חתונה ממבט ראשון ופילגשות הציירים – הבלוג היומי של עלית קרפ
דנית המעצבנת
כבר התוודיתי בעבר על התמכרותי ל"חתונה ממבט ראשון", ולכן לא אתנצל, רק אומר ככה: אתמול היה פרק שבו כל הזוגות נפגשו בבית מלון בצפת, והכירו זה את זה. זה יכול להיות מעניין, כי זה יכול להיות פרק בתורת היחסות.
אני זוכרת שהמפגשים שלי עם חברותיי, כשהיינו נשים צעירות, נועדו לא רק לשחרור קיטור, אלא גם להתרגעות, שמקורה בהתוודעות לעובדה שלא רק הבעלים שלנו הם בשר ודם ולא מלאכים, אלא גם הבעלים של החברות שלנו, וכנראה, שגם אנחנו. א' חברתי משוודיה נהגה לסכם שיחות ממין זה באמירה You can't get it all כלומר, אי אפשר שהכול יהיה מושלם.
נדמה לי שזאת הייתה מטרת המפגש של כל הזוגות במלון רות בצפת. אבל התוכנית כל כך שעממה אותי, עד שאני חושבת שכבר לא אראה אותה יותר (כל המכורים חושבים שהם יכולים להפסיק מתי שהם רוצים, הלא כן?).
מי שהכי מעוררת את רחמיי שם וגם מעצבנת אותי זאת דנית, שחושבת שאם היא תעשה את עצמה שהכל בסדר, הכל יהיה בסדר, ולא מבינה שאמיר ממש לא בכיוון שלה, ושאם זה המצב עכשיו, אפילו אם הוא נחמד, אפילו אם הוא חתיך, אפילו אם הוא חכם, זה לא ישתפר. התשוקה אינה דוב, ואם היא אינה נוכחת בזוגיות בראשית הדרך, אין מה לחכות לזה שהיא תתעורר עם חלוף הזמן וחילופי העונות.
ואני רוצה רק לסיים את עניין "חתונה במבט ראשון" בזה שנראה לי, שיותר מאשר הפסיכולוגים והגנטיקאית טורחים על התאמות מדעיות ופסאודו מדעיות בין המשתתפים הם בעיקר מלקטים לשם אנשים טובי מראה. אז נכון, שרף הכניסה לבנים, כמו תמיד, הוא נמוך יותר (ובעונה הזאת יש לזה כפל משמעות), אבל כל החבורה שם נראית כמו היפים והאמיצים יותר מאשר החכמים והאוהבים.
הגבול הדק-דק בין המציאות לסאטירה
גם ב"כתר" השתעממתי אתמול, ול' ואני סגרנו באמצע וחשבנו שנחזור לזה היום. אבל היום תושבע הממשלה, ואני לא יודעת אם לטרוח לראות את זה בחדשות או להסתפק במה של"ארץ נהדרת" יש להגיד על זה. אני לא מקנאה בכותבים של "ארץ נהדרת": לא רק שהגבול בין מהדורת החדשות לבין הסאטירה הוא דק, אלא שהוא מידקק והולך מיום ליום, ובוודאי משבוע לשבוע.
פילגשות הציירים
אבל אני רוצה לסיים במשהו אופטימי, כמו תמיד, או לפחות יפה, אחרי שראיתי בבריכה של המלון בצפת את כל יעלות החן של "חתונה ממבט ראשון": היום לפני 510 שנים מת הצייר האיטלקי הדגול סנדרו בוטיצ'לי, שציוריו "הולדת ונוס" ו"פרימוורה" מוצגים בגלריית אופיצי שבפירנצה. בשניהם שימשה לו הדוגמנית סימונטה וספוצ'י היפהפייה, בת משפחתו של אמריגו וספוצ'י, אחד ממגלי אמריקה.
ייתכן, שבוטיצ'לי היה מאוהב בה, אבל היא הייתה פילגשו של ג'וליאנו מדיצ'י, אחיו הצעיר של שליט פירנצה ופטרון האמנות לורנצו מדיצ'י, והוא יכול היה רק לחלום עליה, כמו שנראה שנועם חולם על רוני.
ספוצ'י, דרך אגב, אינה הפילגש היחידה שצוירה על ידי ציירים גדולים.
גם ססיליה גלרני, פילגשו של לודביקו ספורזה, מושל מילנו (שעזב אותה כשהייתה בת 14 אחרי שנכנסה להריון), שימשה דוגמנית לאמן גדול לא פחות, לאונרדו דה וינצ'י, פחות או יותר באותן השנים, בציור "הגבירה עם הסמור", שמוצג בוורשה, והוא הרבה יותר יפה בעיני מיצירתו המפורסמת "המונה ליזה" המוצגת בלובר.
