fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

על בוקר עצוב, על אמא שלי ועל אמו של ג'ורג' השישי

היום אני שומעת שקולה של אמי אינו כתמול שלשום, וכשאני שואלת אותה מה קרה, היא אומרת לי שהיא עצובה על מותו של עמית בן יגאל, החייל שנהרג מפגיעת אבן
עמית בן יגאל ז"ל
עמית בן יגאל ז"ל

עמית בן יגאל ז"ל ושיר של סיימון וגרפונקל – הבלוג היומי של עלית קרפ

עמית בן יגאל ז"ל

מדי בוקר ובלי שום קשר לקורונה, אני מתקשרת לאמא שלי. לשמוע מה שלומה, איך היא ישנה בלילה, לעודד אותה לשוב לתחביב הקריאה שלה ולשאול כמובן מה שלום דודתי היקרה ש'.

בדרך כלל אמי אומרת לי ששלומה טוב ואנחנו מדברות על כל מיני עניינים ורעיונות, ובזמנים אחרים, גם על תוכניות היום, אלא שעכשיו, כמובן, יש פחות תוכניות. ואף על פי כן, אני ובמיוחד היא מנסות שמור על פאסון ולא להתחיל לקטר. לא כי אנחנו כאלה גיבורות, אלא מתוך מחשבה שפאסון זה חשוב לא רק לסביבה, אלא גם לאדם עצמו.

אבל היום אני שומעת שקולה אינו כתמול שלשום, וכשאני שואלת אותה מה קרה היא אומרת לי שהיא עצובה על מותו של עמית בן יגאל, החייל שנהרג מפגיעת אבן שהושלכה לעברו סמוך לג'נין.

גם אני עצובה.

נדמה לי, שמעט הסולידריות שעדיין קיימת במדינת ישראל מכוונת לחיילי צה"ל. ואולי גם זה כבר לא, כי הרי ידוע, שיש אנשים שעושים כל מיני מניפולציות כדי לחלץ את בניהם מהשירות הקרבי, ומעדיפים שאחרים יישלחו למשימות מסכנות חיים.

הפיג'מה של א'

כשאני יוצאת החוצה להאכיל את חתולי החצר אני פוגשת את א', השכנה שלי, ביחד עם הבת המתוקה שלה. גם היא, א', לובשת בגדי בית, צירוף חדש לפיג'מה, כי אף על פי שכבר חזרה ללימודים, בכל זאת היא נמצאת בבית, כי היום חופשת ל"ג בעומר, וחופש צריך להיות אחרי כל המאמצים הלימודיים של התלמידים בשבועות האחרונים.

חבל שהחזרה לשגרה, כמו שקוראים לה, שיש לה בעיקר מראית עין ופחות מזה משמעות, לא מתנהלת בצורה קצת יותר רצינית.

א', בכל אופן, מאוד חמודה בפיג'מה שלה, והאמת היא ששמעתי גם מר' אחותי, שפיג'מה זה לבוש מקובל בימינו על הדור הצעיר. אנחנו כמובן לא חושבים על לצאת בפיג'מה מהבית, ואפילו לא להסתובב עם פיג'מה בתוך הבית, כי בקיבוץ היו קמים ותכף מתלבשים וכך אנו נוהגים עד היום.

סיימון וגרפונקל

בזמן שאני יוצאת להליכה אני מאזינה למוזיקה. היום אני מקשיבה לגרסתם של סיימון וגרפונקל ל"יריד סקרבורו".

הייתי בסקרבורו שלחוף הים הצפוני באנגליה לפני שנים רבות, ולמדתי, שבימי הביניים היה זה היריד הגדול ביותר באנגליה. הבלדה העתיקה שכבר במאה ה-17 שרו אותה והיא נושאת את שמו, מוקדשת בעצם לאהובתו של הדובר, שמבטיח לה, שאם תבצע כמה מטלות בלתי אפשריות לחלוטין, ישובו להיות אוהבים.

מה פשר השיר הזה? פתאום נראה לי שהלחן הנוגה שלו בעצם מבלבל אותנו והוא שיר בדיחה על אהוב ששר לאהובתו שלעולם לא יהיה שלה, מכיוון שהיא לעולם לא תצליח לבצע את כל הבקשות שלו, כמו חולצה בלי תפרים ושטח אדמה של דונם בין הים לבין חוף הים ועוד כל מיני משימות שכאלה.

התוספת האנטי מלחמתית שהוסיף פול סיימון לבלדה הזאת הפכה אותה, ללא ספק, לנוגה עוד יותר. יש שירים שזה קורה להם בתרגום: Danny Boy שהוא השיר האהוב ביותר בעולם, על פי איזו תחרות שנערכה בבי בי סי, הרבה יותר עצוב בעיבוד העברי שעשה לו יעקב שבתאי מכפי שהוא במקור האנגלי (או אולי האירי).

"הכתר"

ומה היה אתמול ב"כתר", הסדרה שאני רואה בנטפילקס?

אתמול קיבלה הנסיכה אליזבת את הבשורה על מות אביה, המלך ג'ורג' השישי, בעת שהיא עורכת מסע באפריקה ביחד עם בעלה, הנסיך פיליפ (שיוצרי הסדרה בחרו להציג אותו כשובב, פורץ גבולות, אבל לא כאידיוט), והרגע המרגש ביותר הוא הרגע שבו כורעת אמו השכולה של המלך ג'ורג' השישי ברך לפני נכדה המלכה ואומרת Long Live the Queen. המנהג הזה, שמביע כניעה מוחלטת ונראה לנו אולי משונה, נובע משנים ארוכות של מאבקים בין יורשים אפשריים, שלא רק רצו להרוג זה את זה, אלא גם עשו זאת, עד לא מזמן.

בלוגים נוספים כאן

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות