קראו לו מנואל פרנסיסקו דון סנטוס, אבל זה היה רק בתעודת הזהות. כולם, בברזיל ובעולם הכירו אותו כגארינצ'ה. הוא היה כמו מראדונה, נמוך קומה אך זריז להפליא ולהטוטן.
ב-1961, לפני אליפות העולם, הנבחרת הברזילאית הגיעה לאצטדיון קריית חיים במסע הכנות לקראת האליפות. כולם התאכזבו שהכוכב הכי גדול של ברזיל, פלה, לא הגיע, אבל גארינצ'ה פיצה את כל חובבי הכדורגל במשחק שובה עין באצטדיון קריית חיים מול נבחרת חיפה המחוזקת.
אני לא זוכר אף אחד משחקני חיפה באותו משחק, אבל אני זוכר היטב את תעלוליו של גארינצ'ה על המגרש, כאשר בפעם ראשונה זכינו הילדים לראות כוכב זוהר מעולמות אחרים בפעולה אצלנו על הדשא.
אל האצטדיון הגעתי עם עוד חבר, שעזר לי לטפס על הגדר ולהתפלח למגרש שהיה מוקף בפרשים על סוסים, שהגנו על הסדר. להתפלח זה היה גם עניין כלכלי וגם עניין של גבריות. פעם אחת במשחק דרבי ניסיתי להתפלח ונתפסתי על ידי סדרן שהביא אותי לידיו המפחידות של סמל קליין המיתולוגי. חטפתי סטירה ונזרקתי מהאצטדיון, ולא הרגשתי שהופעלה נגדי אלימות, כי זאת היתה סטירה חינוכית שלימדה אותי שלפשע יש מחיר….אבל נחזור לברזיל ולגארינצ'ה….
האצטדיון בקריית חיים ראה משחקים גדולים על כר הדשא, משחקי דרבי, משחקים של הפועל קריית חיים ומשחקי בית של הפועל חיפה, וכן גם משחקי ידידות בינלאומיים של נבחרות כמו בלגיה ופולין נגד נבחרת חיפה, אבל תמיד אזכור את המשחק המופלא ההוא של נבחרת ברזיל על שלל כוכביה הנוצצים, שנתנו לנו, לילדי הקריה, משחק כדורגל שיש בו אוויר פסגות, כדורגל מעולם אחר, חוויות שהחזיקו אצלנו שנים ארוכות, עד לעידן החדש של הטלוויזיה והשידורים מחו"ל.
ולגבי גארינצ'ה, כמו מראדונה, גם גורלו האישי לא שפר, הוא השמין, שתה הרבה ומת צעיר, בגיל 50, משחמת הכבד, מחלה של אלכוהוליסטים. הכוכב הזוהר הפך לכוכב שביט שכמו שעלה לגבהים כך התרסק כאחת.
