fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

על הגשם ופריחת המימוזה

על אי סדר לפי משנתה של אמי ועל מלאכת הניקיון בקיבוץ המעפיל לפני חג הפסח ובעיקר ניקוי החלונות בלי הנוזל הכחול. עלית קרפ מרשה לעצמה להתגעגע לדברים שעברו מן העולם

יומן הקורונה של עלית קרפ – 1.4.20

אלמלא פריחת המימוזה כפי שקראו לה בספרים שקראתי בילדותי – אבל עכשיו למדתי שהגיעה הנה ביחד עם האנגלים בשנות ה-20 של המאה הקודמת ביחד עם האקליפטוס כל הדרך מאוסטרליה והיא מין פולש ומסוכן ושמה בכלל שיטה מכחילה ואלמלא האור – הייתי בטוחה שהקטסטרופה המטאורולוגית שאליה נקלעתי הבוקר (כי אי אפשר לקרוא למה שקורה בחוץ מזג אוויר בשום פנים ואופן), מתרחשת בינואר ולא באחד באפריל, תאריך שבו האביב אמור להיות כבר בעיצומו בחלק הזה של כדור הארץ.

אצל אמי יש שני סוגים של אי סדר:

אי הסדר המקובל, כמו כלים בכיור, מים שנשפכו על הרצפה, כרית שהפכה פניה וכיו"ב. אלה הם אי הסדרים הטובים, הנסבלים, אלה שניתן להשיבם למחוזות הציביליזציה חיש קל.
אבל יש גם אי סדרים אחרים, פורעי חוק, הופכי תרבויות עתיקות וחותרים תחת הקיום האנושי:
ראש כרוב על שולחן הסלון, גרב בודד (גם זוג) על שולחן המטבח, תחתונים במקרר ועוד כל מיני דברים שמעידים על היפוך יוצרות, מין מעוות לא יוכל לתקון, וזאת בדיוק הייתה הרגשתי הבוקר אל מול מפלי המים שניתכו עליי משמים קודרים והמפלים לוו ברוחות, שאין לחשוש לגביי, אבל עליהן נאמר לרזים, שישימו אבנים בכיסים לבל יעופו בהן.

המועדון לחבר

בימים הללו, שלפני ליל הסדר היו ההכנות לליל הסדר בעיצומן בקיבוץ. מכיוון שרוב מייסדיו הגיעו ממשפחות דתיות, אולי לא ביערו אצלנו חמץ, אבל בוודאי שהעונה הזאת העירה אצלם את יצר הסדר והניקיון.

באופן כללי גם הקיבוץ שלנו וגם הקיבוץ השכן זכורים לי כמקומות נקיים מאוד. אינני אומרת שהסטנדרטים שלי מחמירים במיוחד, אבל בקיבוץ היה נקי לא רק בחדרי החברים, אלא גם בבתי הילדים, בחדר האוכל ובמטבח ויותר מכול, במועדון לחבר.

המועדון לחבר של קיבוץ המעפיל נבנה בכספי הפיצויים שקיבל מגרמניה אחד החברים. מכיוון שאינני בטוחה בפרטים, לא אנקוב בשמו, אף על פי שהוא שוכן עפר כבר זמן רב.
מה שכן אספר, זה שהיה מהילדים היהודים שנשלחו לאנגליה במהלך המלחמה וכך ניצלו חייו. אחר כך עלה לישראל והצטרף לקיבוץ וכשהגיעו הפיצויים מגרמניה הכניס אותם לחשבון הבנק של הקיבוץ. מועדון גדול בן שתי קומות שכולו חלונות ואולם בן כ-200 מקומות נבנה מהכסף הזה.
אף על פי שהדבר קרה בימי חיי, אני מתקשה להאמין במסירות האידאולוגית שפיעמה בלבבותיהם של אנשים מסוימים. לא בכולם כמובן.

עכשיו אפשר להתגעגע

ברונקה רוזן המנוחה שניהלה את המועדון טיפחה אותו ביד חרוצים. המועדון הבהיק מניקיון ובעיקר חיבבה חלונות נקיים. כנערה נשלחתי לסייע לה. חלונות, חלונות ועוד חלונות הקיפו את המועדון לחבר מכל עבר, והימים ימי טרום נוזלי השמשות כחולי העין המקובלים היום.
על כן צריך היה לטפס בסולם עם הדלי שבתוכו מים עם אמה ומגב דק, מגבת מטבח ונייר עיתון, כשכל הכבודה הזאת ביד אחת לפחות עד שמגיעים לראש הסולם. או אז אפשר היה להניח את הדלי, וראשית לנגב את מסגרת החלון, לסבן את השמשה, להוריד את המים עם המגב הדק, לנגב במגבת ורק אז בנייר עיתון ובא לציון גואל ואור יקרות זרח לתוך המועדון, ומה שלא פחות חשוב, החוצה ממנו.

אני חושבת עליה עכשיו כשהגשם יורד ופוטר אותי מכל הפעילות הזאת. רבים, כך אני קוראת ברשתות החברתיות מנצלים את ימי הסגר לסידור הבית, להיפרדות מחפצים שליוו אותם שנים רבות, לניקיונות יסודיים.
ואני? כותבת וכותבת, מביטה בפריחת המימוזה, שסבתא שלי קראה לה אקאציה וחושבת על סידורי הפרחים בליל הסדר בחדר אוכל שהפרחים הצהובים כיכבו בהם. כל זה עבר מהעולם עוד זמן רב לפני הקורונה, עכשיו אפשר להתגעגע.

אהבתם את יומן הקורונה של עלית קרפ? עוד בלוגים של עלית קרפ – במדורת השבט שלנו

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות