חגיגות סיום החמסין – הבלוג של עלית קרפ
אני לא לגמרי בטוחה מי זאת לייזה פאנלים, אבל נדמה לי, שהיא אhשה צעירה שהפכה את כשרונה במלאכות הבית, כמו אפייה, בישול, סידור ועיצוב לקריירה, בדומה למרתה סטיוארט, שגם היא עשתה את אותו הדבר לפני כמה עשורים באמריקה, ואין לי אלא לקנא בנשים המוכשרות הללו, שאף לא קב אחד מכישרונותיהן לא נפל בחלקי.
ואף על פי כן, היום, בעת שניקיתי את הבית במסגרת חגיגות סיום החמסין האיום שהיה פה, הרגשתי ממש כמותן. הבעיה היא, שאני מאוד נוחה לריצוי במה שקשור במלאכות הבית: לא ננקה היום, אז ננקה מחר, לא נאכל את זה אז נאכל את ההוא, ובכל הנוגע לגיהוץ, אני רק יכולה לספר על עצמי, שכשהילדים היו קטנים שיחקתי איתם בלוטו וכשהם ראו קלף שמגהץ צויר עליו הם אמרו שזאת אונייה, כי פשוט לא היה להם מושג מה זה החפץ הזה. באופן כללי, מכל מיני סיבות משפחתיות שלא אכנס אליהן, הצטיינות בגיהוץ היא לא רק לא להיט במשפחה שלנו, אלא סימן לסוג של הפרעה, ועם המגהצות הסליחה.
נתניהו וקללת המלך דוד
כשמנקים את הבית יש המון זמן לחשוב, וזה בדיוק מה שאני עושה. פעם הייתי מתמרמרת על כל מיני סוגים של עוול שלדעתי נעשו לי היום, אתמול, פעם ולפני שבועיים, אבל נגמלתי מזה בדרך שאפילו אני אינני יודעת מהי, וכעת אני מקדישה את זמן הספונג'ה לכל מיני מחשבות אחרות, כמו למשל על פתיחת משפטו של נתניהו ביום ראשון.
אני אמנם בשמאל, אבל בשום אופן אינני מהאנשים השמחים לאידו של נתניהו. אני באמת עצובה שראש הממשלה עומד לדין, מכיוון שאני סבורה שזה שיקוף עגום מאוד למצבנו ולמצבה של המדינה. על נתניהו עצמו אומר, שהתקיימה בו קללת דוד המלך, שבתנ"ך כתבו על המון אנשים שהם אהבו אותו, אבל אין אף דמות אחת שאומרים עליה, שדוד אהב אותה, לא גבר ולא אשה. הוא אמנם מתפייט על יהונתן, ומספר שנפלאה אהבתו לו מאהבת נשים, אבל זה קורה רק אחרי שיהונתן נהרג בקרב על הגלבוע, שלא לדבר על זה, שהמשפט "ודוד אהבו" מטעמו של המספר המקראי, לא מופיע בתנ"ך.
נדמה לי, שתומאס מאן כתב שהאוהב מתברך באיזו ברכה שנעדרת מחייו של האהוב, ואכן, נתניהו אהוב על רבים, אבל ברכת האוהבים פסחה מעל ראשו. ולא רק שאינו אוהב, אלא שאף על פי שהוא אהוב על חלקים גדולים בעם, הפוליטיקאים שמקיפים אותו סרים אולי למרותו, חוששים מפניו ואולי אפילו מתחנפים אליו, משום שהם מכירים ובצדק, בכוחו, אבל אינם בהכרח אוהביו וזאת בעיניי תחושה נוראה.
אביבה וידל
אבל יש אולי כמה אנשים שראוי לרחם עליהם יותר מאשר על נתניהו במדינת ישראל של סוף מאי 2020. אתמול הופיעה בטלוויזיה אשה, אביבה שמה, שהיא סייעת לגננת, שמקבלת קצבת זקנה, כי היא כבר בת 66. בגלל הקורונה, יצאה לחל"ת, ועכשיו היא לא יכולה לקבל גם קצבת זקנה וגם דמי אבטלה, כי אין כפל קצבאות. מי שהיה שומע, על כמה כסף מדובר.
הלב נחמץ למראה האישה הזאת, הלא צעירה, שחיה לבד ואוכלת מצות מפסח עם קצת גבינה לבנה, ואין לה כסף לקנות תרופות.
ברגעים כאלה אני נזכרת בכל החברות שלי שלא כולן נשואות וחושבת שאלמלא ל' גם אני הייתי במצב דומה.
אני מתחילה את סוף השבוע במחשבות רבות, ובגלל ניסיוני הרב בחברה הישראלית יודעת גם, שזה רק ילך ויסתבך. ובכל זאת משהו אופטימי לסיום: עונת הפרפרים בעיצומה.
