אני מתקשה לזכור מתי בפעם האחרונה הפועל חיפה לא שיחקה על שום דבר מיידי. פרט לעונה שבה נאבקה על גביע ומקום רביעי, היא מצאה דרך להסתבך בתחתית כל שנה מחדש לקראת הסוף. יש לי זיכרון מעורפל של תופעה משונה בשם הפלייאוף האמצעי, אבל הפועל הייתה שם בימים, בהם עדן בן בסט היה שחקן צעיר. במילים אחרות: תקופת פוסט הקורונה היא הרגועה ביותר של הפועל חיפה זה כמעט עשור.
הרוגע הזה עושה טוב לשחקנים של חיים סילבס. זה בלט במיוחד בשני משחקי השבוע האחרון, מול שתי יריבות לא רגועות. הפועל ת"א הגיעה לאחר ההפסד בחצי גמר הגביע והייתה במצב של מבוא לפירוק, בית"ר ירושלים תמיד לחוצה, גם כשאין קהל וגם כשהיא מובילה. כך, האדומים הביסו יריבה שוות כוחות והשיגו תיקו מוצדק מול יריבה איכותית יותר בדרך לסיום מוצלח של הסיבוב הראשון של הפלייאוף העליון.
אין מטרה מיידית, אבל יש מטרה
העובדה שאין מטרה מיידית לא אומרת שלמשחקים האלה אין מטרה. במובן מסוים, אפילו להיפך. לעומת קרבות ההישרדות הרגילים שבהם התוצאה היא הדבר היחיד שחשוב, במשחקים ללא צורך הכרחי בנקודות ניתן לחשוב על מטרות לטווח ארוך יותר. משחקי הפלייאוף העליון הם הזדמנות לגדילה עבור השחקנים של סילבס, בעיקר אלה שלא מנוסים במפגשים עם יריבות איכותיות ועבור הקבוצה כמכלול.
והקבוצה אכן גדלה ממשחק למשחק. זה לא בהכרח בא לידי ביטוי בגרף שיפור לינארי, אלא בהסתגלות לסטנדרטים של קבוצות צמרת. בהקשר הזה, המשחק מול בית"ר היה החשוב יותר מבין השניים השבוע. ההגנה הייתה צריכה להתמודד עם משחק לחץ אגרסיבי מאוד, מרכז השדה הצעיר היה צריך להתמודד עם שלישייה איכותית ומנוסה בראשות עלי מוחמד. זה לא היה קל לשחקנים, אבל ככל שהמשחק התקדם הם הרגישו יותר בנוח, יותר שייכים לקצב ולאיכות של בית"ר.
המהלכים המוצלחים של סילבס
את השיפור ניתן לראות בניואנסים הקטנים. זה מתחיל בסילבס עצמו, שהשינויים שהוא מבצע תוך כדי משחק מוכיחים את עצמם. השינוי ההתקפי שהוא מבצע בפיגור הוא לעבור למערך של שני קשרים קדמיים ואחד אחורי. בדרבי הוא הסיט את לירן סרדל לעמדה קדמית יותר וזה הוביל לשוויון הראשון. מול בית"ר הוא הכניס את גל אראל במקום סער פדידה, על הנייר חילוף הגנתי, אבל שלח את אראל לעמדה אחורית ושחרר את סרדל ותומר אלטמן לעמדה קדמית.
זה היה מהלך ששינה את המשחק: אראל זכה בהרבה מאוד כדורים באמצע והצמד שלפניו בנה התקפות טובות, סרדל הפעם בישל את שער השוויון.
גם המהלך המדובר של הכנסת אראל כדי לבעוט את הפנדל השני מול הפועל ת"א היה מהלך מוצלח של מאמן שהשיקולים שלו הם מקצועיים לחלוטין. עם כל הכבוד לרצון של אלמוג בוזגלו להבקיע, כשניתן להכניס את הפנדליסט הטוב בארץ לא צריכה להיות התלבטות. הפנדל הזה הוא ההבדל בין משחק שעדיין יכול להסתבך לשבירה מוחלטת של היריבה.
בגזרת השחקנים, השבוע האחרון היה שבוע מוצלח מאוד למיקי סירושטיין. נוח לו במיוחד לשחק כבלם הימני, עמדה ממנה הוא מניע כדור ומסוגל גם לפרוץ איתו. הוא שולט ברחבה ומגיע ראשון להרבה מאוד כדורים, השילוב שלו עם ניסו קפילוטו נראה מבטיח. גם אלי בלילתי נראה יותר כמו מגן ליגת על לגיטימי בהתהוות מאשר בכל תקופה אחרת.
שלישיית מרכז השדה
אך מבחינתי תהליך הגדילה החשוב ביותר הוא של שלישיית מרכז השדה. סרדל ממצב את עצמו כבאנקר, שחקן יעיל ויציב שבא לעבוד בכל משחק. בפלייאוף יש לו כבר שער ושני בישולים ואם הוא יתחיל לספק מספרים לצד העבודה הרגילה הוא יהפוך לשחקן מרכז שדה מצוין ברמת ליגת העל. אלטמן משתפר כל הזמן ומול הפועל ת"א היה המצטיין במגרש, הוא חזק מספיק כדי לתפקד כקשר אחורי וכדורי העומק שלו נהדרים.
לפדידה לא היו משחקים גדולים, הוא גרם לפנדל של בית"ר והוא מסוגל להחזיק רק 60 דקות, אבל אני לא מפסיק ליהנות מהניואנסים הדקים של המשחק שלו. הוא לוחץ נפלא, קורא נכון מהלכים של היריבה וכל משחק חוטף כדורים קרוב לשער. התנועה שלו ללא כדור מצוינת ומשאירה אותו פנוי למצבים טובים.
כדי שתהליך הגדילה הזה יהיה בעל משמעות, הפועל חיפה צריכה לוודא שרוב הסגל יישאר לעונה הבאה. מכיוון שיסמין בוריץ', דור מלול וכל הבלמים צפויים להישאר, שאלת המפתח בהכנות לעונה הבאה היא שלישיית האמצע. בשבועות הבאים אתעמק בכך יותר.
מי שבטוח לא ממשיך הוא קאניוק, שכבר עזב לקבוצה באסיה שכרגע לא ידוע מי היא. לקאניוק הייתה משמעות עצומה לקבוצה בזכות המצבים הנייחים שלו. חשוב מאוד לדאוג למומחה מצבים נייחים בקבוצה.
