fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178238 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

סוף סוף השבוע

הרגע הזה שבו מגיע סוף סוף השבוע והילדים פונים כל אחד לביתו הוא קצת עצוב, אבל רק לרגע. כי ככה זה בטבע. אז יוצאים לסיבוב של 50 דקות ועל הדרך שורפים עוד שתי קלוריות
ככה זה בטבע. חוחית עם גוזל, וגם הוא תכף מתעופף. | הבלוג של עלית קרפ | צילום: אבי הירשפילד
ככה זה בטבע. חוחית עם גוזל, וגם הוא תכף מתעופף | הבלוג של עלית קרפ | צילום: אבי הירשפילד

ככה זה בטבע – הבלוג של עלית קרפ

מכירים את הרגע הזה בשבת אחרי הצהריים, כשהכלים כבר שטופים, ואולי אפילו בארון, והמגבות בכביסה, השאריות במקרר, וקצת חושבים מה יש לאכול בשבוע הבא, והילדים שולחים ווטסאפ שהם עלו על האוטובוס לירושלים, וכן, יש להם מקום ישיבה ונודיע לך כשנגיע הביתה ותודה רבה, היה מקסים? גם אני מכירה. ואז, מצד אחד מתמלא הלב שמחה על זה שהילדים הם ילדים טובים ולומדים ועושים כל מה שצריך וכמה היה נחמד בסוף השבוע, והנה גם הכל כבר נמצא במקומו, וגם, רגע אחרי זה קצת עצב שהם נסעו.

אז גם לל' ולי וזה קורה הרבה פעמים. מע' נפרדנו כבר אתמול כי הוא חזר לקומונה, אחרי ארוחת הערב בקיבוץ אצל אמא שלי, אבל נ' והחבר שלה חזרו איתנו הביתה, ואחרי ארוחת צהריים מאוחרת התארגנו, וצ'יק צ'ק יצאו לדרך, לא לפני שנ' אמרה שלא צריך זה וגם לא צריך ההוא, ובסוף עשו טובה ולקחו כמה דברים קטנים מהמקרר, ול' לקח אותם לתחנה, ו… זהו, אני חושבת שהם כבר עוד מעט יגיעו לירושלים.

הילדים עוזבים את הקן

לפני כמה שנים כשהילדים של ל', אחי הקטן, עוד היו קטנים, אמר לי פעם, שהוא לא רוצה חס וחלילה נגיד לקרוא ספר או עיתון, אלא רק שנייה, סתם לשבת ולבהות או להביט בטלוויזיה בלי שיגידו לו כל שנייה אבא, אבא, אבא, ואבא, ותשמע רגע, אבא. נו, אתם יודעים איך זה כשהילדים קטנים.

הילדים שלי כבר היו גדולים למדי אז, ואמרתי לו, חכה חכה, אתה עוד תתגעגע לזה שיגידו לך אבא, אבא, אבא, ואנחנו כבר מתגעגעים לזה די הרבה זמן, אבל באמת רק לרגע. הרי אנחנו יודעים, שככה זה בטבע ושילדים צריכים לעזוב את הבית וחס וחלילה שיישארו אתנו, ואף על פי כן, כשהם נוסעים, אנחנו עצובים לרגע אחד.

הליכה של 50 דקות

אז אני אומרת לל', שהכי טוב שנצא לאיזה סיבוב קטן, וככה גם נשרוף איזה שתי קלוריות. ל' הוא האדם העסוק ביותר ביקום, וגם בשבת הוא עושה חשבונות, תרגילים, פותר משוואות ומחשב חישובים, ולכן לוקח לו קצת זמן להיעתר לבקשתי, אבל לבסוף הוא מסכים, ואנחנו יוצאים להליכה של 50 דקות בערך.

בדרך יש לנו טקסטים קבועים, ובין היתר אנחנו אומרים האחד לשנייה שהיינו צריכים לעשות את ההליכה הזאת פעמיים ביום. אז ל' אומר לי שיותר טוב לעשות הליכה קצרה ונמרצת כל יום, מאשר שוטטות וטיילנות פעמיים בשבוע. המצב כרגע הוא, שאנחנו הולכים פעמיים-שלוש בשבוע בקצב שהוא בין שוטטות לנמרצות, ואני הולכת גם לשיעור התעמלות אצל ד' עוד פעמיים בשבוע. תאמינו לי, שיחסית ליכולות הספורטיביות שלי ולעניין הכללי שאני מגלה בפעילות גופנית זה באמת מעל ומעבר.

אבל כשאנחנו חוזרים, אני תמיד מאושרת ובמצב רוח יותר טוב מזה שבו יצאתי. יש לזה כמובן כל מיני הסברים פיזיולוגיים שאינני יודעת אותם, אבל אני מרגישה אותם יפה יפה. בקיצור, היה יופי של סוף שבוע ועוד מעט לל' ולנ' יש יום הולדת. ל' קיבל את נ' ליום הולדתו ה-41 ומאוד-מאוד שמח.

ככה זה בטבע. חוחית עם גוזל, וגם הוא תכף מתעופף.

אהבתם את הבלוג של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן

בקרו אותנו גם בפייסבוק: הד הקריות

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות