מה עושים הנמרים בלילות? וכמה טוב לקרוא דברים חסרי תועלת

אהבה בימי מגפה והגלידה של ל' – הבלוג היומי של עלית קרפ

אמש דיברתי בזום של בית אבי חי על אהבה בימי מגפה. ההרצאה עסקה באופן שבו משתמשים סופרים במגפות ככלי ספרותי. סמל צריך כמובן להיות מעוגן במציאות, כי אחרת לא ידבר אל לב הקוראים, ואף על פי כן, תפקידו של הקורא לנסות לפענח, מעבר לעלילה, שהיא כמובן חשובה מאוד, איך משתמש הסופר בסמל מסוים כדי לספר את הסיפור שלו. אצל אלבר קאמי, למשל, מאפשר הסמל של מגפת הדבר בעיר אוראן לדון בחברה האנושית ובתפקוד שלה בתנאי לחץ, כמו גם באופן שבו מחליפה ציביליזציה אחת את השנייה בתנאים כאלה כשבידוד וסגר נוספים להם.

הנמר הספרותי

כל מיני סמלים עלו בשיחה ובין היתר גם הסמל של הנמר בספרות שמופיע גם ב"מוות בוונציה", גם ב"שארית היום" וגם ב"אהבה בימי כולרה": הנמר הוא סמל לתאוות מיניות ולחשקים פראיים בספרות, והוא כל כך ותיק בתפקיד הנחשק הזה, שבכל פעם שמוזכר נמר, צריך לבדוק מתי נכתבה היצירה.

אם זאת יצירה שנכתבה במאה השנים האחרונות, תמיד צריך לשקול את האפשרות שעל פיה, הופעתו של הנמר היא הופעה פארודית. למה? כי הסופר מניח שמכיוון שהנמר משמש בתפקיד הזה כבר כל כך הרבה שנים, אז לקורא המשכיל יש מין אוטומט כזה, שכשאומרים נמר, הוא כבר יודע שמתכוונים לסמל לחשקים מיניים, ועל כן, כדי לרענן את הבמה הוא אומר "נמר" ומוסיף לזה תמיד קריצה.

גברת עם סלים

שום דבר מכל הדברים הללו לא היה נוכח היום בשעת הקניות שערכתי, בתחילה בחנות לכלי בית, שבה קניתי לבתי נ' שני כלים נחמדים לקראת ביקור שנערוך אצלה מחר, ואחר כך בחנות הפירות והירקות, שבה אני עורכת קניות מדי שבוע.

מה כן היה נוכח? קודם כל, צפיפות איומה, גם של כלי רכב במגרש החנייה וגם של בני אדם בתוך החנות, וחוץ מזה, טמפרטורות בלתי אפשריות. בתוך כל המהומה הזאת התברר לי, ששכחתי את הסלים במכונית (אלה סלי סבתות כאלה, שאני משתמשת בהם כדי להשתמש בכמה שפחות שקיות ניילון, שממלאות את האוקיינוסים וחונקות את הצבים ואת הלווייתנים וגם חיות נוספות שהן ידידותיי), ורצתי להביא את הסלים.

אבל אז, כשחזרתי, היה כבר מישהו אחריי בתור ושכחתי לקנות לל' את הגלידה שהוא אוהב. על אף העובדה שאני מרחמת על ל' על שנפל קורבן לעלילות הטבעונות שלי, לא שבתי לקנות לו את הגלידה שלו, שכן בחוץ שררו קרוב ל-40 מעלות, ואחרי שחזרתי, ולמרות החמסין, הלך בעצמו לאיזה חנות פה בסביבה וקנה את הגלידה שהוא אוהב.

ושהניקיון יחכה

כמו תמיד, יש לי בערב קודם המון תוכניות ליום המחרת וגם בבוקר, אבל בשעה כזאת אני כבר די עייפה, ואני חוששת שאת תוכניותיי לניקוי הבית ולסידורו אדחה ליותר מאוחר, ואולי אפילו לראשית השבוע הבא. אני מאוד אוהבת שהבית מסודר ונקי, במיוחד לקראת סוף השבוע, אבל גם משננת לעצמי, שלכל דבר יש מחיר, ואם אהיה כל כך עייפה מכל הסידורים הללו, סתם אתעצבן, ומה שווה כל הסדר והניקיון? ובעקבות המסקנה הזאת, אני תכף הולכת לי לנוח ולקרוא משהו חסר תועלת.

את העצה הזאת, לקרוא משהו חסר תועלת, קיבלתי מפרופסור לאונה טוקר, שהייתה מרצה שלי באוניברסיטה העברית בשנת 35 לספירה הנוצרית בערך ואולי זה היה אפילו לפני הספירה הנוצרית, מי יודע, ובכל פעם שאני מיישמת אותה, למרות השנים שחלפו, אני רואה איזו עצה נהדרת זאת היתה. שבת שלום.

אהבתם את הבלוג היומי על אהבה בימי מגפה? בלוגים נוספים כאן