fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

כיבוש ספרד

צלם "הד הקריות", אדריאן הרבשטיין ואוהד מושבע של ריבר פלייט, זכה לראות את קבוצתו האהודה בגמר גביע הליברטדורס נגד בוקה ג'וניורס, שנערך במדריד. "הבאנו את דרום אמריקה לאירופה", אומר הרבשטיין ומדגיש: "הדרבי של מדריד לא דומה בכלום לדרבי המטורף של בואנוס איירס"
מי שלא ראה את שמחת אוהדי ריבר, לא ראה שמחה מימיו (צילום: אדריאן הרבשטיין)

מאת: אופיר לוי

סאגת משחק הגמר של גביע הליברטדורס (גמר ליגת האלופות של דרום אמריקה) הסתיימה במדריד לפני כשבועיים. שתי הקבוצות מבואנס איירס – ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס – עם עשרות אלפי אוהדיהם, הוענשו קשות בגין האירועים שהתרחשו לפני משחק הגומלין בין השתיים והן נאלצו לעשות את כל הדרך הארוכה מארגנטינה לספרד. זה עלה להם ביוקר רב. ואולם לפחות אוהד אחד של ריבר פלייט – אדריאן הרבשטיין, שמח מאוד, כי הוא עשה דרך הרבה יותר קצרה מנהריה למדריד.

הרבשטיין (36), צלם "הד הקריות", נשוי ואב לשניים, מתגורר בנהריה. הוא נולד בבואנוס איירס ומאז שהוא זוכר את עצמו הוא אוהד את ריבר פלייט. הוא ניצל הזדמנות בלתי חוזרת אותה הוא מגדיר: "שלושה ימים של שכרון חושים במדריד", חוויה שאותה ייקח איתו למשך כל חייו.

נרגעת מהחוויה שהייתה לך בברנבאו?

"האמת שכן, ולא רק מהחוויה של המשחק עצמו, אלא בכלל, כל האווירה שהייתה שם יומיים לפני המשחק. נפגשנו – אוהדי ריבר פלייט בפאב, הגיעו אוהדים מכל רחבי העולם: מבואנוס איירס, בוסטון, פנסילבניה, ישראל, מדריד ועוד. שם הכרנו אחד את השני, כל אחד מאיפה שבא, עשינו תוכניות היכן נערוך את החגיגות, אם מנצחים, ישבנו שתינו ביחד. ברחובות הייתה אווירה מחשמלת, הספרדים לא הבינו מאיפה זה בא להם, הדרבי במדריד הוא קר יחסית לבוקה-ריבר. פתאום נחתו עליהם אוהדים שהגיעו כולם מחו"ל, זו אווירה אחרת לגמרי. חשוב לציין שמבחינת אבטחה הייתה סבלנות אפס. אני זוכר שנחתתי במדריד שוטרים מקומיים לא הרשו לכמה אוהדים מבואנוס איירס להיכנס ושלחו אותם בחזרה לארגנטינה, כנראה היו ברשימה השחורה".

ותודה לאוהדים שזרקו אבנים. אדריאן הרבשטיין חוגג בברנבאו (צילום: עצמי)
ותודה לאוהדים שזרקו אבנים. אדריאן הרבשטיין חוגג בברנבאו (צילום: עצמי)

היית שם, ראית את האוהדים הכי מטורפים בעולם, ספר על הטירוף, על ההיסטוריה בין שני המועדונים ריבר ובוקה, שניהם מבואנוס איירס, שנאה אמיתית.

"לטעמי, הבלגן הגדול נוצר כשהנשיא של בוקה לא רצה לשחק על הדשא, הוא רצה לקבל את הגביע בבית המשפט, כל השאר רצו שתוכתר אלופה על הדשא, זאת האמת, זה הוסיף הרבה לשנאה וליריבות. עובדה שבסוף דחו את הבקשה. זה יצר הרבה יותר שנאה. נכון שיש מלא שנאה בכללי, אני שמעתי שבצפון ארגנטינה שני אוהדים דקרו ורצחו אוהד של ריבר. זו שנאה של האוהדים הכבדים, שהם לרוב באים רק בשביל הבלגן, הספורט פחות מעניין אותם. יש גם חברות ביומיום בין בוקה לריבר, אבל במשחק שוכחים הכל ויש שנאה. הסיפור בגדול הוא שריבר זה העשירים, ובוקה העניים".

אפילו קרלוס טבס פירגן.

"זה לא היה רק משחק דרבי של שני מועדונים מבואנוס איירס, זה היה משחק גמר אליפות דרום אמריקה למועדונים, הרבה יוקרה וכבוד וזה רק העצים את הקרע בין המועדונים.

