לאירוע, שהיה בתיכון קרית חיים בבניין אשכול פייס, הגיעו כ-200 בוגרים, חלקם בשנות השישים והשבעים לחייהם.
ישראל דיין נפטר בשיבה טובה בגיל 94. הוא לא היה פוליטיקאי, לא היה סלב ובכל זאת לאירוע הגיעו מכל הארץ, קצינים בכירים במיל, פרופסורים ואנשי עסקים, כולם בני קרית חיים.
מה היה סוד כוחו של האיש? ובכן ישראל דיין היה מורה קפדן מאוד, יסודי וחסר חוש הומור, הוא ידע להעניק לתלמידיו ידע, ערכים ואהבה. אחת מתלמידותיו, פרופסור לתנ"ך בת 60, סיפרה על הטיולים עם המורה ישראל ברגל מחצר בית הספר לעבר נחל הקישון, התבוננות בסביבה בצומח ובחי וסיפורים תנ"כיים על יעל וסיסרא בקרב שהיה בקישון.
והמורה ישראל ידע את נפש תלמידיו וסיפר להם סיפורי מקרא ואהבת הארץ, ובדרכו הציונית חילונית, ללא אלמנטים דתיים, ידע לייצר בקרב בתלמידים אהבה למקצועות העברית, התנ"ך והספרות.
ואני שואל איפה ישנם היום אנשים כמו האיש ההוא שלקחו אחריות, יצאו לשטח ופרשו את משנתם כמורים ומנטורים לתלמידים בכישרון ובעיקר תוך הרגשת שליחות.
בצבא תמיד כשהגעתי ליחידה חדשה בסדיר ובמילואים, הידיעה שאני מהקריות היתה כרטיס ביקור. בשנות ה-70 רבים מהקרייתים הגיעו לדרגות בכירות גם בצבא, גם בשרות הביטחון, במוסד ובהתיישבות העובדת והטביעו את חותמם על צביון החברה הישראלית.
הכל התחיל פה בשטח, בבית הספר העממי, במורים המצוינים שהיו נבחרת חלומות של כל מחוז חינוכי. אציין את פנחס רוזן, יוסף ומרים ספיר, המורה והמנהל זמיר, מנוס אלופי, משה בן יוסף ואשתו יהודית ועוד רבים וטובים שעסקו במלאכת הקודש.
בשנה האחרונה נפטרה יפה בר זיו, שהיתה המורה והמנהלת שלי בבית ספר ארלוזורוב ושהיתה עבורי, גם בזקנתה בשכונה, אישה מוארת ומאירה. וגם היום אני די בטוח שיש מורים בליגה הזאת. צריך לתת להם גב ולתגמל אותם כדי שהשרשרת לא תיקטע.
