לפני כמעט שלושה חודשים עולם הספורט עצר מלכת, לא ידענו לכמה זמן. דווקא ליגת העל של ישראל היא אחת הראשונות שמנסות להחזיר אותנו לשגרה. ארבעה ימים של כדורגל תחרותי הספיקו כדי לסגור מעשית את מאבק האליפות והשאירו את מי שלא אוהד את קריית שמונה או נס ציונה, ללא שאלות חשובות. בעצם, שאלה גדולה אחת נותרה: האם עדיין אכפת לנו? האם המכורים עדיין זקוקים לחומר?
מבחינתי, התשובה היא חד משמעית כן. למרות שהפועל חיפה סיימה מעשית את העונה רגע לפני הקורונה, למרות שהיא העבירה את החודשים האלה במאבקים בין יואב כץ לשחקנים, למרות שאין כרגע דרך לדמיין את העונה הבאה, למרות שקשה להגיד שהקבוצה העסיקה אותי בחודשים האלה או שזכרתי שמיקי סירושטיין קיים. ברגע שחזרו משחקי ההכנה לחידוש העונה, הייתי חייב למצוא לינק. ברגע שחזרו המשחקים הרשמיים, ההתרגשות חזרה.
ניסוי טבעי
המחסור בקהל יוצר ניסוי טבעי שכבר מסקרן מאוד את סוג האנשים שמתעניינים בשאלות כמו "מה ההשפעה של הקהל על התוצאה ועד כמה הוא משמעותי ביתרון הביתיות". במקרה של הפועל חיפה, מעניין האם נראה אפקט הפוך. הקבוצה שהתקשתה מאוד במשחקי הבית השנה תשחק מעתה ללא הקהל הביתי, שבדרך כלל יותר מלחיץ מתומך. כשמוסיפים לתנאי המעבדה את המחסור במאבקי ירידה כמו ברוב השנים האחרונות או את מאבקי הגביע והמיקום לאירופה כמו לפני שנתיים, האדומים מקבלים הזדמנות נדירה להרגיש משוחררים לחלוטין.
עבור השחקנים, זו הזדמנות פשוט ליהנות מכדורגל. עבור חיים סילבס, זו הזדמנות להתחיל להתכונן לעונה הבאה. עשרת המשחקים מול הגדולות הם הזדמנות עבור השחקנים להתרגל לרמה הנדרשת מקבוצה ששייכת לחצי העליון של ליגת העל ועבור סילבס לבחון מי מהשחקנים שלו אכן עומד במשימה.
הפועל חיפה אמנם תיאלץ להתגונן מול רוב היריבות, אבל יש לה כלים להתמודד כמעט עם כל אחת מהן, אולי פרט למכבי תל אביב, אותה היא פגשה במשחק החזרה. המשחק הזה נראה יותר מדי דומה למשחקים מול הגדולות לאורך העונה, עם מעט מאוד יכולת ליזום, התפרקות לאחר ספיגה ותמיכה מצד ה-VAR. לכך נוספה רכות בהגנה מול מצבים נייחים, בלט בכך תומר אלטמן שברח הצידה מהכדור בזמן שעמד בחומה, וכך איפשר את השער הראשון. אבל ניתן לייחס את זה לחלודה, לקושי לגייס אינטנסיביות בסיטואציה החדשה וליריבה מייאשת.
הזרים עם רגל בחוץ
המשחק מול הפועל באר שבע כבר נראה כמו התחלה חדשה פוטנציאלית. סילבס ויתר על רוב הזרים שכבר נמצאים עם רגל וחצי מחוץ למועדון והעלה בעיקר שחקנים שיוכלו להיות רלוונטיים גם לעונה הבאה. השחקנים נהנו לשחק מול יריבה עדיפה, התגוננו בצורה טובה, יצאו ללא מעט התקפות חכמות, יצרו כמות יפה של מצבים והיו מנצחים את המשחק אם לקבוצה היה יותר מחץ בחלק הקדמי.
סילבס יכול להיות מרוצה במיוחד משלישיית מרכז השדה. אלטמן, לירן סרדל וסער פדידה יוצרים שלישייה צעירה, מגוונת וטכנית, וזה נראה כמו המערך החזק ביותר של האדומים. פדידה הוא הכוכב הבלתי מעורער של הפועל חיפה כרגע, 10 מודרני שמוביל כדור, מנווט את המשחק, מוסר לעומק, נע לעומק, לוחץ ועובד בהגנה. השבוע החלק היחיד שהיה חסר לו הוא הסיומת מול השער.
פדידה וסרדל הם שחקני בית שכבר עכשיו כדאי לוודא שיישארו בקבוצה לכמה שיותר זמן. אלטמן הוא מושאל ממכבי תל אביב, כשהתוכנית של הפועל היא לשאול אותו גם בעונה הבאה. אם השלישייה הזאת תישאר, זו תהיה נקודת פתיחה טובה מאוד לבניית הקבוצה בקיץ. אין לסילבס שום סיבה להזיז אותם מההרכב, בטח לא עבור קווין טאפוקו שהראש שלו כבר לא פה ופרנסיסקו ג'וניור שכבר כמעט עזב ודי בטוח שיעזוב בקיץ.
ברוב העמדות האחרות ההיררכיה פחות ברורה, וחיים סילבס יוכל לנצל את העומק היחסי כדי לא לשחוק את השחקנים בסיטואציה הלא פשוטה הזאת.
גם אם מאבק האליפות תם מבחינת הפועל חיפה, ביום ראשון יש דרבי מול מכבי חיפה מתוסכלת וללא השחקן החשוב ביותר שלה. הזדמנות לתוצאה טובה, אולי במשחק היחיד בפלייאוף שלתוצאה שלו יש חשיבות.
