסיק לחייך כי הוא בוחר להיות שמח. הטיולים להודו חיזקו את המהות שלי. מדי יום אני בוחרת בטוב, בשמחה, מרכיבה משקפיים של שמחה ויוצאת אל החיים".
מוטו לחיים: "הכרת הטוב בכל אדם ובכל מצב ובו זמנית הוקרת תודה על הכל".
