משה מעברי
גיל: 62 ("מרגיש 32").
סטטוס משפחתי: גרוש פלוס שתי בנות וסבא לשלושה נכדים.
מגורים: קרית ים ("כבר 67 שנה, מהימים שהעיר הייתה רק חול וחול").
עיסוק: מאבטח בבית הספר היסודי אורים.
תחביבים: ספורט ("עושה צעדות, אבל בעיקר צופה בטלוויזיה"), כל חיי קורא ספרים ("גם הורשתי את זה לבנות שלי").
השיגעון הפרטי שלי: "אחרי הרבה שנים שעבדתי במפעל הנקל סוד, לפני תשע שנים עברתי קורס אבטחה ושובצתי לבית הספר אורים בקרית ים, בית הספר הכי טוב בעיר. כבר בחודש הראשון התחברתי לכולם – ילדים, הורים, סבים וסבתות, מורים, המנהלת. בבית הספר לומדים 380 תלמידים ואני יודע את השמות של כולם. אני הראשון שהם רואים בשער, וזה מתחיל בברכת בוקר טוב ונגמר ב'כיף'. יש ילדים שלא נכנסים בלי הכיף הזה ולפעמים גם הסבתות שלהם רוצות".
החיוך לא מש מפניו של מעברי, אבל לא תמיד זה היה כך. "בצעירותי הייתי טיפוס שמתרגז מהר. לפני כמה שנים, בעקבות נסיבות אישיות, העולם נפתח בפניי, והיום אני בן אדם רגוע ושמח. לכל אחד יש ימים שהוא קצת מבואס, דואג ממשהו, אבל עליי לא רואים. כשאני נכנס בשער של בית הספר, אני שוכח מהכל, אני פה בשביל הילדים, מחייך לכולם, אבל רציני בעבודה".
מעברי הוא הרבה יותר ממאבטח ששומר על הסדר בשער. "הרבה פעמים הילדים באים אליי כדי שאפתור להם בעיות. אני כמו אבא, סבא, חבר, מדבר איתם בגובה העיניים ומנסה לעזור לפני שהצוות המקצועי נכנס לתמונה. היועצת כבר אמרה לי: 'בחיי, היית צריך לעבוד איתי'. אני אוהב את הילדים והם אוהבים אותי, כולנו משפחה אחת גדולה – וזה הסיפוק הכי הגדול בעבודה שלי. לא פעם בוגרי בית הספר, תיכוניסטים וחיילים, באים לבקר אותי, מצטלמים איתי ומעלים לפייסבוק ואז יש עשרות לייקים ותגובות כי הרבה אנשים מכירים ואוהבים אותי".
מוטו לחיים: "לחייך לעולם ולעשות כל דבר בכיף ובצורה הכי טובה".