"נכון, זה גמר שיזכרו תמיד, ככה זה. האוהדים של בוקה לא סולחים כעת למאמן, כי החילופים שהוא עשה עלו להם ביוקר. הכל באיחור הוא עשה, נרדם במשחק. בוקה הפסידו יותר מדי פעמים לאחרונה לריבר, במיוחד בגמר וזה כתם. אפילו קרלוס טבס אמר שטוב שהתוצאה הוכרעה על הדשא ושכל הכבוד לריבר שניצחו בדשא. תראה איזה בנאדם הוא, אמיתי, למרות שהוא אוהד בוקה".

אתה עצמך נולדת בבואנוס איירס, איך התחיל הרומן שלך עם ריבר?

"הייתי ילד קטן בגיל 6, התחלתי להבין מה זה כדורגל, וסבא לקח אותי ואת אחותי למשחקים. אבא שלי הוא בכלל ראסינג, ועדיין גם לקח אותי למשחקים של ריבר. הייתי הולך למשחקים הפחות מסוכנים, בדרך כלל. שבוע לפני משחק של בוקה וריבר בארגנטינה זה קרנבל בעיר, פליירים, אווירה, צבעים. ארבע שעות לפני אתה כבר תופס מקום ביציע. ריבר בשבילי זה האלופים, תמיד שמחה. אפילו שירדנו ליגה, כל האוהדים היו אוהדים אמיתיים באותם רגעים. מספר האוהדים שדחפו את הקבוצה גדל כשהיינו בליגה שנייה, זה אומר הכל. מאז עליתי לישראל בגיל 19 אני עוקב אחרי כל משחק של ריבר, גם ב-2003 טסתי לארגנטינה למשחק, הייתי כמובן בדרבי: ריבר-בוקה".

אווירה של משחק ברחובות מדריד

ספר על האווירה במדריד בימים שקדמו למשחק?

"יומיים לפני המשחק היה כינוס אוהדים. הודלקו אבוקות ברחובות, חגיגה של אלפים בכיכר המרכזית בפארק, היה פשוט מדהים, אווירה של משחק ברחובות. זה היה סוף שבוע ארוך במיוחד, היו מלא תיירים, היה מדהים. ביום שבת הייתה כבר הפרדה, עם המשטרה ביחד, היה מסודר מאוד. הרחובות היו מלאים באוהדים, שירה ועידוד, אם אתה רואה תמונות לא צריך לספר, היה כמו קרנבל. בבוקר של יום המשחק גם ריבר וגם בוקה הכינו במקומות שונים במה, מוזיקה, הפנינג חגיגי כזה, זה היה מאוד יפה. הבאנו את דרום אמריקה לאירופה".

הסתיים בשלום, בלי אלימות?

"לא הייתה שום אלימות, הכל היה בסדר, באמת. גם בארגנטינה זה לא כמו שמציירים את זה. נכון שיש ארגנטיניים כאלה שבאים לעשות בלגן, זה חלק קטן יחסית, אלה אוהדים שלא באים לכדורגל. רוב הקהל שפוי. אפשר לאהוד, לזרוק אבנים זה כבר עבריינים, אלה לא אוהדים".

מבחינת אבטחה הייתה סבלנות אפס (צילום: אדריאן הרבשטיין)
מבחינת אבטחה הייתה סבלנות אפס (צילום: אדריאן הרבשטיין)

זה נכון שהיו אוהדים שמכרו את המכוניות שלהם כדי לממן את הטיסה מבואנוס איירס למדריד?

"כן בטח. שמעתי גם על אוהד של ריבר שגר במדריד וטס לבואנוס איירס לראות את הדרבי, בסוף ביטלו והעבירו את המשחק לאירופה למדריד, ממש ליד הבית שלו. אוהדים טסו בטיסות קונקשן של שלוש עצירות, מסע של עולם. מישהו טס מארגנטינה לפרו, משם למדריד, יותר זול. זה חתיכת מסע. לי כל התענוג הזה עלה כ-800 דולר, אבל היה שווה כל סנט, נסעתי לבד, שם כבר אתה מכיר ומתחבר עם כולם, הכרתי אנשים מנהריה, שגרים לידי, ובילינו יחדיו".

תודה למי שזרק אבנים בארגנטינה

איך חגגת את הניצחון? סכם את החוויה הנדירה הזו.

"ואוו זה מדהים. שתיים בלילה באותו פארק עם כל האוהדים של ריבר, היה תענוג. זה לא כמו בארגנטינה, זה אחרת, ועדיין הייתה חגיגה מיוחדת. חוויה מדהימה, כולנו אומרים תודה למי שזרק אבנים בארגנטינה וגרם להעברת המשחק למדריד. העידוד במשחק היה מדהים. בסוף המשחק נתקלתי באוהדי בוקה, לא היה כלום, עבר חלק. לטעמי היו 62 אלף אוהדים בברנבאו, אני חושב ש-20 אלף אוהדי ריבר, ו-20 אלף אוהדי בוקה, השאר תיירים. זאת חוויה שיוצא לראות כנראה פעם בחיים".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות